דוקטרינה(שולט)
|
לפני 19 שנים •
2 ביוני 2005
הרעיון של התפריט ונפילתו?
אין לי ספק כי הבכי שלה לא היה קל לשני הצדדים. זה לא פשוט להגיע למצב של כזאת אינטימיות ולכן דווקא ממקומות כאלו, של ביחד, של שניים - ייתכן כי יפרוץ הבכי.
היא כותבת לי בפרטי כאשר היא קוראת את מה שכותבים עלי ועל מה שקרה. אתם צריכים לשמוע את התגובות שלה.................... אז קודם כל - מהתפריט המקורי נריסה חביבתי, היא ביקשה להשאיר חלק מהדברים וחלק מהדברים הוציאה. לא ניתן לדחוס את הכל (גם לא טכנית) לתוך סשן אחד. למה קיווית שזה ייכשל? זה לא כל כך ברור לי..... אבל מי אני שאשפוט אותך על רצון שלך שמשהו ייכשל. הפגישה לא נכשלה בגלל התפריט או בגללה או בגללי אלא בגלל צירוף של המון דברים. זה יכול להתרחש לי וגם אצל כל אחד מכם. זה יכול לקרות עם שפחה חדשה או עם פילגש / נשלטת מאוד ותיקה שיש ים של ניסיון ביחד. אצלי זה קרה איתה בפגישה השניה - לכל אלו ששואלים. ושוב, תודה לכל אלו שחיזקו אותה ישירות. זה חשוב לה מאוד לדעת כי אתם נמצאים שם מאחוריה. תודה, אתם נהדרים. דוק. |
|
|
nerissa(אחרת)
|
לפני 19 שנים •
2 ביוני 2005
אסביר לך למה, דוק:
אני יודעת שאם זה קשר חדש, הוא מאוד טרי. הנה אמרת שזו בסך הכל פגישה שניה. כמה אתם מכירים? שבועיים? שלושה? פחות? אתה באמת מכיר את הגברת? את גבולותיה? תודה לאל שהיא נפלה אצלך ולא אצל איזה פסיכי שהיה מעביר אותה סעיף סעיף ברשימה הזו ומצפצף על איתותי המצוקה שלה. את התגובה שלי אני נותנת מזווית הראיה שלי ועל פי דעתי ותחושותיי האישיות  אתה יודע זאת.
אז למה בכל זאת? כי עדיין ולמרות שבת זוגך הוציאה מספר דברים מהרשימה - זה משהו דחוס מידי למפגש ראשון/שני. זו דעתי האישית. גם עם ותיקה לא ישר "צוללים לעומק". הרשימה שלך הכילה פשוט יותר מידי. ולמה "קיוויתי" שלא יצליח לכם? כי אם ישנה מישהי חדשה/ותיקה שבפגישה ראשונה/שניה לוקחת על עצמה מסה כזו - לדעתי האישית משהו לא בסדר בגישתה. זו לא נשמעת לי זרימה טבעית לקשר אלא מין צורך בלתי נשלט להיזרק אל הקצה. לא חשובה הסיבה כרגע (רעב, הענשה עצמית, צורך להוכיח עצמה כדי לזכות באדון..) מרגיש לי כמו לא רק מתכון לכישלון אלא גם מתכון לקריסה. וזה מה שקרה בעצם (שוב - לדעתי זה היה קצת יותר מידי בשביל התחלה. וכן - פגישה שניה זו עדיין התחלה.) שמחתי לשמוע שלא עמדה בזה. לא מתוך שמחה לאיד אלא מתוך כך שזה אומר שהגברת בריאה בנפשה. כמו שכתבתי. שזה לא עבר לה חלק. שמשהו שם לא היה לה טוב.. הייתי מאוד מאוד דואגת לה אם היית חוזר ומספר שהכל הלך חלק והיא קיבלה הכל כמו גדולה. עבורי זה משדר שמשהו לא בסדר מבפנים. זה הכל. שוב - אני לא קובעת כלום, לא פוסקת, אני רק מחלקת את התחושות שלי איתך. ואצלך? לא היית מרגיש שמשהו נשרף קצת יותר מידי מהר אם בפגישה שניה אתה דוחס את כל העולם ואחותו הצולעת? 
לאן נעלם המסע המשותף? לאן נעלם ריגוש המסתורין ועונג הגילויים המשותפים? זה הרגיש כמו מן טבלת ייאוש עם דד-ליין קצר. להספיק! מהר! הכל! להוכיח משהו למישהו! לא יודעת. משום מה זה נראה לי תלוש מידי בשביל שני הצדדים. קצת לקפוץ מעל לפופיק, אם אתה מבין למה אני מתכוונת. |
|
|
|
דוקטרינה(שולט)
|
לפני 19 שנים •
2 ביוני 2005
נריסה יקירתי
נריסה יקירתי.
בסופו של יום, מתוך התפריט עלו שלושה או ארבעה דברים בלבד. על מה ולמה יצא הכעס של הפורום (חלקו הקטן של הפורום, המזל זה שרובם המוחלט של האנשים שמכירים אותי או אותה תומך בנו ב 100%)???? על מה העדפתם שהתפריט ייכשל, כי זה לא מצא חן בעיניים שלכם? בעיניים שלה, של מי שמכונה "יקירתי" זה מאוד מצא חן, בעיניים שלי זה מאוד מצא חן - ובסך הכל שיתפנו את הפורום. הסיבה לעובדה שלא עושים סקס על המדרכה זה שלא יסבירו לך 30 איש באמצעות 30 דעות מה כדאי לך לעשות ואיך כדאי לך. השיתוף שלנו (מסתייג מעט - השיתוף שלי בהסכמתה) של מה שקרה לא תמיד מצדיק התקפות. נריסה - אני יודע שאת לא התקפת אותי אבל היו כאלו שכן. ישירות. חזיתית. על מה?????? ואחר כך, כאשר עדכנו אתכם כי זה לא הצליח. מה אז קרה?????? אין ספק כי התפריט היה עמוס אבל זאת הסיבה שבאים למסעדה - כי יש אפשרויות שונות ורבות לגוון. זה אומר שבמסעדה את מזמינה את כל מה שיש בתפריט? ממש לא. דוק |
|
|
| פסיבית |
לפני 19 שנים •
2 ביוני 2005
כותבים, ננזפים, מתנצלים, מסבירים, ננזפים שוב, מתנצלים פעם
נוספת.
מתחננים להבנה או.. הנה מישהו מבין מכשכשים בזנב ומודים לו וכותבים שוב ומקבלים גם נזיפות וגם קצת ליטופים ומגרגרים ומודים וליתר ביטחון מעט מתנצלים. 
|
|
|
Yosefus(שולט)
|
לפני 19 שנים •
2 ביוני 2005
Re: כותבים, ננזפים, מתנצלים, מסבירים, ננזפים שוב, מתנצלים פע פסיבית כתב/ה: נוספת.
מתחננים להבנה או.. הנה מישהו מבין מכשכשים בזנב ומודים לו וכותבים שוב ומקבלים גם נזיפות וגם קצת ליטופים ומגרגרים ומודים וליתר ביטחון מעט מתנצלים. זו מהות השס"ק, לא ? |
|
|
|
דוקטרינה(שולט)
|
לפני 19 שנים •
3 ביוני 2005
יוספוס פלביוס יקירי
יוספוס פלביוס יקירי. ייתכן שזה נפש האדם כשלעצמו ולא רק בעולם של הבדסמ? ייתכן שאלו תחושות שהיו לנו גם אם הסיפור הזה היה מופיע בפוסט של אתר פנויים פנויות רגיל או של מערכות זוגיות רגילות?
דוק |
|
|
דום31(שולט)
|
לפני 19 שנים •
3 ביוני 2005
דוקטרינה
אני נותן לך את מלוא תמיכתי על רעיון הסעודה, על התפריט העמוס שלה, על הפרסום והשיתוף עם חברי הכלוב, על הנסיון לביצוע, על ההצלחה החלקית והחשובה שכן הייתה ועל השיתוף עמנו.
בשביל פוסטים כמו שלך קיים הפורום ואנשים כמוך מכניסים בו חיים. אני רואה שלא חסר לך אומץ משלך אבל הרשה להוסיף לעודד אותך לא להתיירא מהמלעיזים, מאלה שעינם צרה בקבלת חוויות האחר לא כל שכן בסתם פרגון, מהקנאים שלא אוהבים לראות אחרים לוקחים לעצמם חופש להגשים את אשר על ליבם ושאר אנשים שנתנו לאיזשהו שדון קטן של רוע לברוח להם מהבקבוק. היה מעניין לקרוא והמשך כך. |
|
|
תאיר(נשלטת)
|
לפני 19 שנים •
3 ביוני 2005
לא מזמן התפרסם פה תסריט של מישהו, איך צריך לדעתו להתנהל סשן ראשון עם סאבית חדשה. הוא ספג הרבה ביקורת ובצדק. לא בגלל שהתסריט שלו היה גרוע בפני עצמו, אלא בגלל הקשיחות של הצגתו כתסריט יחיד אפשרי. חלק מההתנגדות לתפריט שלך היתה בגלל ההרגשה שגם הוא מציג תסריט כזה, כאילו הסשן צריך להכיל מספר קבוע מראש של אלמנטים. (חלק אחר מההתנגדות, כפי שכבר ציינו פה, נבע מאיזו הסחפות של תקיפה בלהקה).
לפעמים מחכים כל כך הרבה ומפנטזים כל כל הרבה על הסשן הראשון, שכשכבר מגיעים אליו מנסים לדחוס בו כל מה שאי פעם עשית או ראית או שמעת שמישהו אחר עשה. כשזה "מצליח" אז אין שבירה אבל בסוף הסשן יש הרגשה שסימנו וי על כל הסעיפים אבל לא הספקנו בכלל להנות, כמו טיול מאורגן דחוס מידי. לכן עדיף אולי להכשל, בהנחה שהכשלון לא צורב מידי, כדי להאט ולנשום, ולקחת דברים בקצב שלך. אם אתם צריכים הצלפות בחגורה בסשן השני, אז שיהיו הצלפות בחגורה. אבל אם מתברר שהצלפות בחגורה במציאות הרבה יותר כואבות מבפנטזיה, כואבות עד כדי כך שמפסיקים להרגיש כל חשק מיני, וכל רצון לרצות ורק רוצים שזה יפסיק - אז לא חייבים. |
|
|
|
דוקטרינה(שולט)
|
לפני 19 שנים •
3 ביוני 2005
הי דום, הי תאיר.
יש המון אמת בדברים שכתבתם.
אין ספק כי כאשר מתחילים את הקשר צריכים (אולי חייבים) ללמוד, להכיר, להבין את הצד השני. צריך לזכור כי שליטה היא עניין בראש ובראשונה של שליטה עצמית של השולט ולא של הנשלט. אני, אישית, לא יכול ואסור לי לאבד שליטה. היא יכולה. לה מותר. לי אסור. דווקא מהמקום הזה של חוסר היכולת לאבד שליטה והחשיבות של "להיות מרוכז", מגיע מקום הרגישות. אני לא בטוח כי הכאב שלש ההצלפות בחגורה על הכתפיים היו מה שעצר את התפריט. אני מעריך שמדובר בדבר פנימי הרבה יותר מאשר הכאב הפיזי. חשוב לי להגיד כי דווקא העובדה שמעלים בפוסט הזה ובעצם בפורום הזה כולו בעיות והתלבטויות, יכולה לסייע. אז בסדר, אני לא אראה בתור גבר כליל השלמות בעיני חלק מהחברים כאן בכלוב. דוק. |
|
|
נתנאלה(לא בעסק)
|
לפני 19 שנים •
3 ביוני 2005
לאן נעלמו החיים...
כנראה שהיה לי מאוד משעמם, אם הרשתי לעצמי לקרוא את הכל
כנראה שגם לכל המגיבים וה2000 + שצפו בזה ממממ... עצוב |
|
|