זרה מוכרת
|
לפני 19 שנים •
30 במאי 2005
Re: יחד
התאפקתי.
בחיי שהתאפקתי אבל ראבאק... יש גבול. אז הנה.. במקום להגיד את מה שאני באמת באמת חושבת כרגע... אני רק אזכיר לכן את נושא הפוסט הזה שנפתח בכוונות כל כך יפות. אור ואניג. אני מצטערת. באמת מצטערת מכל הלב שלשם זה נגרר לכן האהבה היפה הזאת שלכן. הלוואי ויכולתי למחוק את הדברים הפוגעים עבורכן. אוהבת זרונת השליטה כתב/ה: בואי נתקרב יחד
את בתוכי אני בתוכך בלי מילים גדולות שיודעות להביע רק עם כאלו שמרגישות. בואי נזלוג מעבר לגבולותיו התחומים של ההגיון ניגע ב-יש לאין נסתכל לתוך הלבן שבעיניים. ונצחק. בואי נברח מהפחדים קשיים אפשר למצוא בשפע אבל באהבה יש יחודיות אוניברסלית התום חוזר אל המבט, כוח חדש נבנה. כוחי שלך וגם פחדיי געגועים למה שלא יהיה והתענגות על ההיום והמחר הכל על השולחן זו אהבה בוגרת זו אהבה נזכרת זו אהבה של ילדות של שתיים שחוו כבר כל מה שרק אפשר. |
|
|
השולט אור(שולט)
|
לפני 19 שנים •
30 במאי 2005
זרונת,
חברה אהובה שלנו, אני קרועה עלייך 
בליסנה, תודה. נדמה לי שלא יכולתי לכתוב את הדברים טוב יותר ממך. דיר פרודנס, הבנתי, שתקתי, ניסיתי לדבר איתך, הגענו אפילו להסכמים. ודי. אני מבקשת שתוציאי את עצמך מהשרשורים שלי ושל אניג אם היא תבחר לכתוב פה. נכון נפרדתן, נכון זה כואב, נכון מיציתי. החיים שלי ושלה הם ענייננו, שיחות פרטיות שהיו בינינו לבינך היו אמורות להישאר ברמת הפרטי. שוב ושוב את בוחרת לשחק משחק חסר חוקים וחסר הגינות בשם הכאב שלך. ויש גבול. בשלב מסויים, גם אם היא עטופה בכאב - חוסר הגינות נראית רק כמו חוסר הגינות. אנחנו לא זקוקות לפרגון שלך, לא להשתתפות, לא לשמחה בשמחתנו, לא לכלום. פשוט תניחי לנו כבר. את יכולה להבין את זה? מיציתי אותך לגמרי. |
|
|
DearPrudence
|
לפני 19 שנים •
30 במאי 2005
דומיות יקרות ואחת שמשנה את דעתה כל שני וחמישי,
אמרתי שהלכתי אבל מישהי צעקה "ראבק" וגילתה קשיים באיפוק ואני רוצה לעזור לה, שתשחרר הכל.
זרונות חומד, ממי, נופת צופים שכמותך (ראה: "אניגמטית הייתה איתך מתוך רחמים" - מצטערת אם זה אמור היה להשמע לאוזני בלבד) תגידי את מה שאת חושבת, אל תתאפקי, תני לזה לצאת, זה לא טוב לשמור את הכל בבטן. ובנימה יותר רצינית: זרה מוכרת, תקעת לי יותר מפעם אחת סכין בגב. שמחת לאידי. וכעת משאת רואה שמתקיפים אותי את ששה אלי קרב. מה קרה? את חושבת ששתי דומיות מסוקסות לא יכולות להתמודד איתי לבד? החנפנות והדו פרצופיות שלך תמיד עוררה בי גועל. בליסנה, כמו שאמרת: "מהשירשור ברור...". וזה רק שירשור ולך אין שמץ של מושג מה שהיה ביני לבינה. אילו פרטים כל כך אישיים חשפתי? זה שהיא אהבה אותי? (נגיד) היא אמרה. זה שהיו לה אהבות ישנות? לא הגיוני שהיו לה? דפדפי אחורה בהודעות. זה ששתיהן דיברו איתי בצ'אט? לא שוחחנו בסימטה אפילה ולא חשפתי את תוכן השיחה. זה שאניגמטית כתבה לי פעם באיזה פורום שני שירים? היא לא כתבה בעילום שם. כן, נעזבתי במקום הזה בלי שהצלחתי להשתחרר ממנו . אז חשפתי תגלית מרעישה שהיא עזבה אותי...חשפתי תגלית מרעישה שאני עדיין פה. את אומרת שאינך יכולה לדמיין מה חווה שולטת שמחליטה להיפרד מהסאבית שלה, מתאהבת מחדש ונמנעת מלכתוב לה חצי שנה וכו' וכו' רק כדי שאנוכי, חסרת נימוס בסיסי שכמותי, לא תיפגע (אגב, לא ידעתי שהן זוג עד לפני שבוע ויומיים - שוב חשיפה מרעישה?). את יודעת בליסנה, יש עוולות יותר גדולת בעולם. וכדי לדמיין אותן נדרש כושר אמפאתי יותר גדול. ושוב, את אינך מצויה בכל הפרטים למעט כמה יבבות שלי שלא מוסרות הרבה מידע למעט הכאב עצמו. אבל הרי העברת לי עכשיו שיעור בחינוך אז כמובן שאשאר עם המידע לעצמי. איזה מזל שחינכת אותי. הייתי שותקת לך אלמלא אותן תגובות שליבית אחרייך. מאד ייתכן שאיבדתי את חברותה של קלייר. ורק על זה אני יכולה להצטער. לסיכום, תרצנה או לא תרצנה, איחוליי, כמו כאבי, היו אמיתיים. |
|
|
|
זרה מוכרת
|
לפני 19 שנים •
30 במאי 2005
Re: דומיות יקרות ואחת שמשנה את דעתה כל שני וחמישי, DearPrudence כתב/ה: אמרתי שהלכתי אבל מישהי צעקה "ראבק" וגילתה קשיים באיפוק ואני רוצה לעזור לה, שתשחרר הכל.
זרונות חומד, ממי, נופת צופים שכמותך (ראה: "אניגמטית הייתה איתך מתוך רחמים" - מצטערת אם זה אמור היה להשמע לאוזני בלבד) תגידי את מה שאת חושבת, אל תתאפקי, תני לזה לצאת, זה לא טוב לשמור את הכל בבטן. ובנימה יותר רצינית: זרה מוכרת, תקעת לי יותר מפעם אחת סכין בגב. שמחת לאידי. וכעת משאת רואה שמתקיפים אותי את ששה אלי קרב. מה קרה? את חושבת ששתי דומיות מסוקסות לא יכולות להתמודד איתי לבד? החנפנות והדו פרצופיות שלך תמיד עוררה בי גועל. . בניגוד אלייך פרודנס, אני אמשיך ואתאפק ולא אוציא חלקיקי משפטים מהקשרם כמו שניסית לעשות יותר מפעם אחת וגם פה. אאחל לך רק טוב. זרונת |
|
|
|
DearPrudence
|
לפני 19 שנים •
30 במאי 2005
בניגוד אליי...
בניגוד אליי תמשיכי להתאפק...
כמה בגרות נדרשה ממך כדי לכתוב את זה. איזו אצילות נפש מצידך לאחל לי רק טוב. שכחת להעתיק שוב את השיר שפתח את השירשור הזה כדי שניזכור את מטרתו היפה של הפוסט. מטרה שמישהי (לא ננקוב בשמה) הרסה. ה"ראבק" שלך בודאי לא היה קשור אלי. הפגנת איפוק מושלם. זה שהתאפקת כמובן לא מאפשר לדעת אם דעתך עליי שלילית או חיובית. כי התאפקת, נכון? אני מוצאת בהכרזה שלך על איפוק משהו מאד לא מאופק. וההערות הנילוות לא מוסיפות. כתבת: "אור ואניג. אני מצטערת. באמת מצטערת מכל הלב שלשם זה נגרר לכן האהבה היפה הזאת שלכן." לאן בדיוק גררתי את האהבה שלהן? תגידי, איזה כוחות על את בדיוק מייחסת לי? את כל כך מצטערת ומכל הלב ובעבור מה בדיוק? מהו דבר נפשע שעשיתי? שהבעתי כאב? שאיחלתי לשליטה את מה שאיחלתי לעצמי? ואת ממשיכה: "הלוואי ויכולתי למחוק את הדברים הפוגעים עבורכן. " - הלוואי ויכולתי למגר את הדיר פרודנס הזאת מחייכם אבל אני לא יכולה, אני פשוט אשא תפילה ואביט השמיימה. רק אלוהים יכול לה. הפכת את הכנות שלי למשהו נפשע. הצטרפת בלהט לדברי בליסנה ובכך למעשה תרמת בעצמך להסתת הנושא שלשמו נפתח הפוסט. איזה מזל יש לי שאת מאופקת. ואת יודעת מה, גם אני מאופקת בתגובתי אלייך. |
|
|
קלייר(נשלטת)
|
לפני 19 שנים •
30 במאי 2005
די. מספיק ודי.
|
|
|
| קוקטית27 |
לפני 19 שנים •
30 במאי 2005
אני חדשה
שלום לכולם.
מזה זמן מה שאני עוקבת אחרי השרשורים שלכם (או שלכן) באתר וחייבת להודות שעד כה התרשמתי מאוד מהאחווה, מהשיתופיות, מהסימפטיה ויותר מכל ממה שאכנה- קבלה. היכולת לקבל ולתת לגיטימציה לאנשים, מצבים, רגשות ונטיות שהם לא בהכרח קונצנסואלים, ובכל ליצור עולם בו הכל אפשרי (במגבלות הידועים כמובן). אני תמהה, שלא לומר נחרדת, מהמתקפה חסרת הפשר על אותה דיר פרודנס שנדמה שמונעת מסבל ואובססיה ולא מתככנות מניפולטיבית שאתן כה נהנות ליחס לה. נדמה שהיכולות האמפטיות שלכן מסתיימות במקום בו הדבר נוגע בכבודכן, וגם זאת מילה מוגזמת לכנות את מה שהבחורה האומללה אמרה. נדמה שיצרתן לכן קליקה שההשתייכות אליה מותנית בריצוי חברים וחברות ספציפיים. קליקה שהחברות בה כרוכה ביכולת לפרגן ולהחניף בדבקיות לחה ומצועצעת על כל הבלחה של חבר "מקובל", וכשמישהי עולה לערוץ וחושפת את רגשותיה הכנים (גם אם היא עושה זאת באופן אינפנטילי למדיי), אתן מוקיעות אותה אחת אחרי השניה. מהצד נראה שמדובר בקרב דוברמניות מרושעות שנותנות יד במאבק על חתלתולה (אפילו לא חתול) כשכל אחת נהנית לדרוס ולרמוס את שרידי גווייתה כאילו שחברתה לא עשתה את המלאכה באופן מספיק יסודי. אנא מכן, גייסו מעט אורח רוח ומידה של הזדהות ותראו שלקבל את האחר והשונה לא בהכרח מקיף רק את העולם הלסבי חובב ה BDSM. יש עולם שלם שם מעבר שלחיות בו אומר לחוות דברים בסיסיים יותר. עולם שבו המילים חמלה, הבנה ואמפטיה קודמים בו להכל. דיר פרודנס חשפה את נבכי נשמתה (באופן שאינו הולם ועל כך צריך להעיר לה) , אבל מכאן ועד הוקעה ומתקפה שכזאת?! מחר אתן תהיינה במקומה. |
|
|
גוני(לא בעסק)
|
לפני 19 שנים •
30 במאי 2005
מה נאמר ומה נגיד
הרי הצטרפת לאתר זה עתה....
סייג לחוכמה, שתיקה. |
|
|
| קוקטית27 |
לפני 19 שנים •
30 במאי 2005
ראציונל מעניין.
האם הוא חולש על תחום רחב יותר מקלישאות נדושות? |
|
|
|
השולט אור(שולט)
|
לפני 19 שנים •
30 במאי 2005
קוקטית
חשבתי להתייחס לדברייך בהרחבה ואז החלטתי שממש אין לי חשק לזה.
חשבי כרצונך על קליקות, קונספירציות כאלה ואחרות ושאר מילים שמתחילות ב ק. נשים רבות נפרדו במהלך השנים שאני עושה בכלוב ובייתר האתרים, אבל סגנון כזה, עליבות כזו שמוצפת ברחמים עצמיים ובעשו לי לקחו לי, עוד לא זכיתי לראות. DearPrudence את מה שהיה לי לומר לך אמרתי, כמו תמיד את טובלת ברחמים עצמיים ובכלל לא אשמה בכלום, כוונותייך טהורות, וכולנו פשוט לא מבינות אותן. אז למה שלא תעשי לעצמך ולכולנו טובה, ושמרי את כוונותייך הטובות לעצמך. שוב אני אומרת לך, שמרי עצמך הרחק מהשרשורים שלי, את מטנפת לי אותם במניפולציות הכל כך עלובות ומלאות הרחמים העצמיים שלך. חשבתי לרגע שאולי טעיתי בך, שאת רק מביאה את הכאב שלך, שתכבדי את הקשר של אניג ושלי. גיליתי מהר מאוד כמה טעיתי. אז המילים הרכות וההבנה נגמרו לי. פשוט עופי לי מהחיים, ועופי לי מהקשר עם אניג. הכאב שלך עניין אותי רק עד לשלב בו השתמשת בו כדי לנגח את מה שיפה בחיים שלי. משם את הופכת לי ללא רלוונטית. |
|
|