אשמה?

נעזוב את המילים לרגע

סכיזופרניה של הילדות​(נשלטת) • 3 ביוני 2005

נעזוב את הטרמינלוגיה.
מה קורה כאשר דום משתמש ברגשותיה של הסאבית שלו כדי לגרום לה לעשות דבר מה?
נניח שהדום הזה אוהב את הסאבית שלו, דואג לה ומעוניין אך ורק בטובתה.
מה קורה כאשר הוא אומר לה שהוא מאוכזב ממנה?
האם כאן אין שימוש ברגשות שלה כדי להגיע לתוצאה?
נניח שהוא מאוכזב ממנה כי היא לא עשתה משהו, משהו לא מזיק, לא חורג מהגבולות שלה, ומשהו שאמור להיות טוב בשבילה.
האם עדיין זה לא שימוש ברגשות שלה כדי להגיע למצב רצוי?
מה אם אותו דום מפעיל תחושת אשמה אצל הסאבית שלו, באמצעות ההשפעה שניתנה לו, גורם לה להרגיש אשמה על מה שהיא עשתה או לא עשתה?
האם זה עדיין בסדר? האם זה לא עושה נזק נפשי? מנתק את הסאבית מהעצמה שלה (ואני לא אומרת שליטה) מקעקע בה את המחשבות המגבילות שיש לה על עצמה?

T O M​(שולט) • 3 ביוני 2005

חלק מהשאלות שכתבת נתתי את התשובות בהודעתי הראשונה (למשל ההיבט השלילי).

אני מזכיר לך שהדום נמצא שם בין היתר גם כדי להיכנס לרגשות שלה ולהשפיע עליה.
היא מרשה לו להיכנס אליה ולסמוך עליו שידע לבחור מה טוב לה ומה רע לה.
זה למה הוא נקרא הדום שלה. זה לא סתם מישהו.
היא רוצה שהוא ינחה ושהוא יחליט. היא מעבירה את השליטה אליו מרצון ומבחירה.

למה הוא עושה זאת כך את שואלת?
הרי אנחנו עוסקים בשולט-נשלט, לא?

המממ...

סכיזופרניה של הילדות​(נשלטת) • 3 ביוני 2005

שולט ונשלט הם מושגים רחבים מאוד.
זה יכול להיות מיני בלבד, שליטה שמקומה כדי לספק את ההנאה המינית של שני הצדדים, מעין משחק שכולם נהנים ממנו, יש אנשים שרואים ועושים בדס"מ בדרך הזו.
יש שולט ונשלט בלי בדס"מ.

ויש אנשים שרואים את זה בצורה שונה,
הם רואים את זה כמסע כאשר מישהו מוביל אותך ומכוון אותך, בזה אין שום דבר רע, כולנו לומדים מהסביבה שלנו וכלונו בוחרים ממיל ללמוד יותר וממי פחות ובאיזו דרך, וממש לא רק בבדס"מ.
אבל האם זה עדיין בסדר כאשר הדום חושב שהוא יודע טוב יותר מהסאבית מה נכון או לא נכון בשבילה?
אנשים שרואים בבדס"מ סוג של מסע, לפעמים יגדירו את זה גם כסוג של טראפיה, של טיפול...
מטפל טוב, ואני מדברת על טיפול נפשי, פסיכולוגי, פסיכיאטרי או אלטרנטיבי, לעולם לא יתיימר להבין טוב יותר מהמטופל שלו מה נכון בשבילו, מטפל טוב יכוון את המטופל שלו באמצעות הכלים והשיטות שיש לו לגלות בעצמו מה נכון לו.

בבדס"מ זה שונה, ראשית כי זה לא טיפול נפשי, אולי זה מסע, כמו הרבה דברים בחיים, אבל מסע עצמי שמתנהל כאשר המושכות בידיים של מישהו אחר? האם זה לא יכול להוביל לפגיעה נפשית?

ואני רוצה לחזור לעניין האשמה. ספצפית, כאשר דום מפעיל אשמה אצל הסאבית שלה, האם זה בסדר לדעתך?

T O M​(שולט) • 3 ביוני 2005

הנה התשובה שלי.




אגב, רובינו לא עוסקים בטיפול אלא בהנאות הדדיות.
והדבר הפשוט הוא שאם לא הייתה נהנית מהמניפולציות או מהנחייתו ודרך שליטתו בה, הייתה מנתקת את הקשר.
זה חלק מהשליטה המנטאלית.
יש שנמשכים ספציפית לתחום הזה. זה יותר מכל מגרה אותם.
ויש כאלה שמעוניינים רק בשליטה פיזית, שתבוא בעיקר בסשנים וזהו.
בד"כ משלבים בין השניים לשביעות רצונם של שני הצדדים.


טיפול מצריך סופר זהירות...ואם זה נכון או לא טיפול (מהסוג של חוויה מתקנת,שיחזור טראומות והכוונה לכך בכיוון הזה כללי, לדברים כאלה כוונתך?) במסגרת בדסמ זה דיון שונה לדעתי.

למה?

סכיזופרניה של הילדות​(נשלטת) • 3 ביוני 2005

למה זה בסדר כשיש אשמה?

כשאמרתי טיפול לא התכוונתי לשיחזור טראומות ודברים דומים, זה נראה לי כל כך לא לגטימי שלא חשבתי על זה בכלל.
התכוונתי לבדיקת גבולות, להענשה עצמית דרך הבדס"מ, לכל מני דברים. אבל לא משנה.

פשוט מאוד להגיד "אם היא לא הייתה נהנית מזה היא לא הייתה עושה את זה" אבל זה לא תמיד נכון.
יש מוניפלציות חזקות מאוד, יש תלות, יש חולשה, יש כל מני דברים שיכולים להחזיק אדם בקשר שלא בריא לו. בדס"מ זה משהו עדין ומורכב מאוד, שיש לו הרבה מאוד השלכות על הנפש, אני חושבת שלהגיד "זה בחירה שלה" לא מספיק במקרה הז, צריך להיזהר יותר.


ובסופו של דבר מה שבאמת רציתי לשאול זה למה זה בסדר שיש אשמה?

T O M​(שולט) • 3 ביוני 2005

האשמה לא באה סתם כי בא לו.
לא בא לו סתם להאשים אותך (כי אז זו תהיה מניפולציה שלילית).
היא באה בצדק.
אשמה כי לא עמדה בהתחייבות שהסכימה אליה כשנכנסה.
אשמה כי לא הייתה בסדר כלפיו.



גם מחוץ לבדסמ יש רגעים כאלה:

כשאת מאחרת לעבודה יותר מפעם אחת והופכת את זה לקבוע וננזפת ע"י הבוסית שלך,
או כאשר את צריכה לעמוד בלוח הזמנים של פרוייקט חשוב ופיספסת את הדד ליין...

את לא מבינה למה הבוסית שלך כועסת/מאוכזבת ממך?
את לא מבינה למה היא גורמת לך לרגשות אשם?
היית לא בסדר אז את צריכה להרגיש אשמה.

ואם היית במקום הבוסית שלך, לא היית עושה אותו דבר?
האשמה באה כדי שנבין שלא היינו בסדר כלפי הצד שממול וצריך לתקן זאת.
(או לפחות להתנצל)

ושוב, אפשר לנצל את זה גם לדברים שליליים...

סכיזופרניה של הילדות​(נשלטת) • 3 ביוני 2005

יש הבדל בין חרטה לאשמה,
כשאני עושה משהו שלא מתיישב לי עם מערכת האמונות שלי, כמו נגיד לאחר לעבודה באפן קבוע, למרות שאני מאינה שצריך להגיע לעבודה בזמן,
אני יכולה להרגיש חרטה, כלומר להתחרט על המעשים שלי ולהחליט לשנות אותם, ואני יכולה לחוש אשמה, להתחפר בתוך המיץ של עצמי והלהלכות את עצמי על כמה שהייתי לא בסדר.
מה נראה לך יותר בריא והגיוני?

תאיר​(נשלטת) • 3 ביוני 2005

אשמה, כמו חצ'קונים, יכולה להופיע אצל כל אחד לפעמים, אבל יש אנשים שיש להם יותר נטיה לפתח אותה. הנטיה הזאת לא תלויה בדום, למרות שבטח יש דומים שיכולים לנצל אותה לרעה או להגביר נטיה קיימת.
ולפעמים אפשר להתחפר באשמה הזאת, לחשוב כל הזמן על מה שעשית או לא עשית ועל התוצאות שאולי יהיו, ולהתעסק בזה כל כך, שזה משתק ואפשר לפספס עוד כמה דברים.

הבדסם יכול (לא צריך) להיות כלי שמאפשר לנקז את האשמה המיותרת הזאת. שמאפשר להניח מאחורה את מה שהיה ואת מה שאולי יהיה ולהתרכז במה שעכשיו.

תאיר

סכיזופרניה של הילדות​(נשלטת) • 3 ביוני 2005

באיזו צורה הבדס"מ יכול לנקז את האשמה?
אשמח מאוד שתסבירי

T O M​(שולט) • 3 ביוני 2005

אז סיכמנו שזה עניין של טרמינולוגיה.
את מפרידה וקוראת לזה חרטה ואשמה.
(חרטה זה הטוב, אשמה זה הרע)

בעיניי יש רק "אשמה" ואני ומחלק אותן לטוב ורע.
זה בעצם אותו דבר רק הטרמינולוגיה שונה.

"כשאני עושה משהו שלא מתיישב לי עם מערכת האמונות שלי, כמו נגיד לאחר לעבודה באפן קבוע, למרות שאני מאינה שצריך להגיע לעבודה בזמן,
אני יכולה להרגיש חרטה, כלומר להתחרט על המעשים שלי ולהחליט לשנות אותם"



שהוא הדום שלך את סומכת על המערכת אמונות שלו. את נותנת לו להוביל אותך דרך זווית הראייה שלו.
אמון שהדרך שלו טובה משלך.
הוא לא רק ידיד שלך הוא הדום שלך. יש הבדל.

אם את כל תהליך השליטה וקבלת ההחלטות את לוקחת לעצמך אז למה את צריכה דום?
תחליטי לבד דרך זווית הראייה שלך.
אל תיכנסי לקשר בדסמי שמעורב בו אפילו קמצוץ שליטה מנטאלית.