מיתוסית(שולטת)
|
לפני 19 שנים •
28 במאי 2005
האם יש גבולות לשבירת הגבולות?
לפני כמה ימים הייתה לי שיחה עם אבא שלי. אבא שלי מאוד אוהב בשר ואילו אני צמחונית (גם אמא שלי). כשאני מבשלת אצלו, אני אף פעם לא מכינה משהו עם בשר והכל על טהרת הצמחונות. כשדיסקסנו על זה, אמרתי לו שרק להסתכל על בשר טרי וקפוא עם כל הדם ממש מגעיל אותי, קל וחומר לגעת בו או לחתוך אותו. הוא אמר לי שדעתי תשתנה בעתיד כשאנשא ואכין לבעלי אוכל, אז אמרתי שאם הוא ירצה בשר, שיקנה שניצלים מוכנים או משהו או שאפילו יכין לעצמו, כי אני לא מתכוונת להכין לו בשר. ואז הוא התחיל לבלבל לי את המוח מה יקרה אם יהיו לי ילדים, האם גם עליהם אכפה לא לאכול בשר או רק דברים קפואים ומה יקרה אם אחנך אותם לצמחונות והוא יראה שניצל שאמא של חבר עשתה לו והוא ירצה גם... והנה, עובדה שגם אמא שלי אמרה את אותו דבר ובסופו של דבר היא מכינה בשר יפה מאוד ואפילו חותכת דגים.
אמרתי שכשאגיע לגשר אחצה אותו, אבל כמו שאמרתי וכמו שהוא אמר, צריך להתפשר. השאלה היא: איזה צד צריך להתפשר?! וכמו שמדברים על פשרות במערכת יחסים זוגית שבה כל אחד מושך עניין כלשהו בו יש חילוקי דיעות לצד שלו, כך ניתן להשליך זאת על יחסי שליטה ולמרות שכביכול אפשר להשוות את זה ליחסי ילד-הורה שבו ההורה קובע, אני עדיין מאמינה שביחסי שליטה בין בני זוג בוגרים, עדיין יש שיוויון מסוים וזה לא שהשולט רק קובע ורק על פי דברו יישק הדבר. מה שמעביר אותי לנקודה הבאה: נתקלתי בעיקר בדומים (ואני מניחה שישנן גם דומיות שכאלו) שמצהירים שהם נגד גבולות, שגבולות, כולם, נועדו להישבר. כשדברתי על התגובות שלי וציינתי בפירוש שישנם כאלו שעשויים להישבר עם הדום המתאים ועם הזמן, אותם "דומים-מביני-דבר" אמרו שכל גבול נשבר עם הזמן ועם הדום המתאים (כמובן הם), מה שגורם לי לחשוב מנקודת מבט של סאבית,שאין שום משמעות לגבולות שלי בעיני הדום! הדום בעצם שם לעצמו כמטרה כבר בתחילת הקשר, לאלף ולשבור את גבולותיה של הסאבית, אולי כאות הוכחה לדומיות שבו, שהוא "הצליח לשבור אותה", בערך כמו שזה "כבוד" להפוך מלכה לסאבית. האם אין גבול לניסיון לשבור גבולות? האם מדובר רק בגבולות פיזיים-מיניים? מה קורה במידה והדום רוצה לבדוק כמה הסאב יילך רחוק עבורו וידרוש מהסאב לשנות/לוותר/למתן את דיעותיו או האידיאולוגיה שלו? למשל דום שלא יסתפק בכך שאבלע את הזרע שלו למרות שאני לא מסוגלת, אלא אפילו בזה שאכין לו סטייק ואולי אפילו אוכל אותו ואם לא אעשה אותו- אז אולי אני לא "מספיק סאבית" או לא מספיק מתמסרת וכו'... (כפי שישנם כאלה שנותנים כל מיני אולטימטומים למיניהם, שימוש בשליטה מנטאלית, התניות, איומים וכו' הן ביחסים וניליים והן ביחסי שליטה). כל הפוסט הארוך הזה בעצם נועד כדי לשאול את עצמי ואתכם, האם אכן המטרה היא לשבור ולמתוח את הגבולות, כל גבול כמה שיותר? האם יש גבול לכך? האם מתיחת/שבירת הגבול מעידה משהו על הדום כדום או על היחסים בין הדום לסאב? האם זה תמיד הסאב שייאלץ ללכת לקראת הדום? האם במלחמה, כמו במלחמה (ואהבה) כל האמצעים כשרים?! |
|
|
Dan_Kap(שולט){f,yt,D,תכ}
|
לפני 19 שנים •
28 במאי 2005
נשמע מזעזע ציטוט:
נתקלתי בעיקר בדומים (ואני מניחה שישנן גם דומיות שכאלו) שמצהירים שהם נגד גבולות, שגבולות, כולם, נועדו להישבר. כשדברתי על התגובות שלי וציינתי בפירוש שישנם כאלו שעשויים להישבר עם הדום המתאים ועם הזמן, אותם "דומים-מביני-דבר" אמרו שכל גבול נשבר עם הזמן ועם הדום המתאים (כמובן הם), מה שגורם לי לחשוב מנקודת מבט של סאבית,שאין שום משמעות לגבולות שלי בעיני הדום! הדום בעצם שם לעצמו כמטרה כבר בתחילת הקשר, לאלף ולשבור את גבולותיה של הסאבית, אולי כאות הוכחה לדומיות שבו, שהוא "הצליח לשבור אותה", בערך כמו שזה "כבוד" להפוך מלכה לסאבית. האם אין גבול לניסיון לשבור גבולות? האם מדובר רק בגבולות פיזיים-מיניים? מה קורה במידה והדום רוצה לבדוק כמה הסאב יילך רחוק עבורו וידרוש מהסאב לשנות/לוותר/למתן את דיעותיו או האידיאולוגיה שלו? למשל דום שלא יסתפק בכך שאבלע את הזרע שלו למרות שאני לא מסוגלת, אלא אפילו בזה שאכין לו סטייק ואולי אפילו אוכל אותו ואם לא אעשה אותו- אז אולי אני לא "מספיק סאבית" או לא מספיק מתמסרת וכו'... (כפי שישנם כאלה שנותנים כל מיני אולטימטומים למיניהם, שימוש בשליטה מנטאלית, התניות, איומים וכו' הן ביחסים וניליים והן ביחסי שליטה). ומה שאני שומע בתיאור שלך של אותם דומים הוא תיאור של אנשים שאין בהם יכולת לשרוד את ה"לא" הראשון, את הגבול הקשה הראשון. בעיני מי שאינו ודע לכבד את הגבולות של האחר/ת, ימצא את עצמו יום אחד עם סאב/ית שבורים לגבמרי - ומשום מה אני סבור שאותם דומים שאת מתארת, לא יישארו שם לאסוף את השברים של צל האדם שישאיור מאחוריהם... יותר סביר שאת מתארת מניפולטורים, שיש לפניהם רישמה של פעילויות שהם רוצים לבצע עם מישהי/ו, אבל אינם מוכנים לדבר עליה מראש עם הסאב/ית. האם הם מפחדים מסירוב, או שמא שיתגלו כמי שמחפשים בובה מתנפחת? רובנו כאן, יודעים לדבר בצורה ברורה על מה אנחנו אוהבים בבדסמ, ומה אנחנו רוצים לעשות עם שותפים בבדסמ. רובנו כאן גם יודעים לקבל ולכבד את הגבולות של אנשים אחרים - כשם שאנחנו יודעים להציב את הגבלותו שלנו. ומה יקרה למערכת היחסים עם אותם דומים שאת מתארת, ביום שאותם סאב/ית יאמרו לא,או יציבו גבול? ברוב הפעמים שאני נתקלתי באנשים שכאלו, זה היה אחרי נטישה מבוהלת שלהם של אדם שהיה עימם במערכת יחסים, שהובנתה בו/ה תלות, וברגע אחד ננטשו על ידי מי שהבטיחו "לשבור אותם כדי לבנות מחדש". משום מה, ביום שהם מצליחים לשבור (ומנסיוני, הם אכן שוברים בצורה מאד יסודית - את הגוף ואת הנפש) - הם נעלמים, ומשאירים את אותם אנשים שבטחו בהם, שהיו מוכנים לתת את הכל מאהבה בלי גבולות, עד כלות - שבורים ומעוכים. כן, יש מי שאוהבים לשחק בטוטאליות, אך מי שאני מכיר ומעריך מבין הטוטאליים גם יודעים שכגודל הנתינה של הסאב/ית, כך גודל האחריות הרובצת על כתפיהם. עבור רוב המניפולטורים מהסוג שתיארת, אחריות היא מושג שהם מוכנים לדבר עליו שעות... |
|
|
|
Dark Artist(שולט)
|
לפני 19 שנים •
28 במאי 2005
שרשור מצויין
אני מסכים עם דן קאפ רק חלקית.אני חושב שתגובתו "קצת" מתלהמת.אז קודם כל בעיניי גבולות אצל סאבית זה דבר חשוב מעין כמותו. לא סתם נשלטים מציבים גבולות. יש דברים שהם יודעים בביטחון שהם לא יעשו. הגבולות הרווחים לרוב הם חיות,ילדים,דם וביזאר קשה. אלו גבולות שלפי דעתי בכלל אין מה לשבור או למתוח. אבל ישנן הגבולות "הרכים" יותר כגון: מחטים,מקלחות זהובות,פומביות,הצלפות,אנאלי וכד'. מבחינתי גבולות כאלה הם כן ניתנים לשבירה או מתיחה כל עוד זה נעשה בצורה עדינה ומתחשבת. רוב הסאביות,בד"כ החדשות,שמות לעצמן גבולות כיוון שיש להן הרבה חוויות להתנסות בהן ולא לכולן הן מוכנות ולכן הגבולות מבחינתן היא מסגרת של בטיחות להבהיר לאדון שאיתן,שלא ירוץ כל כך מהר וישר יכניס אותן למים העמוקים.אחרי הכל,לא כל סאבית מוכנה בסשן הראשון שדום ישתין עליה. זאת גם בדיקה לראות אם האדון קשוב ובאמת אכפת לו מסאבית שלו ומתחשב בגבולות שלה. אני בתור אדון כן אוהב לנסות לפרוץ גבולות עם הסאבית שלי אבל עושה זאת בעדינות ובהדרגתיות עם המון הקשבה. אם הסאבית שלי תגיד לי שיש גבול בל יעבור כגון "צילום שלה בערום" אני לא אנסה לשכנע אותה ההיפך,אבל נניח ויש לה גבול אנאלי אבל לאט לאט כשהיא רוחשת אמון אליי ואני פורץ לה את הגבול הזה לא נעשה פה שום דבר רע. הרבה סאביות כותבות שיש להם הרבה גבולות אבל שאם הזמן והאדם הנכון ובגישה הנכונה הן יסכימו לאבד אותם. אני חד משמעית נגד שימוש בכוח או במניפולציות מנטאליות או בשימוש של עונש נגד סאבית בתור אמצעי להפעיל עליה לחץ "לוותר" על הגבולות שלה. זאת ממש התעללות ואם דום משתמש באמצעים כאלה,אז הוא עושה למעשה שימוש ציני ורע במעמדו בתור דום.
אסכם זאת בשני משפטים: יחסי BDSM הם הדדיים ונעשים בהסכמה של שני הצדדים בלבד והדום צריך להעמיד את טובת הסאבית מעל טובתו שלו קודם כל |
|
|
Rainbow
|
לפני 19 שנים •
28 במאי 2005
טוב.....
תסכימו איתי, שבדרך כלל במערכת יחסים הצדדים מתפשרים בדרך כלל על משהו שמהווה איזה קונפליקט או מכשול עבור אחד הצדדים, אבל ההתפשרות, באה מרצון ובדרך כלל בגלל שיש איזו חיבה כלשהי לאדם ורצון לוותר עבורו, אבל כל אדם בוגר (דבר הכרחי לדעתי ביחסי BDSM) חייב לדעת איפה עובר הגבול, ועד לאיפה אפשר למתוח את הגבול. אני לא חושב שיש מקום "למתוח" את הגבולות של אדם ללא הסכמתו. לעומת זאת יש הרבה אנשים שמהווים נכונות (בין אם זאת משאלת נפשם, ובין אם זה רצון בן הזוג שלהם), למתוח את הגבולות שלהם, אני לא פוסל מתיחת גבולות, אבל זה חייב תמיד להיות בהסכמה, של שני הצדדים. בקשר לשאלות ששאלת, אני לא חושב ששבירת גבול (או אי שבירת גבול לצורך העניין) מראה איזה משהו על הדום כדום או על הסאב כסאב, אני גם לא חושב שהסאב צריך להיות הצד המתפשר בהכרח, יכול להיות שישנם דברים שבל יעברו מבחינתו של הדום. בכל מקרה, לדעתי שבירת גבול אינה מטרה, אבל כל אחד שיעשה (בהסכמה) מה שעושה לו כיף 
|
|
|
| Jake(שולט) |
לפני 19 שנים •
29 במאי 2005
מסכים עם מה שנאמר כאן על ידי דן קאפ, דארק ארטיסט וקשת - אך אוסיף גם משלי.
ישנם גבולות, וישנם גבולות. גם ישנו שוני בין כל מערכת יחסים אחת לשניה. לדעתי, הגבולות שתוארו כאן על ידי המלכה הכחולה אינם בגדר גבולות שלגיטימי לשבור. צמחונות, דעות פוליטיות ושאר נושאים המוכתבים על ידי המצפון האישי מהווים נדבך של האישיות ושבירתם היא תחילת הדרך לביטולה המוחלט של הסאבית. אך גם לזה יש סייגים. הרבה תלוי בעומק הדעות והשתשרותם בתודעת הסאבית. ייתכן ונושאים אלו אינם בנפשה, למרות שלרוב הם כן. לדעתי, גם בגבולות הנוגעים לפעילויות בדס"מיות יש לעתים התנגדויות עמוקות היורדות לשורש הפעילויות. בין אם המדובר בסוגיות הנוגעות לאמון, פחד, דחיה וכו' - גם שבירתם יש לשקול באופן מעמיק, ואם יוחלט לנסות ולחצות אותם- לעשות זאת בהשקעת המחשבה, ההתחשבות והעדינות הנדרשת (כל מקרה לגופו). על מנת לתמצת את הדברים: לדעתי חציית גבולות טוב שתעשה לאחר היכרות עם הצד השני ולאחר שהאמון הדרוש נבנה בין הצדדים. |
|
|
|
מיתוסית(שולטת)
|
לפני 19 שנים •
29 במאי 2005
תשובות יפות עניתם, אך יש לי שאלה נוספת:
במידה ולסאב/ית יש גבול מסוים או "סתם" משהו שהם לא אוהבים לעשות או נרתעים ממנו ואת אותו דבר הם יעשו אך ורק למען הדומים שלהם מתוך רצון לא אלכזב או מתוך אהבה וכבוד, למשל כמו שארטיסט ציין אנאלי (מה אם היא מסכימה, אבל סובלת או פשוט לא נהנית או כואב לה) או למשל מקלחת זהב (שעושה לסאבית הרגשה משפילה מידי או מלוכלכת) או בליעת זרע או אפילו כאב- ישנם הרבה סאבים שלא בקטע של כאב בכלל וזה לא עושה להם את זה, אבל למען הדום שלהם הם יספגו ואני מדגישה יספגו ולא יהנו. ובכן כבר רבים טענו כאן שהסאב לא אמור להינות מהסשן ומכל דבר שהדום רוצה, אך האים זה סותר את ההדדיות שכולם כאן מדגישים? עד כמה הסאב יילך רחוק למען הדום שלו מרצונו? עד כמה לדום יהיה נוח מזה שהסאב מגשים לו פנטזיות (למשל שלישיה או מדיקל) והוא לא נהנה ואף נרתע וסובל מזה, אך כן מוכן לעשות זאת? למשל, אני נהנית לגרום כאב לסאב, אבל מצד שני לא נוח לי עם הידיעה והמחשבה שהוא מצדו לא נהנה מכאב בכלל (זה לא שהוא נהנה וסופג עוד קצת בשבילי) וזה לא עושה לו את זה, אז אני מרגישה כאילו באותה מידה יכולתי להצליף בבובה. זה כמו שגבר יזיין אישה ששוכבת כמו גופה ולא זזה. זה מכבה אותי לגמרי. |
|
|
ana
|
לפני 19 שנים •
29 במאי 2005
אימלה המלכה הכחולה כתב/ה: הדום בעצם שם לעצמו כמטרה כבר בתחילת הקשר, לאלף ולשבור את גבולותיה של הסאבית, אולי כאות הוכחה לדומיות שבו, שהוא "הצליח לשבור אותה", בערך כמו שזה "כבוד" להפוך מלכה לסאבית. כל הפוסט הארוך הזה בעצם נועד כדי לשאול את עצמי ואתכם, האם אכן המטרה היא לשבור ולמתוח את הגבולות, כל גבול כמה שיותר? האם יש גבול לכך? האם מתיחת/שבירת הגבול מעידה משהו על הדום כדום או על היחסים בין הדום לסאב? האם זה תמיד הסאב שייאלץ ללכת לקראת הדום? האם במלחמה, כמו במלחמה (ואהבה) כל האמצעים כשרים?! כבוד לך  שהעלית את הנושא
|
|
|
נוריתE
|
לפני 19 שנים •
29 במאי 2005
גבולות נישברים מתוך רצון
או ככה אומרת התורה כולנו יודעים שלא תמיד זה כך. אבל אף פעם אי אפשר לדעת אם זה רצון אמיתי או שזה רצון מוכתב ולדום מנוסה שרוצה לנצל,יש את האפשרות להכתיב רצונות ולעשות מניפולציות בלי שההסאבית בכלל תבין שעושים בה מניפולציות זו הבעיה השאלה היא מה הוא רוצה לעשות ממנה אדם משתף פעולה שנותן ומעניק מרצון או בובה על חוט לרצונותיו הוא. (כנ''ל לגבי מלכות ועבדים) |
|
|
|
ana
|
לפני 19 שנים •
29 במאי 2005
לילה יקרה
כבוד ואהבה
דברייך טובים וכ"כ רעננים כמו מים חיים בביצת הצדקנות הלצית הדומית. (סליחה.....עוד לא קראתי את התגובות האחרות) 
|
|
|
|
Dan_Kap(שולט){f,yt,D,תכ}
|
לפני 19 שנים •
29 במאי 2005
מבחן פשוט
אני מציע לכל סאב/ית לבצע מבחן פשוט וסוביקטיבי לחלוטין:-
 האם יש לכם את השקט הנפשי שאם תבקשו מהדומ/ית שלכם לעצור, מכל סיבה שהיא,
הם יעצרו, יקשיבו לכם ויכבדו את רצונכם? האם אתם מסוגלים לדבר על התחושות שלכם, הרגשות שלכם, על מה שאתם מרגישים תוך
כדי סשן ולאחריו? האם הדומ/ית מוכנים גם לעשות פעילויות שהם לא היו מעונינים בהם, עבורכם, אם הן
חשובות לכם - או שמא "פריצת הגבולות" היא חד-סטרית לחלוטין? האם ידועים לכם הגבולות של הדומ/ית?
האם נוצרת אווירה שלילית כנגד עצירת סשן, כמו משפט המפתח של המנצלים
"אם תשתמש/י במילת ביטחון, אני אראה בכך כישלון שלי, ואראה בכך סיום של הקשר"? האם השותפ/ה שלכם רגישים וערניים מספיק כדי לזהות אצלכם סימנים של מצוקה או בעיות
ומגיבים בצורה שתומכת בכם, או שמא אתם פשוט בובה מתנפחת משוכללת עבורם? עוד חומר על ההבדל בין בדסמ להתעללות, ניתן למצוא כאן |
|
|