| ניצן@ |
לפני 19 שנים •
19 במאי 2005
פטל
יצאתי לקטוף פטל
להתמלא עד קצה גבול יכולתי בעסיס המתוק, הניגר. הלכתי בשדות, יחפה חשופה לרוחות ולגשם לקרני חמה לא מלחמות ביקשתי שדות שלף אדומים בשקיעה של הנפש לא דם בטקס פגאני על גופי זולג מחרכיו הלכתי בשדות יחפה לחפש את החופש להיות מחפשת את החופש לתהות על התוואי לטעות ולהתרומם לדרך חדשה אך דרכי אבדה לי בינות לשיחי הפטל ששרטו את רגלי והותירו כתמים אדומים וכחולים על גופי לא מילוי בנקטר כי אם גירוד עקשן ואין סופי גירוי. עייפתי משוטטות רוצה להניח את ראשי אך שיחי הפטל גדלים פרא חוסמים את ראייתי אין לי דרך חזרה לביתי לנפשי לשפיותי אבודה ושרוטה שותתת אדום צורב אין כאן דבר אין כבר מה לראות אפשר להתפזר |
|
|
הוא(שולט)
|
לפני 19 שנים •
19 במאי 2005
נהנתי לקרא
למרות הפסימיות בסוף
|
|
|
lain
|
לפני 19 שנים •
19 במאי 2005
התחברתי מאוד לדימויים בשיר
בעיקר לבית זה - " אך דרכי אבדה לי בינות לשיחי הפטל ששרטו את רגלי והותירו כתמים אדומים וכחולים על גופי לא מילוי בנקטר כי אם גירוד עקשן ואין סופי גירוי. " אהבתי את הפסימיות שבסוף לא יודעת למה אבל פסימיות תמיד נראתה לי דרך יותר אמינה להתבונן דרכה על החיים אמנם קשה היא הדרך אך כמו במטריקס עדיף לדעת (או להאמין שאני יודעת) ולסבול מאשר להנות מן הברכה שבבורות. |
|
|