כלבה.

כשהגעתי הוא אמר לי להתפשט. להתפשט ולעמוד מולו. הוא ישב.
זה יותר משפיל בעיניי כשהוא יושב כך לבוש ואני עומדת מולו. ותמיד אין לי מה לעשות עם הידיים שלי. נראות לי ארוכות מדי פתאום. להניח אותן לצידי הגוף זה מוזר. מזכיר לי עמידת דום של הצבא. גם מאחורה זה מוזר. וקדימה אני לא יכולה. הוא לא מרשה לי להסתיר חלקים מגופי.

בהמשך הוא אמר לי לעמוד על הברכיים. תסתכלי עליי. והרמתי את הראש. תוך כדי שאני מסתכלת עליו הוא ירה לכיוון שלי את כל המילים שהכי קשה לי לשמוע. כלב. אסלה. חור. והסביר לי למה הוא לא מוכן אפילו לגעת בזונה משומשת שכמוני. וכל הזמן המבט למעלה. הצוואר כבר התחיל להיתפס לי וכשניסיתי להוריד את המבט אפילו מבלי להזיז את הראש, רק להזיז את העיניים ולא להסתכל עליו הוא דרש שאמשיך להתבונן בו.

הוא גם אמר לי לפתוח את הפה. יותר גדול. עוד יותר גדול. ועכשיו גם הלשון שלי מיותרת. אין לי כל כך מה לעשות איתה. להשאיר בפנים? להוציא?
וככה. אני על הברכיים עם המבט למעלה והפה פתוח לרווחה והוא רק מסתכל.
אחרי כמה דקות התחיל לנזול ריר מצידי הפה והוא פשוט צחק. צחק. פשוטו כמשמעותו. אז התחלתי לסגור את הפה וכשהוא קלט את זה הוא אמר רק "תעיזי". אז הפה שוב נפתח.
אחרי כמה דקות שוב התחיל לנזול ריר. וטפטף עד לרצפה וכאן כבר ממש התחלתי להרגיש כלבה.
לא הכלבה הזאת שהוא קורא לה כדי לחרמן אותה. אלא כלבה כלבה.

כשכל הסנטר שלי היה כבר מלא בריר שלי הוא זז אחורה ואמר לי להוציא את כל הלשון החוצה.
ואחר כך בחן את מה שמולו ואמר לי להרים ידיים.
אז הרמתי אותן למצב מאוזן. מולי. והוא אמר 'לא ככה'. ואחרי כמה הסברים מצידו הבנתי.
הרמתי את הידיים כמו כלבה. הידיים כפופות ליד החזה מקדימה וכפות הידיים כלפי מטה.
ואז נזל הריר על כפות הידיים שלי.

את פשוט כלבה.
והמילה הזאת קיבלה משמעות אחרת עכשיו. כלבה כלבה.

ערכתם כל הכבוד עכשיו הכל ברור פנטסיה פרועה יופי
טשששששש
פיכס