משהו התקלקל בי? (הרהורים)

משהו התקלקל בי? (הרהורים)

nerissa​(אחרת) • 17 במאי 2005

משתפת אתכם בהרהורים אישיים..
מחפשת מן.. סיעור מוחות שכזה.

חלקכם מכירים אותי. חלקכם אפילו אישית

אני מספר שנים בבדסמ והגעתי די רחוק. יחסית.
בתקופה האחרונה התמקדתי בהנאה מרובה בחיים הונליים - נהנית מכל שניה

די "נבלעתי" בצללים, לא קראתי הרבה, לא "התחככתי" הרבה בקהילה.

אני חוזרת לקרוא ולהתעמק יותר ב..דיונים שיש כאן (ובאתרי בדסמ אחרים) ומוצאת עצמי כמעט אאוטסיידרית.
דברים שעשיתי באופן הכי טבעי שבעולם לפני זמן מה נראים לי היום לא שפויים.
מעשים קיצוניים שהיו בעיני שיא העונג נתפסים לי כרגע כמעשים של פליטי המחלקה הסגורה.
מרגישה שאני קוראת את הכתוב כונילית! הבטן מתהפכת לי.. אני לא מצליחה לראות עצמי בסיטואציות האלה. זה פתאום נתפס לי כזעקה לעזרה של נשים סדוקות נפשית המחפשות מרפא במקום הכי לא נכון שאפשר.

מה קורה?
התקהות? הגנות שנבנו מחדש?
באמת משהו לא בסדר במה שאני קוראת (תיאורים של בצלמו ופלג למשל) או שמשהו מאוד בסיסי בי התקלקל?

אין לי ספק שסף הסבולת שלי וסף הכאב חזרו להיות מינימליים (למרות שהמינימום אצלי הוא גבוה מהרגיל.) זה לא מה ש"מדאיג" אותי.
זה החלק המנטאלי שגורם לי למחשבות האלה.
המרדנות הזו שהתחדדה לממדים מפחידים. אולי מרדנות היא לא המילה הנכונה. היא מעודנת מידי.
אני יכולה להשתמש במילה "אנטי" בשקט

האם גם החלק המנטאלי בי והפתיחות לקבל דברים קיצוניים התקהו? זו תופעה שיכולה לקרות?
האם זה אומר ש..לקחת פסק זמן ולגלות בעצמך כזו מן רגרסיה אומר בעצם שלא "הייתי שם" באמת גם קודם?
אני מוצאת בי גירויים מיניים כשאני חושבת על כאב.
אני מוצאת בי אלימות מפתיעה כשאני חושבת על מישהו המדבר בהתנשאות מולי (בטח ובטח מי שיעז לנסות ולהשפיל אותי)

מאוד מפריע לי הכעס והאנטי הזה המתעוררים בי כשאני קוראת כאן כנועות הפותחות ליבן ומשתפות באומץ לב את הקורה איתן, עם הקהל הרחב.
דברים שעד לא מזמן עשיתי בעצמי.

כשאני עשיתי זאת, נדיר שהייתי מקבלת תגובות קטלניות שכאלה.
כיום נדיר שמישהי מקבלת תגובות תומכות.

בא לי לבעוט בעצמי לפעמים רק על התחושות האלה שצפות בי למקרא הדברים.. כי פתאום אני מוצאת עצמי ב..אופוזיציה. ואני בולעת את הרוק ומתרחקת מלהגיב כי במקום מסויים אני מרגישה שהתגובה הזו היא לא אני.

קראתי את תגובתה של לילה לאחד השרשורים כאן. לא הסכמתי לחלוטין עם התוקפנות של תגובתה (זרה מוכרת - מסכימה איתך לגמרי).


זהו. אולי כלום לא יישמע לכם הגיוני. אולי הכל. לא יודעת

באמת אשמח לשמוע דיעותיכם.

ענתית • 17 במאי 2005

דווקא נשמע לי הגיוני לחלוטין,
ככה זה, יש בחיים דינמיקה.
אני לא חושבת שזה מוזר, לדעתי זה אפילו טבעי.
תהליך שכזה...
אולי עובר עליך מן תהליך הפוך...
הרי גם "כשנכנסים" לקטע יש שאלות ותהיות,
אז אולי יש גם שאלות "כשיוצאים" ממנו.

אבל השורה התחתונה לדעתי צריכה להיות
האם את מאושרת?
אם התשובה היא כן, go for it

nerissa​(אחרת) • 17 במאי 2005

תמימותק - באיזשהו שלב בדרך גיליתי לעצמי שהאושר שלי לא תלוי באחרים אלא בי עצמי.

אני מאושרת בבחירות שלי.

זו לא שאלה של אושר. אולי זה שאלה של חוסר. חוסר איזון פנימי.

שקעתי בוניליות כי עבורי הבדסמ איזן משהו פנימי. כשהרגשתי שהאיזון בפנים הופר שקעתי כל כולי בוניליות ובהנאותיה..
ומשהו באיזון הפנימי שוב הופר.

נדנדה כזו. אלא שהפעם אני בנקודת העליונה אולי של הצד הונילי וזווית הראיה על הבדסמ שבי היא.. בואי נאמר שזו זווית שמעולם לא התנסתי בה קודם.

זו לא רגרסיה פשוט התפתחות

scorpio king​(שולט) • 17 במאי 2005

נריסה בחיים יש משהו מחזורי. נדמה לי שכולנו וגם את שואפים למצוא איזון מסויים. האיזון הזה חמקמק וגם כשמוצאים אותו הוא נעלם במוקדם או במאוחר...

הגעת רחוק כמו שאת אומרת. אני מניח שהייית צריכה להגיע לשם אל אותם מקומות רחוקים כדי להכיר את החומרים מהם את בנויה .להכיל בתוכך את כל מגוון החוויות האפשרי כדי להרגיש את עצמך.
זה היה נכון כנראה לתקופה מסויימת ויכול להיות שזה יהיה נכון שוב בתקופה אחרת אבל עכשיו את כנראה כבר לא שם .

לא חושב שהייתי קורא לזה רגרסיה פשוט התפתחות. לא במובן של התפתחות למשהו טוב יותר אובייקטיבית אלא למשהו שהוא טוב יותר בשבילך עכשיו. זה לא שלא היית שם באמת קודם. היית שם ואולי עכשיו כבר לא ומאוד יכול היות שמחר כבר כן.

זה אולי יפתיע אותך אבל מסתבר שגם בגילך אנשים משתנים .

זאלופון​(שולט) • 17 במאי 2005

מה שמעניין לדעתי הוא פחות איך את מרגישה כלפי מה שכותבות בצלמו או פלג ויותר איך את מרגישה כלפי מה שאת עצמך חווית בעבר. אז, כשהית בתוך זה, נראה היה לך שזה נורמלי (בהגדרה האינדיבידואלית שלך ל"נורמלי") וטוב לך ואין שום בעיה עם זה. האם גם היום, בדיעבד, את חושבת כך (הכוונה היא לא האם את חושבת שהיום אותם דברים יהיו טובים עבורך, אלא האם את חושבת שאז הם באמת היו טובים ושפויים או שרק נראו כך בשל נקודת המבט של "מבפנים" שלעתים עיוורת לנקודות המבט של "מבחוץ" או "בדיעבד")?

קראתי בתשומת לב, יקירה...

בהט​(נשלטת) • 17 במאי 2005

ושתי שאלות נתעוררו:
1) טוב לך? במידה והתשובה חיובית אז למה להעסיק ראשך היפה ב"מה התקלקל...."?
2) גם כשהיית בתוך העניין עצמו (שפחה משוייכת ומחוייבת) לא היו לך זמנים של יותר שייכות/כניעות וזמנים שבהם תחושות אלו פחתו? (התשובה ברורה, נכון?)


מההיא שאינטרוול ההתמסרות/כניעות שלה נע לאורך כל הסקאלה בתוך 10 דקות תמימות.

לנפלאה מכולן..

ילדה יפה • 17 במאי 2005

נריסה חביבה
אני לא יודעת לגבי אחרים אבל אני מרגישה שנכנסת לליבי ברגע הראשון שראיתיך
את מקסימה וחביבה וראויה להערצה
אני מבינה את ההרהורים שלך לא מפני שאני שותפה להם אלא רק מפני שאני אישית עוברת תקופה של שינויים מחשבתיים. המטרות שלי משתנות והאמביציות מתחזקות. קורה לי הרבה שאני מביטה על הבדסמ מהצד, לפעמים אני מביטה על עצמי ושוב שואלת אם זה בא מהמקום הנכון.
אבל ככל שאני משתנה אני יותר בטוחה בעצמי ויודעת שכן.

זהו רק רציתי לומר שאני תומכת, וחושבת שאת מקסימה. ושכל מה שאת חושבת הוא מובן ולגיטימי ביותר.
ילדה יפה...

נוריתE • 17 במאי 2005

ילדה
זו לא "שקיעה בוניליות" ולא "התפכחות"ושום הפרה בשום כלום
נהוג לכנות זאת
נסיון וחכמת חיים
אני איתך ומאחורייך בזה ב מאה אחוז.
וזה לא פוגם במאום באורח חיינו בעבר הווה עתיד
ולא "מוריד" מערכם.

nerissa​(אחרת) • 17 במאי 2005

מלך העקרבים - תודה מקרב לב על התגובה הזו שלך. }{ היא מעודדת מאוד.



זאלו - אני חושבת שחלק מה..התנגשויות לגבי התגובות שלי כיום היא בדיוק הסיבה הזו: כשאני חושבת על "אז" לא רק שאני מרגישה שזה היה טוב ונכון וחשוב להתפתחותי האישית אלא אני מתגעגעת למקום ההוא. לשלמות שהרגשתי אז. אני רק לא יודעת אם אני אוכל להגיע לשם שוב ולו בגלל עוצמת הרגשות שיש בי כיום למקרא סיטואציות דומות אצל אחרות. זה עונה לך?
מקווה שכן. אצלי אני עדיין צריכה לעשות סדר בבלגן.

בהט יפה שלי - אני בטוב. איפה שאני, הייתי בטוב איפה שהייתי. את צודקת לגבי התנודות. אבל הן לא היו קיצוניות כל כך. תמיד היו בי שאלות (והותיקים אולי זוכרים איזו נודניקית הייתי עם השאלות האלה שלי..) וכנראה שתמיד יהיו. רק שהיום זה מעבר ל"סתם שאלות" עצמיות. זו זווית ראיה שונה לגמרי .

ילדה יפה - רק חיבוק ענק. ונשיקה.

Uranus • 17 במאי 2005

אני מגיב לך באופן הכי מאולתר שיש כי ממש לפני שניה סיימתי לקרוא ולא בדיוק יצא לי לשבת ולסגנן מענה בומבסטי ואומנותי. ומכיוון שסתם ברברתי כאן רבות, אז למי שעייף מידי - הקטעים המסומנים בתכלת אינם חובה לקריאה

אני חושב שיש איזו תופעת מחזוריות בשיטת הפורומים בכלל וכאן בפרט. הכוונה שלי לכך שתמיד, כמו בצבא, יש יש צפל''דים (צעירים-פעורים-לחים-דביקים), יש פז''מניקים ויש עציצים.
הראשונים - רק הגיעו, חלב על השפתיים, מלאי שאלות, מבולבלים ובעיקר סקרנים ורעבים לחוויות.
השניים - כבר צברו טיפה ותק, חושבים שהם הכי שווים, מבינים הכל ובעלי ידע מעמיק ומורחב בעניינים, הם גם מאוד עסוקים בלספור כמה ותק יש להם, כלומר זה משהו שמאוד יושב אצליהם במודעות וכמו בצבא הם מאוד תחרותיים ביניהם. אבל הכי הרבה, הם אוהבים לעשות רושם ולהתנשא מעל הצעירים.
האחרונים - הם הותיקים באמת, וזה מזיז להם את הביצה/שחלה השמאלית, הם לא ממש עסוקים בלספור, או להביט לצדדים למי יש יותר דרגות או יותר ותק, הם לא ממש פעילים והם נהנים מהנחת שיש להם מכך שהם יכולים להשען אחורה ולהנות מהנהירה המחזורית הזו. האגו שלהם תמיד גבוה כי הם נחשבים לזקני העדה וכולם באים להוועץ בהם, אבל הם לא ממש יוזמים ורצים הרבה, הכל פשוט קורה, וכמו עציצים הם פשוט חלק מהנוף, הם כאן, הם אלו שהכו שורשים ונשארים, לא משנה כמה רעש יעשו הפז''מניקים, ותמיד יהיו כאן כדי לקדם בברכה לא מתלהבת מידי ולא מתנשאת מידי את החדשים ולעוץ להם מחוכמתם.

אני מבין למה מהתגובות שאת קוראת את יכולה לחשוב מה שאת חושבת על עצמך, ואני לא חושב שזה קשור לפסק זמן שלקחת, כיוון שאני מאמין שזה בך - נקודה.
אני חושב, שלגבי שני השרשורים שהזכרת, רוב התגובות היו של פז''מניקים.
גם אני פעם הייתי מגיב בתקיפות, ובוטות וכל מילה שלי היתה עוד כידון שמושלח לעבר הרוע והרשע במסגרת מסע הצלב שלי למען התמימים וחסרי הישע בעיקר למען הזוהר והיחסי ציבור שלי.
אני לא חושב שהדברים שהבחורות החביבות העלו כאן היו מצמררים ופושעים כמו הקטילות שזכו להן. הן כתבו סיפור, חוויה, שירה וקדמו להן הרבה יוצרות ויוצרים שתארו סבל וכאב כחלק מיצירת האומנות הספרותית או השירתית שלהם. הן כתבו דברים שרובנו חושבים ומפנזטים עליהם רק שחלקינו יותר מידי PC בכדי להודות בזה.

ואחת ולתמיד צריך לסגור את העניין הזה:
נתכנסנו כאן באתר אפל ושחור זה אשר שמו ''הכלוב'',
מכיוון שאנו רואים עצמנו כאנשים נורמליים לחלוטין,
עם נטיות והנאות ממצבים קיצוניים יותר הן פיזית והן מנטאלית.
ומכיוון שאנו רואים בזאת את זכותינו להתקיים כשאר בעלי נטיות,
התאספנו אנו בעלי הנטיה המשותפת יחד,
על מנת להנות ללא ביקורת או צביעות או.
כל אדם הרואה בדס''מ של אחר כפסול - זו התנשאות.
כל אדם שאינו מכבד את גילוייו הפומביים של חברו - זה ביזוי.
ואחרון חביב - מי שחושב שכאן זה אתר הכרויות לאנשים חסודים, פוליטיקלי קורקטיים שאוהבים קצת קינקי, אין בעיה, שבו עמנו, אבל שבו בשקט, או שתשתתפו בצורה מכובדת וע''י שאילת שאלות, למידה וסקרנות ולא מתוך גועל וביקורת.

כי מה שקורה בסופו של דבר זה שסאביות מופלאות כמו נריסה מפרסמות פוסט כמו זה אשר בו אני מגיב,
וזה כבר הקש האחרון !!

וואו - בזמן כשהתחלתי לכתוב את כל הבבל"ת הזה, הייתה רק התגובה של תמימוש