רחמים

רחמים

מקמרפי​(אחר){ush ואושה} • 9 ביוני 2005

האם צריך לרחם על סאבית שעברה התעללות מצד הדום שלה, או שמא הייתה זו אשמתה שלא ברחה ממנו עם סימן האזהרה הראשון וזהו המחיר שעליה לשלם על טיפשותה וחוסר הזהירות שלה?

אני מדבר ספציפית רק על סוגיית הרחמים והאמפתיה ולא על סוגיית: האם לעזור לה או לא. זה סגור וחתום ומובן מאליו.

הסיבה לכך שאני שואל היא התקלותי בדיעות מנוגדות לגבי ענין ספציפי זה.
כמו כן ברצוני לבקש שהדיון יתמקד בענין הרחמים עצמו ולא יגלוש לתחומים אחרים.
כמו כן, שתובע פה סובלנות גם לדיעות שנראות חריגות או מנוגדות לדברים שאנשים מאמינים בהם בכל ליבם.

מיתוסית​(שולטת) • 9 ביוני 2005

הרשה לי להיות המומה מהשאלה הזאת.

זה כמו שתשאל האם צריך לרחם על בחורה שהלכה ברחוב בלבוש חושפני ומישהו אנס אותה
או על נערה שאבא שלי אנס אותה
או על אישה שבעלה התעלל בה
ושאף אחת מהן לא ברחה מהבית או מגבר האנס/המתעלל...

אני מאוד מקווה שאתה לא רציני!!!

בקרקעית האוקיאנוס​(נשלט) • 10 ביוני 2005

טוב, השאלה הזאת קצת מכשילה. תראה באופן עקרוני (ואם להיות קצת ניטשאני בעניין), בכלל רחמים זה רגש משפיל, כלפי שני האנשים. כשאתה מרחם עליה אתה בעצם אומר: "אוי מסכנה שלי את כלכך מטומטמת, ולא יודעת להסתדר בכוחות עצמך, שהיה צריך איזה אביר על סוס לבן להושיע אותך". מאידך אם אתה לא מרחם עליה, זה לא אומר שאני טוען: "מגיע לך!", חלילה - כי זה יותר גרוע, אתה מחליף את הרחמים באשמה, זה עוד יותר גרוע.
תחשוב על זה גם ביחס שלך לקבצנים ברחוב, או אלה שמשוטטים לך ליד האוטו בצמתים: אם אתה מרחם עליו ונותן לו כסף, אתה מרגיש מסריח, כי אתה בעצם מנציח את המעמד שלו כקבצן. אם אתה לא נותן לו - אתה עלול להרגיש אשם, איזה נבלה אני שאני לא עוזר לאדם במצוקה.
וככה גם ביחס למקרה שאמרת. אני לא הייתי מרחם עליה, וכמו שציינת זה לא קשור לשאלה אם הייתי עוזר לה או לא, כי ברור שכן. ולמרות הקלישאה, הייתי רוצה לעזור לה כך שתלמד לעזור לעצמה, ולא להנציח את התלותיות וחוסר העונים שלה. הייתי ממליץ לה לנסות ללמוד מיזה, ולהיזהר לפעם הבאה, אהה וכמובן, אם אפשר - לנקום ולהחזיר מכה חזרה לזה שניצל אותה - זה בסדר נקמה זה רגש טבעי ובריא במידה הנכונה.
(ככה זה - כל הגאונים, זה כאלה שהמורה בכיתה ב' אמרה להם שצריך לשלוח אותם לכיתה טיפולית, אז הם אמרו - "אני אראה לה מזה"... )
אבל אם זה סימפטום שחוזר על עצמו עוד פעם ועוד פעם. טוב נו, אז שתלך לטיפול, לא יודע אם זה יעזור...אבל שתנסה..

רחמים ונחמה

SIVAN​(אחרת) • 10 ביוני 2005

לרחם על אדם שחווה חוויה לא טובה זה טבעי לחלוטין.
הענין הוא שרחמים לא יעזרו לאף אחד מהצדדים.
רחמים גורמים לנו להסס ולא להתקדם, מהחשש לא לפגוע יותר.
יחד עם זאת גם אי אפשר לאמר לך: "מעכשיו אתה מפסיק לרחם"!!.....
תשתדל לא להתמקד ברחמים מאחר וזה יפתח רגישות גדולה יותר וגש לעיקר:
תחזק אצלה את הביטחון בשלבים , לדעתי זה בריא יותר.
ובהצלחה.


SivAn

רק אמפתיה והתייצבות לצידה

Dark Artist​(שולט) • 10 ביוני 2005

זה מה שצריכה סאבית כזאת מהסביבה התומכת שלה
האם היא צריכה לשלם על "טיפשותה" או חוסר זהירות מצידה?
בוודאי שלא,הרי את המחיר הכבד היא כבר שילמה כשהיא היתה עם אותו דום
רחמים לא יעזרו לה אלא כפי שהקטור ציין רק ינציחו את המצב שהיא תלותית ומסכנה ולא יכולה להשתקם בלי אחרים וגם יגרמו לאותה סאבית רגשות אשמה עמוקים על כך שנתנה לעצמה להיכנס למצב כזה.
אמפתיה הכי טובה כיון שהיא מצד אחד נותנת תמיכה רגשית לאותו אדם אך לא נותנת לו לשקוע ברחמים עצמיים.
משמע, מה שקרה קרה,אנחנו מבינים את סיבלך ואנחנו נתייצב לצידך בהמשך ונעזור לך להתמודד,במקום לבוא ולומר,אוי,מסכנה שכמוך,אנחנו לא מאמינים שנפגעת בצורה כזו,אם לנו זה היה קורה היינו כבר מזמן יושבים ובוכים.
זוהי כל התורה

זאלופון​(שולט) • 10 ביוני 2005

באופן טבעי אנחנו חשים הרבה יותר אמפתיה כלפי קורבן שאיננו רואים אותו כאחראי לצרותיו מאשר קורבן שיש לו חלק בהן, אבל אין זאת אומרת שכלפי הסוג השני אי אפשר לחוש אמפתיה כלל. אמפתיה זו בתורה אינה מנקה את הקורבן מאשמה.

אני חושב שמידת האמפתיה שאחוש תהיה מאד תלויה במקרה הספציפי. אני אחוש הרבה יותר אמפתיה כלפי הולך רגל תמים שנפגע בתאונת דרכים מאשר כלפי מישהו שנפגע בדיוק את אותה פגיעה כאשר השתעשע ברולטה רוסית. כנ"ל לגבי סאביות.

ה"אל תאשימו את הקורבן" הוא בעיניי עקרון נכון שהוקצן למידות לא נכונות. ברור שהכוונות הרעות והמעשה המרושע עצמו, שבהם טמונה עיקר האשמה, הם נחלתו של הפוגע, אבל לעתים ההתעלמות מהמציאות היא נחלתו של הקורבן ועל ידי התעלמות ממנה אנו רק מחישים את המקרה הבא. אם סאבית מסכימה לפגוש דום בביתו בפגישה הראשונה ולתת לו לקשור אותה, בוודאי שאם לאחר מכן יבוצעו בה מעשים בניגוד להסכמתה הנבל יהיה אותו דום, אך לא ניתן יהיה לפטור אותה מאשמת חוסר זהירות בסיסית שיש להתריע על הסכנות הכרוכות בה (גם אם פירוש הדבר האשמה מסוימת של הקורבן) ולא להתעלם ממנה.

Tame • 10 ביוני 2005

אני לא חושב שרחמים זה רגש נדרש כלפי מישהו שנמצא בצרות או שעבר חוויה נוראה.
אני מאמין שאת החויות שאנו חווים אנו בוחרים בעצמנו (ואני לא אכנס עכשיו לתורות רוחניות פשוט אגיד שכך אני מאמין) ולכן אין סיבה להרגיש רע בשביל האדם..
עם זאת תמיד יש להגיש עזרה באם היא נדרשת (על אחת כמה וכמה באם היא מתבקשת) ולכל הפחות לספק תמיכה באותו אדם.

אני אעשה את ההקבלה (הממש לא מוצלחת אפילו לטעמי) עם מישהי שהולכת למכון פירסינג עם חברה שלה. החברה שלה לא תרחם עליה בזמן שמעבירים דרכה את המחט ואת העגיל, אפילו שזה כואב מאחר שהיא יודעת שהרצון שלה הוא לקבל את הפירסינג. מה שכן היא יכולה להחזיק לה את היד ולעזור לה אחר כך בחיטוי ואולי אפילו להסיח את דעתה מהכאב עד שיעבור, כל זה מבלי לרחם..

Tיפוס​(שולט) • 10 ביוני 2005

Tame, ברור לי שלא התכוונת לפגוע ברגשותיו של אף אחד בהודעה שלך, אבל עדיין קשה לי לקבל קביעה כמו "את החויות שאנו חווים אנו בוחרים בעצמנו ולכן אין סיבה להרגיש רע בשביל האדם.. "
האם אישה שנאנסת או אדם שחווה תאונת דרכים קשה בוחרים בחוויה הזאת? ברור שבאיזשהו אופן קוסמי וערטילאי כולנו מבצעים בחירות שמובילות אותנו למצבים אליהם הגענו, אבל לפעמים שרשרת הבחירות הזו מתחילה כל כך מוקדם, והיא כל כך לא מודעת ומובילה לתוצאה כל כך מרוחקת, עד שקשה לומר דבר כמו "אנחנו בוחרים את החוויות שלנו בעצמנו". האם נהג שמיהר הבייתה ולא עצר בשלט עצור הפעיל אותה מידה של בחירה בנוגע לחווית התאונה שלו כמו הנהג השני, שאיתרע מזלו לעבור בכביש דווקא באותו רגע? נכון, שניהם בחרו לפעול באופן שבסופו של דבר עירב אותם בתאונה, אבל מכיוון שהאחד בחר לא לציית לחוקי התנועה והשני בחר לצאת מהבייתה, נאמר, בשמונה ורבע במקום בשמונה, קשה להקביל את שני המקרים.

Aiko​(נשלטת){Jake} • 10 ביוני 2005

סליחה, ההודעה האחרונה הייתה שלי, לא של טיפוס.

TooT​(נשלטת){פטרוניוס} • 10 ביוני 2005

לא רחמים - חמלה
... ואם אפשר רצויה גם הרבה אהבה .