lain
|
לפני 19 שנים •
17 במאי 2005
פחדים
בוא ילדי הקט
אל תחשוש קרב אליי אערסל אותך בחיקי אלמד אותך כל שעליך לדעת אהיה איתנה בשבילך אלקק פצעיך המוגלתיים אתמוך בך כשתמעד אראה לך כמה העולם יפה אלעס עבורך את המזון ואגישו לפיך הרעב אל תחשוש אהיה לצידך עד יומך האחרון לא אמות לפניך אחיה למענך אעניק לך את כל נפלאות הקיום ואזהיר אותך מפני כל פגע אהיה פה כשתיפול עליך התנומה ואהיה פה כשתקיץ כל העולם כולו גשר צר מאוד ואני פוחדת. |
|
|
מאסטר יקיר(שולט)
|
לפני 19 שנים •
17 במאי 2005
מדהים!
מצד אחד את מבטיחה לו כמה תהיי למענו... שיבוא, שלא יחשוש... ומצד שני.... את הפוחדת... רק דבר אחד הפריע לי.... הייתי מסתפק ב: אלקק פצעיך... התוספת מקלקלת לי את כל האווירה... |
|
|
Belisana(שולטת)
|
לפני 19 שנים •
18 במאי 2005
משום מה
גם החלק הראשון נשמע לי ציני.
כמה כאב... כרגיל, כתבת מקסים ונוגע. |
|
|
|
lain
|
לפני 19 שנים •
18 במאי 2005
תודה לשניכם
ניו בוי , המוגלה נכתבה על מנת להביע את גודל ההקרבה שמחה שאהבת בכל אופן בליסנה, הפעם לא היתה כאן אונקיה של ציניות 
רק תלות מטורפת. |
|
|
דוקטרינה(שולט)
|
לפני 19 שנים •
18 במאי 2005
אוהב את כתיבתך
אהבתי את הכתיבה שלך.
דוק |
|
|
|
דוקטרינה(שולט)
|
לפני 19 שנים •
18 במאי 2005
אוהב את כתיבתך
אהבתי את הכתיבה שלך.
דוק |
|
|