היהפוך נמר חברבורותיו?

היהפוך נמר חברבורותיו?

אדם אחד​(שולט) • 7 ביוני 2005

עליתי לרשת למתוח חכות חדשות. עד אז תפשתי רק שועל, חתלתול או שניים ושפן. שום דבר לא הכין אותי אליו. "בי" הציג עצמו בפני.
”to be or not to be "- התלוצצתי.

בלשון חלקות פיתה אותי. לא סתם אומרים שהסקרנות הורגת . בפעם הראשונה מזה עידן ועידנים חשתי את הדם שועט בעורקי. זכר רק זכר- חשבתי, חשה את גופי פועם בתחושות זרות.

בפעם השנייה שפגשתי אותו זו הייתה פגישה מתוכננת היטב.
"מסיבה"-אמר.
הגעתי עם מלווה, שמיניתי לשומרת ראש- ממש ברגע האחרון.
נכנסנו לתוך המוסיקה והצללים. פנים מוכרות וזרות ברכו אותנו לשלום.

זוג נשען על הקיר. גדי נפנף בנימוס. איילה תמירה דחפה לידי כוס משקה אדמדם. עיניים צהובות הבריקו בחשכה. " רק זאב מפלסטלינה"- הרגיעה אותי המלווה. פיזרתי חיוכי נימוס זעירים ומחושבים. המארחת סקרה אותי בעיניי לימון צהבהבות שאינן מחמיצות דבר. לשאלתי ענתה בזהירות –"לא, הוא עדין לא הגיע."

נשענתי על הקיר, מנקודת התצפית הטובה ביותר השקפתי על דלת הכניסה. עוד כבשים נכנסו, בודדות ובזוגות. ראיתי צבאים שהגיעו מחופשים לזאבים. אותי, הם לא הטעו, אפילו לא לרגע. לא היה לי מושג קלוש איך יראה. אבל הייתי דיי בטוחה שאזהה את קולו.

זאב צעיר ניגש אלי לנסות את כוחו. השומרת נהמה קצרות והוא הסתלק, מפנה כמעט מייד את מקומו לאחד אמיץ יותר.הוא לא נרתע גם כשחשפתי את שיני. התבוננתי בו בעניין, מקווה שאולי.. אך לא.
"הלך לחפש טרף נוח יותר"- אמרה אנטילופה וחיוך גמיש בעיניה הצרות.

לפתע נדמו הקולות הקטנים ושקט השתרר. צייד הגיע. מתגנב חרישית מבעד לדלת הכניסה. עוד לפני שהבטתי בו- ידעתי. בהתרגשות נצמדתי אליה, שואבת חום וביטחון זמני.
הוא ברך את הנוכחים בנהמת קולו העמוק . החליף רחרוחי נימוס עם טורף מזדמן. בעיניים חדות חיפש את השביל, היורד אל המים. התבוננתי בו מזווית העין. נמר מפואר עמד שם.

"אל תאבדי את הראש"- הזהירה אותי- מאוחר מדי.
ניסיתי להתעשת ולתפוס אותו בטרם יתגלגל אליו ויסגיר אותי, אך לא הספקתי. בזינוק קליל עט, ליטף את לחיי בכפה רכה וכבדה וחייך.

שיני חרבות. פרווה זהובה מנומרת שחור ורק הזנב שמוט וחסר חיים.
ברכות נהם, הרמתי ראשי ונלכדתי בעיניו.
הוא שלח אליה מבט קצר ומזלזל והיא נסוגה. מותירה אותי לבד.
"אני בכלל זאבה ולא טרף"-מחיתי. הוא נהם באישור וגרר אותי לחדר המדרגות החשוך.
"אני רעב"-אמר ושלח אלי כפה ארוכה.

לא כך תכננתי לפגישתנו, דמיינתי חיזור ארוך ומענג. אך כפותיו המשיכו ללטף ולייסר. זנבו התעורר לחיים והמעיד אותי לעבר חיבוקו החם – נכנעתי.
הלכנו למאורתי. אחר כך, קצת לפני שנרדמתי, בחנתי אותו וסימנתי כמה חברבורות מעניינות, אחרות מהשאר. מחר גם יום.. נמסה מחשבתי. בצהריים התעוררתי. עדיין ישן, שכב מכורבל לצידי. בעדינות רבה הרמתי את השמיכה לראות את עורו השחום והחלק.


עד עכשיו לא חשבתי שיתכן. אולי אצליח לאלף אותו? – לא באמת האמנתי.

מיתוסית​(שולטת) • 7 ביוני 2005

סיפור מיוחד ומקורי..
אהבתי את המשל- נמשל...


האם "החברבורות" לא אמורות להיות על גופו של עבד?

מממ

זיקית • 7 ביוני 2005

מקורי ומעניין ומצוין

נוריתE • 7 ביוני 2005