שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

דם בעיני, בידי, בנשמתי.

אני רוצה לחתוך עצמי לאלף חתיכות. כי שרידי הצלקות בגופי כבר אינם מספקים אותי. זיכרון הדם כבר אינו מספק. הזיכרון מהדהד בי ואני שם. אני חיה ונושמת את העבר. אני נסוגה יותר ויותר אחורנית. אני רוצה לחתוך. לא לאבד. לא להתאבד. אני רוצה לראות דם. רוצה לטעום ממנו. אני רוצה לסגור מעגל!!

הדיון המלא זמין לחברי הכלוב

להתחברות להרשמה