משוואה קיומית אחת...

משוואה קיומית אחת...

G-O-L-D​(שולט) • 6 ביוני 2005

משוואה קיומית אחת:

התכלית היחידה שיש לחיים האלה, היא סיומם.
זו משוואה פשוטה הנובעת מכך שאין שום פעולה שאנו עושים העוצרת את העובדה שאנו מזדקנים או מתים.
פעול יוצא מכך הוא שכל מה שאנו עושים הוא סתם איזה סיבוב קטן כאן והופ אנו נפלטים החוצה.
פעול יוצא מכך הוא שאין למעשה שום השלכה לעשייתנו.
פעול יוצא מכך הוא שכל שיש לנו לעשות, הוא לעשות מבלי להתחפר בכל כך הרבה מעצורים.
פעול יוצא מכך הוא, ששום דבר לא ב-א-מ-ת משנה.
מפחיד, מתסכל, מגרד מבפנים אבל מצד שני, משחרר.


*

אם הייתי בחור דרך שבה הייתי פורש מכאן, אני מניח שללא כל צל של ספק היא היתה בצניחה חופשית מאיזה גג של בניין.
הרצון הזה לקחת את עצמי ולזרוק לקיבינימט נמצא בי עוד מהיותי נער כשחצ'קון גדל לי באמצע המצח בערב מסיבת הסיום של החטיבה.
בכלל, תמיד חייכה אותי המחשבה הזו של להתנפץ לכל הרוחות על איזו מדרכה.
פאק, אני אפילו זוכר את עצמי מקנא בחברה שזינקו לי מול העיניים מהתאומים.


*

אם אין אלוהים, ואם אין גן עדן עליון, תחתון, כף הקלע, גיהנום על שבעת מדוריו, גלגול נשמות מוסר, דין וצדק, אז למעשה, אנו פשוט כמו חיות.
ואם אנו כמו חיות אז זה בסדר גמור שהדאנג'ן מתקיים.
ראבק, צריך שטחי מרעה.


*

לאחרונה אני מוצא בדסמ כמעט בכל אספקט בחיי.
בעלי תחנות הדלק (השם יקום דמם) גובים מאיתנו 2.5 שקל על תדלוק כדמי שירות.
העניין הוא שהם לא מספקים לי דרך אחרת לתדלוק (כמו נניח תדלוק עצמי) וכך אנו מוצאים את עצמנו מוכרחים לעשות כרצונם.
עכשיו תקחו את זה ותתרגמו את זה לסאבית הזקוקה לדלק, לחופש, לחמצן ביידי שליטת דום, ודום שמחייך להבטחת הסייפ וורד אבל לא מייחס לה חשיבות כי השוט בידייו.


*

ישנה חולשה אחת למין האנושי שממנה כולנו, אבל כולנו סובלים.
היא נקראת חוויה.
כמעט אף אחד מיאתנו לא מבין שלחוות את החוויה בעודה היא מתהווה ולהבין שכן, זו החוויה והיא מתרחשת עכשיו, זו הדרך לחיות את החיים האלו. חיים שבעוד הם מתהווים הם גם נעלמים להם אל העבר השוחק אותנו ומוחץ אותנו אל מתחת לגלגליו.
אין לו מעלה גדולה יותר לאדם, אלא לחוות את חייו בעודם מתהווים.


*

אם לא היה המוות,
סביר להניח שהיינו חופשיים לחיות.

'' אם לא היה המוות, סביר להניח שהינו חופשיים לחיות ''

venus in our blood​(שולטת) • 6 ביוני 2005

כמה נכון, גולדי.

אבל , אנחנו תמיד נמצאים בכלוב של עצמנו
ומה שנותר , ממש כמו שהייטבת לתאר , הן אותן חוויות המרכיבות את חיינו
ולהתענג עליהן או לכאוב אותן בנקודת הזמן הנוכחית.

יותר מזה, רק אשליות שיצרנו כדי להתפכח מהן ..

ורה • 6 ביוני 2005

אני כל כך אוהבת את הכתיבה שלך.

"מצאתי את עצמי מקנא באלה שקפצו מהתאומים".... פאק. נכון.

ניצן@ • 6 ביוני 2005

הפוסט הזה... הוא גורם לי לרצות לחבק את מי שכתב אותו.