על אלוהים, התמסרות ושליטה

על אלוהים, התמסרות ושליטה

Belisana​(שולטת) • 19 במאי 2005

אתמול נפגשתי עם אדם חכם, שאני מאד אוהבת. האיש הזה עבר לפני שבוע חוויה של קומה.
בעקבות שבץ מוחי הוא היה יום שלם חסר הכרה ולדבריו, זאת החוויה הכי מדהימה שהיתה לו בחיים. לפני שבוע וחצי, חלמתי שהוא נפרד ממני, אומר לי שגם כשלא נפגש, הוא איתי בלבי. ביקשתי שלא ילך, אמרתי לו שאני צריכה את האהבה שלו איתי כאן. כמה שאני מאושרת שהוא חי ואיתנו וכמה דברים חכמים היו לו לומר על אהבה והתמסרות.
אני מביאה את דבריו כאן, למרות שאין בהם שום דבר סקסי, אבל זאת תמצית ההתמסרות ומשמעותה.

"פגשתי את אלוהים והוא נפלא", הוא מספר לי, "לך אני יכול לספר את זה בלי שתחשבי שיצאתי מדעתי".

הוא צודק. הוא יכול. אני מקשיבה. אני ואלוהים זה רומן ארוך, עם עליות ומורדות, אבל אני בהחלט מוכנה להקשיב והוא שמח לספר.

"את יודעת בובל'ה, שלושים שנה שאני עושה מדיטציה ואף פעם לא ידעתי שקט. תמיד אני חייב להיות בשליטה וכמה שאני מנסה, השקט רק ברח ממני ושם, שכבתי במיטה, לא יודע מי אני ואיפה אני ואמרתי דבר אחד 'אלוהים אני שלך, אני מוותר על השליטה, אני נשען לאחור - תפוס אותי. שכבתי מרגיש שאני נשען לאחור ואז הרגשתי אותו, עוטף אותי אליו כשנפלתי לאחור. היו שם גם הוריי שמתו, אנשים ששנאתי כשחיו, חברים אבודים- כולם אהבו אותי והרגשתי הכי מחובק שאפשר
ואז החלטתי לדבר איתו".

הוא מראה לי תנועה של אגרוף וכף ידו השנייה לופתת אותה. "את רואה בובל'ה, זאת שליטה. את מכווצת וזה מכווץ לך גם את השרירים הטבעתיים ובסוף בדיוק מכל הכיווצים האלה והחסימות וההגנות, נוצרות מחלות". אני צוחקת, קצת קשה לי להסביר לו שהוא צודק ויש לי בעיה רצינית עם שחרור שריר טבעתי מסויים אצלי. לבסוף אני שואלת : "נו ומה אלוהים אומר?"

"היתה לו שיחה נורא מעניינת. טיפוס מרתק האלוהים הזה. שאלתי אותו מה הוא באמת רוצה
מאיתנו והוא ענה 'שתאהבו ותצחקו. אני כל הזמן כאן לעטוף אתכם, לחבק אתכם, להכנס לתוככם
ואתם לא רואים, לא מתמסרים, מפחדים לאבד שליטה. אני חייב לומר שהשליחים שלי לא ממש מוצלחים לאחרונה, הם מלמדים אתכם כל מה שלא חשוב ואני רוצה שתאהבו, כי באהבה אני קיים, אני בלבכם ושתתמסרו, שתכנסו לחיבוק שלי, שלא תפחדו לאבד שליטה".

אני חושבת עליי, כמובן. על השיחות שלי עם קלייר, על שיחות שלי עם עבדים ושפחות בעברי
ומבינה כמה הוא צודק, אבל יש גם אותי. מה עם ההתמסרות שלי? מה עם הצחוק שלי?
כמה שאני אוהבת לצחוק אבל גם כמה אני אוהבת לשלוט, גם במשחקי שליטה וגם בכלל בחיי, בכל נקודה בחיי.

אנחנו נפרדים בחיבוק ענק. אני מבקשת ממנו תמיד לבוא לי בחלום כשהוא מרגיש רע ומבטיחה להחזיר אותו אלינו, עד שירצה באמת ללכת.

בלילה, לפני השינה, אני מוצאת את עצמי לוחשת "אלוהים, אני מוכנה להתמסר לך. אנא חבק אותי
ותן לי לצחוק את כל הנשמה".

סיסטרהוד יקרות, לא לדאוג, אין לי שום כוונה לחזור בתשובה או להפסיק במשחקי שליטה. אני לא יודעת מי זה אלוהים ומה הוא רוצה ומה אני מרגישה כלפיו, אבל אני יודעת שקמתי שלווה ועם חיוך גדול ואם התחזיות שלי יתגשמו, היום שלי יהיה מלא צחוק היום. צחוק ואהבה.

דיר פרודנס כתבה כאן שאהבה היא אשליה, ליין כתבה על הפחד ואני אומרת - אהבה היא הדבר הכי אמיתי שיש, רק אנחנו הורסים אותה לפעמים, בגלל הפחדים, בגלל ההגנות, בגלל שאנחנו מפחדים להתמסר.

יום נפלא ומלא אהבה וצחוק לכולכן/ם.

Re: על אלוהים, התמסרות ושליטה

מאסטר יקיר​(שולט) • 19 במאי 2005

מרגש, מעודד, מעניק סוג של כוח...
כוח של שולט/ת להתמסר מנטאלית לשולט/משהו/מישהו,
שספק קיים, ספק נעלם ואולי זורם בתוכינו בדם,
על מנת להתעורר ולעטוף בשליטתנו את כל האגרופים...





תודה שהבאת את המפגש הזה
לכאן ולתודעה...
הלילה אנסה

כמה שאני מתחברת

השולט אור​(שולט) • 19 במאי 2005

אתמול בבוקר, בפעם הראשונה מזה שנים הייתה לי שיחה עם אלוהים.

אני עוברת תקופה לא קלה במשרד שלי שקצת קרס לאחרונה. והמתח גרם לי לירות לכל הכיוונים כדי לחזור לרמת השתכרות הגיונית.

ואתמול הייתה לי נקודת משבר. העייפות והמתח איימו להכריע אותי. ופתאום תפסתי את עצמי מדברת איתו, לא ממקום של להתפלל לעזרה, אלא ממקום של שלווה.

אמרתי לו שבמקום להילחם בטחנות רוח אני בוחרת להיכנע. אני אעשה כמיטב יכולתי אבל אני מסרבת להיות במתח הנורא שהייתי בו בחודשים האחרונים. אני פשוט נכנעת, ויהיה מה שיהיה. אני אעשה כמיטב יכולתי, והוא יחליט לאן תפנה הדרך, ואם אצליח בה או שלא.

בערב נפגשתי עם אהובתי שידעה לחבק. הייתה זו אחת הפעמים הבודדות בהן לא באתי כאור החזקה אלא פשוט אור שרוצה חיבוק שינחם, שיחזק. ויצאתי מחוזקת.

והיום התעוררתי והרגשתי נאהבת. לא רק על ידה, אלא גם על ידו ועל ידי. והמתח - התפוגג.

ערכתי בימים האחרונים איזה חומר דתי שרובו קשקוש גמור. אבל דבר אחד כן תפס אותי שם, הם דיברו שם על התמסרות, על ויתור על השליטה מול אלוהים. זה מה שעשיתי אתמול, זה מה שעשיתי היום, וגם אני חלילה לא מחזירה פתאום בתשובה, אבל קיבלתי הרבה שקט פתאום.

בליסנה,
תודה על מה שכתבת. ההתמסרות הגדולה והיפה ביותר היא ההתמסרות לאהבה, על כל גווניה. לא משנה איזה תפקיד את משחקת במשחקי האהבה, האהבה היא העיקר כאן.

וגם אני חושבת שאלוהים הוא קודם כל אלוהי האהבה, ולא אל נקם ושילם.

אני מאחלת לך שתהיי תמיד מחובקת

קלייר​(נשלטת) • 19 במאי 2005

גברתי,
הוא לא יכול שלא לחבק אותך ולאמץ אותך אליו (ואני אובייקטיבית, בחיי ).
ויתור על שליטה לא מעיד על חולשה, רק על קבלתו של מה שלא ניתן לשינוי על ידך. אנחנו כל כך עסוקים בלהיות הכי חזקים, הכי חכמים הכי... שאנחנו שוכחים לפעמים לנוח. במקום להיכנס עם הראש בקיר, לקלוט שאין מה לעשות הקיר כאן, ואפשר לנסות לעקוף אותו או לקבל את קיומו.

איכשהו השירים האלה נראו לי מתאימים כאן.

אלי!
תן לי את השלווה לקבל את הדברים
אשר אין ביכולתי לשנותם
אומץ
לשנות את הדברים אשר ביכולתי
ואת התבונה להבחין בין השניים

תן לי לחיות כל יום ביומו וליהנות מן הרגע
לקבל את הקשיים כדרך אל השלווה
לקבל את העולם כמו שהוא ולא כמו שהייתי רוצה שיהיה
לבטוח בך שתסדר את הדברים אם אכנע לרצונך
שאהיה מאושר בחיי במידת האפשר
ושמח שיש לי אותך לתמיד


אלוהים

ביצוע: מוקי
מילים: מוקי
לחן: פילוני

אתה האדמה, אתה החיים
אתה הבריאה, אתה השנים
אתה האהבה חסרת הפנים

אתה בשנאה ובעין הממשות,
אתה בקנאה ובחוסר ודאות,
באפסות ההיות, ריקנות הימים

כשאני נושם, כשאני נוגע,
פוקח עיניים מביט ויודע,
שומע אמת נקיה ממילים,
אני מכיר אותך, אלוהים

אנ'לא מפחד ממך
כל כך רוצה לפגוש אותך,
אין לי שום ספק בך
אתה בי ואני בך
רק אל תיתן לי לשכוח

באבק הדרכים, בפרוץ הסערה
בנפול השמיים, בשתיקה הגדולה
באותם געגועים, לאיזה ארץ רחוקה
(אני רואה אותך)
מאחורי האין סוף, ומעבר לפינה
בקיום החלוף שרובו המתנה,
במכת האגרוף של אובדן האמונה,
בסוף הפחד מלמות ומהטעות הבאה,
בנטייה להתמכרות ובבדידות של השיגרה,
בהזדמנות הקרובה באפשרות להמראה,
אני מכיר אותך, אלוהים...

אנ'לא מפחד ממך...

מה אדם יותר גוף או נשמה?
הרי אין אף אחד שנקי מאשמה,
אמלט על נפשי ממדבר השממה,
אלי אור אלי דממה

כשאני נושם, כשאני נוגע...

DearPrudence • 19 במאי 2005

אני לא חושבת שאהבה כשלעצמה היא אשליה. מה זאת בכלל אהבה...
אם שולטים היו באמת ובתמים מאמינים בהתמסרות הרי שלא היה בי די אס אלא רק "וניל".
התמסרות זאת תחושה נפלאה אך בסופו של דבר כואבת באותה המידה אם אין התמסרות של הצד השני. ואני לא חושבת שלהיות בשליטה פירושו להתמסר. כשתהיה התמסרות לא תהיה שליטה.
ולא התכוונתי לפגוע או לזעזע אלא רק לאמר את דעתי הכנה.
הסיבה היחידה שאני משוטטת בפורום הזה היא בשל אותה התמסרות ארורה שכבר אינה יכולה למצוא מושא אהבתה.

מיתוסית​(שולטת) • 19 במאי 2005

זה מזכיר לי את סדרת הספרים: "שיחות עם אלוהים". אותו רעיון בערך.
מצטערת שאיני זוכרת את שמו של הסופר...

מאסטר יקיר​(שולט) • 19 במאי 2005

תרשי לי לחלוק עלייך...
השולט דואג לנשלט - הוא מתמסר.
השולט אחראי לגופו ולנפשו של הנשלט - הוא מתמסר.
השולט דואג, מתגעגע מגן ושומר על הנשלט - הוא מתמסר.
ואיך שלא מסתכלים על זה, השולט מתמסר לצרכים של עצמו,
תוך סיפוק צרכיו של הנשלט, אז הוא מתמסר...!
ולמרות זאת, עדיין יש שליטה ועדיין יש התמסרות!

ושאלה לי,
אמנם לא מכיר אותך, אבל את כותבת:
"...הסיבה היחידה שאני משוטטת בפורום הזה היא בשל אותה התמסרות ארורה שכבר אינה יכולה למצוא מושא אהבתה".
אז, למה לא לחפש נחמה במקומות בהם ההתמסרות הארורה שלך אולי כן תמצא מושא לאהבתך?

קלייר​(נשלטת) • 19 במאי 2005

הפעם אני לא מסכימה איתך.

השולטים מתמסרים לנו. מתמסרים שונה, אבל מתמסרים. אחרת איך אפשר להתמסר באמת כשלא מרגישים שההזדקקות ההדדית וההתמסרות?

כשאני מעניקה את עצמי לגברתי, היא לוקחת, היא מקבלת, היא מכילה, היא מניחה לעצמה להתמסר לאהבה שלי, לנתינה שלי, לקבלה שלי אותה כפי שהיא.

כדי שייווצר מקום אמיתי של אמון, של בטחון חייבת להיות הדדיות. אלה לא יחסים של שוויון, היא השולטת - אני הנשלטת. אבל אלה יחסים של הדדיות, של נתינה הדדית, של התמסרות הדדית של הנשמה. רק הדרכים שונות, אבל הן נפגשות בהצטלבות מדהימה.

הרעב הוא אותו רעב, רק מהצד השני של השוט. באותה עוצמה בה את מתמסרת לכאב, להתמסרות, השולטת מתמסרת להענקת הכאב, לשליטה בהתמסרות שלך, ללקיחה.

שלוש הערות לשלושה אנשים

בירדי • 19 במאי 2005

לקלייר: תהום גדולה פעורה בין הצורך לנוח, לקחת פסק זמן מלנסות להיות חזק כל הזמן, לבין לתת למישהו להכאיב לך ולהשפיל אותך. אני כמובן לא מוצא שום רע במעשים האלה, אבל קצת מגוחך בעיניי משחק המילים הזה רק כדי לתת לבדס"מ איזה מראה הומניסטי בודהיסטי. בדס"מ זה לא בית הבראה ולא מדיטציה, למרות שאנשים מאד אוהבים לחשוב כך.

ל-DearPrudence, אני מסכים ומזדהה עם כל מילה שלך. תמשיכי להיות כנה עם עצמך ועם אחרים ושיהיה לך בהצלחה.

למאסטר NB, תופעה מרגיזה באתר הזה היא שבכל פעם שאדם יוצא בדיעה שונה מהמקובל, כל מני טובי לב מיד מציעים לו ללכת למקומות אחרים. מכיר את זה? יש בזה משהו מתנשא. תן קצת קרדיט, תעשה טובה.

Re: שלוש הערות לשלושה אנשים

קלייר​(נשלטת) • 19 במאי 2005

ביל,
אם לא שמת לב השרשור הזה לא התייחס בתחילתו לבדסמ, ובתגובתי הראשונה לא התייחסתי בשום צורה לבדסמ אלא לדברים שגברתי כתבה.

לאחר מכן הוסט הדיון לבדסמ, ורחוק מאלוהים ומתורות כאלה או אחרות.

הבדסמ שלי בא מאהבה, ומוגש כמנחת אהבה ועונג הדדי לגברתי. אין בו תורות כאלה או אחרות, רק אהבה. וכן, גברתי מכאיבה לי לבקשתי, ומתוך העונג שלה ושלי, אבל גברתי מעולם לא השפילה אותי. יש הבדל בין הנמכת האגו והוויתור עליו לבין השפלה.