צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

רחמים

Tame
לפני 19 שנים • 11 ביוני 2005
Tame • 11 ביוני 2005
ותאיר, לא מדובר בפטאליזם. במושגים אנושיים התיקון הוא מניעת הפגיעה באחר (וגם קידומו וטיפוחו) אבל בסופו של דבר גם אם כל הדברים נכשלים אין מקום לרחמים (מי אמר שאי אפשר להגיש עזרה מבלי לרחם?) מאחר וברמה הגבוהה יותר זה היה מתוכנן.

בסופו של דבר גם המילה "רחמים" עצמה קיבלה משמעות מסולפת בעברית של ימינו. לא מדובר בתרגום למילה האנגלית "mercy" או "pitty" . על אף שמדובר במעין המתקת דין. גם המילה דין לא מובנת כהלכה בימינו וקיבלה משמעויות שליליות בעוד שהיא אמורה להיות תרגום למילה "causality" או הקשר (הקירבה) שבין הסיבה למסובב. בסופו של דבר אחרי שלקחנו בחשבון את משמעותה של המילה דין יוצא שמשמעות המילה רחמים היא התעלות מעבר הקשר הלוגי של סיבה למסובב (תוצאה). זה מתואר טוב מאוד בסרטי המאטריקס (כל השלושה).

וכן, אני יודע שכשכתבתי את מה שכתבתי עכשיו חשפתי את עצמי לביקורת ואף ללעג. עשיתי את זה בשביל אלו שיוכלו להיתרם מהקריאה של הדברים.

אתם יכולים להתחיל icon_biggrin.gif
Aragorn​(שולט)
לפני 19 שנים • 11 ביוני 2005
Aragorn​(שולט) • 11 ביוני 2005
לפי הגישה היהודית תפקידו של העולם הפיסי הוא לשמש מקום שבו הנשמות יכולות להגיע לדרגה רוחנית גבוהה יותר דרך התמודדות עם האתגרים שהוא מציב.

אני לא כל כך בקיא בקבלה בכלל ובגישה של מרכז הקבלה (זה שמדונה חברה בו) בפרט
אבל עושה רושם שהם פתחו את זה הלאה.

על כל מקרה, אפשר לקבל את הגישה של מרכז הקבלה ואפשר לדחות אותה
אבל אין שום טעם להעלב ממנה
וחבל ש Tame חושש לשתף אותנו בידע שהוא רכש שם.
Tame
לפני 19 שנים • 11 ביוני 2005
Tame • 11 ביוני 2005
זה ידע שרכשתי לא רק שם.
אבל את המשל שסיפרתי שמעתי שם ספציפית ולכן הרגשתי צורך לתת קרדיט.
T O M​(שולט)
לפני 19 שנים • 11 ביוני 2005
T O M​(שולט) • 11 ביוני 2005
TAME

מה שאני הבנתי מהמשל הוא כשאנחנו רואים אירוע כלשהוא, לא תמיד לשפוט רק על סמך אותו אירוע קטן.
לפעמים צריך לדעת שזה רק פאזל אחד ולא כל התמונה כולה.
חלק קטן מהתמונה הכוללת.

זה בכל אופן מה שאני הבנתי
scorpio king​(שולט)
לפני 19 שנים • 11 ביוני 2005

לא אנושי

scorpio king​(שולט) • 11 ביוני 2005
קצת נראה לי רחוק הלכנו כאן טיים עם כל הכבוד לתיאוריות הרוחניות האלו לקבלה ואף למטריקס שלו אני רוחש אף כבוד מלכים.
לא זה נושא השירשור וזה קצת גדול על השאלה ששאל מקפמרפי שהיתה מה לעשות קצת יותר ארצית.

כלל לא ברור לי ממתי רחמים הפכה למילה גסה כאן?
רחמים וחמלה הם מילים נרדפות . רחמים הוא בדיוק אותו רגש שגורם לך להשתתף בצערו של מי שנעשה לו עוול. ספק אם ניטשה על דעותיו החשוכות היה חותם לי על כל מילה כאן אבל ניטשה ואני מזכיר אותו בגלל שהוא הוזכר כאן בפתיחה הוא ודאי לא הדמות הנכונה ללמוד ממנה רחמים.
חסר לי רק היה לקרוא כאן את האיזכור לניטשה לצלילי ואגנר כדי להשלים את תמונת קהות החושים.

מוזרה מאוד ומקוממת הגישה התועלתנית הזו של אם צריך לרחם. כאילו זוהי החלטה לוגית של מדידת כדאיות. מעולם לא שאלתי את עצמי האם כדאי לי להרגיש רחמים על גורלו של מישהו.
הניסיון הזה להפריד בין עזרה לקורבן שהיא ברורה לבין רחמנות עליו היא כמעט דבר והיפוכו.
האם אנו עוזרים לקורבן בגלל ציווי אלוהי ומסיבות טכניות לחלוטין או בגלל, כן כן מידת הרחמים שיש בנו על גורלו בגלל החמלה שאנחנו חשים כלפיו וההשתתפות שלנו בצערו.

מעבר לכל זה מה הניסיון שעולה מהפוסטים כאן להטיל על הקורבן את האשמה למצבו גם אם רק באופו חלקי הוא פשוט בלתי נסבל.
צריך לעשות את ההבחנה בין אשמה ואחריות ואלו לא מושגים זהים.
סאבית שעברה התעללות אחראית למצבה במובן שבו היא צריכה לקבל אחריות על חייה אך ודאי שהיא כלל לא אשמה בו. היא אחראית לו באותו אופו שבו כולנו אחרי גיל בגרות אחראים לגורלנו ולחיינו לטוב ולרע. בין זה לבין שותפותה באשמת ההתעללות המרחק נמדד בשנות אור.

מאוד מאוד צרמו לי זאלו הדברים שלך:
זאלופון כתב/ה:
באופן טבעי אנחנו חשים הרבה יותר אמפתיה כלפי קורבן שאיננו רואים אותו כאחראי לצרותיו מאשר קורבן שיש לו חלק בהן, אבל אין זאת אומרת שכלפי הסוג השני אי אפשר לחוש אמפתיה כלל. אמפתיה זו בתורה אינה מנקה את הקורבן מאשמה..


הייתי צריך לקרוא שוב ושוב כדי להאמין. קורבן הוא קורבן הוא קורבן. בודאי במקרי ההתעללות מהסוג שעליו אנחנו מדברים. משום מה יש לי חשש קל שאם היה עומד לפננו כאן מקרה אמיתי של התעללות עם סאבית בשר ודם ולא שאלה היפותטית מהסוג שמקמרפי שאל כל ההתבטאויות כאן היו שונות לגמרי. אני לא רוצה להזכיר כאן שמות וארועים מהעבר שרבים מכירים והם נמצאים אי שם בשירשורים ישנים מהעבר אבל המקרים מוכרים וידועים.

קהות החושים ואטימות הלב שהופגנה כאן בשירשור כאילו אנחנו בסופו של דבר לא דנים כאן באנשים בשר ודם היא פשוט דבר מהמם. אני בטוח שלא רק לי אלא גם לאחרים קרה שעשו מעשים טיפשיים שיכלו להסתיים בקטסטרופה והם לא נסתיימו כך אבל האם טיפשותינו או פזיזותינו הייתה מצדיקה ניצול המקרה כדי לוודא שיסתיים בטרגדיה. אם לצורך הדוגמא בחרתי לקחת סם כל שהוא האם זה יהיה מוצדק מצד המוכר למהול אותו ברעל קטלני שגם ישלח אותי לבית החולים כי הוא רצה נניח לחסוך עוד כמה שקלים על מנת הסם.
האם לדוגמא יהיה מוצדק להתעלל בזונה ששמה עצמה במצב שברור לה שהוא מזמין צרות ולשבור לה יד .

ממתי טיפשות, שיקול דעת לקוי או פזיזות היא הזמנה להתעללות. המתעלל אשם ב100 אחוז בהתעללות שלו. גילוי חולשה מצד אדם עדיין לא מצדיק את הניסיון לנצל אותה ולו ברבע אחוז. גם אם שכחתם לסגור את הדלת בבית כמו שצריך זה עדיין לא הופך אותכם לשותפים באשמה לכך שפרצו לכם אותו ולקחו לכם חפצים יקרי ערך.

ובכלל הרי כולנו יודעים שמכל מכלול היחסים הקיימים כאן של שולט/ נשלט. שולטת / נשלט שולטת נשלטת המוקד הבעייתי ביותר הוא יחסי שולט נשלטת. שם המחיר בטעות של שיקול דעת יכול להיות טרגי. אומרים שלא שופטים אדם עד שלא הולכים בנעליו. אולי גם לא צריך לשפוט סאבית עד שלא נעמוד במקום שהיא עומדת. עבור רבים מאיתנו וזה כולל גם אותי זה כנראה כבר לא יקרה בגילגול הזה. (אם להשתמש במושג שהפך כאן לנפוץ בשירשור)

קצת רחמים לא הזיקו לאף בן אדם. דווקא קהות חושים כן באיחוד זו שחושבת שפזיזות היא גם שותפות באשמה. אם תשאלו אותי זו לא רק קהות חושים זה פשוט לא אנושי.
מקבי​(מתחלף)
לפני 19 שנים • 11 ביוני 2005
מקבי​(מתחלף) • 11 ביוני 2005
זה לא משנה מה אתה מרגיש, זה משנה מה תעשה. אף-אחד לא יכול לומר לך מה להרגיש, וגם אם יאמרו, זה לא יגרום לך להרגיש דברים שאתה פשוט לא מרגיש... העיקר שתעשה את הדבר הנכון, בכל סיטואציה שהיא, ובסיטואציה הזאת הדבר הנכון יהיה לעזור, גם אם אתה מרגיש וחושב שהיא אידיוטית.
גלתיאה
לפני 19 שנים • 11 ביוני 2005
גלתיאה • 11 ביוני 2005
סקרופי, כל מילה נכונה!

icon_chickkiss.gif
Tame
לפני 19 שנים • 11 ביוני 2005
Tame • 11 ביוני 2005
סקורפיון קינג,
נכון, סטיתי מהנושא קצת.
בנוסף אין מילים נרדפות בעברית. ישנן מילים עם משמעויות יחסית דומות ובסלנג של היום טועים בהן ומהזים את אותה המשמעות. אחר כך באים וטוענים שהעברית שפה דלה יחסית למקבילות אירופאיות כמו אנגלית וגרמנית.

נ.ב
אתה מרגיש רחמים כלפי הקורבן מאחר ואתה מעוניין להרגיש טוב עם עצמך, לאשש בפני עצמך את האנושיות שלך. אין בזה דבר פסול, עם זאת זה לא בדיוק מועיל לקורבן.
בנוסף אתה כן יכול להחליט מה להרגיש, הכל תלוי בדרך שבה אתה בוחר לתפוש את העולם.
ושוב רחמים הם לא חמלה. אפילו אם נתרגם את המשמעות היומיומית של המילים לאנגלית נקבל mercy ו-compassion. האחד פעיל השני סביל.
כשאתה מרחם אתה לא עוזר לקורבן, כשאתה מפגין כלפיו חמלה אתה כן. (כמובן שהרבה יותר קל לרחם מלחמול).
זאלופון​(שולט)
לפני 19 שנים • 11 ביוני 2005
זאלופון​(שולט) • 11 ביוני 2005
סקורפיו, נסכים שלא להסכים.

את הציטוט שלי שהבאת לא ניתן לנתק משאר דבריי בתגובתי, בהם הסברתי בדיוק מהי אותה אשמה של הקורבן, שאתה קורא לה אחריות (לדעתי אין כל הבדל, כי אשמה היא אחריות לדבר שלילי), ומדוע אני חושב שהיא כן מהווה פקטור. אני בהחלט ארחם פחות על מי שבוחר לשחק באש מאשר על מי שהאש תופסת אותו בהפתעה.
עם זאת, הבהרתי מאד בבירור שגם אם הקורבן אשם, הוא בפירוש לא ה-אשם, ולכן משפטים כמו "גילוי חולשה מצד אדם עדיין לא מצדיק את הניסיון לנצל אותה ולו ברבע אחוז" ממש לא סותרים את דבריי. אני מסכים בהחלט, זה לא מצדיק. אף אחד לא דיבר על הצדקה. העובדה שהקורבן פעל בטיפשות אין פירושה שמעשיו מצדיקים את הפגיעה בו אלא כי מעשיו הגדילו את הסיכוי שייפגע.

גם לא מדובר בשיקולי כדאיות, אלא בניתוח די נפוץ שאנשים עושים לגבי סיבה ותוצאה. הנושא נחקר ונמצא שרוב האנשים יחושו יותר אמפתיה כלפי קורבן שהם אינם מייחסים לו אחריות לצרותיו מאשר קורבן שאחראי להן, ואף ייטו יותר לעזור לו.

כאשר מדובר בסאבית בשר ודם אכן התגובות הן אחרות וקולות שינסו לומר דבר מה על כך שאולי אותה סאבית יכלה להיות זהירה או חכמה יותר יושתקו באגרסיביות. אולי בצדק, משום שסביר שהיא כבר יודעת בעצמה שעשתה טעות ועתה אין זה הזמן להוכיח אלא לתמוך. ואולי גם התגובות הנורא אמפתיות, לפחות חלקן, נובעות מקונפורמיות ומרצון של המגיבים לצאת צדיקים.

כאמור, אין לי בעיה להסכים שלא להסכים, אבל אם מישהו לא מסכים איתי, אני רוצה שלא יסכים עם הדיעות האמיתיות שלי ולא עם הפירוש הצר שלו לדעותיי. לא הצדקה, כן אמפתיה, אבל תוך התחשבות במידת האחריות של הקורבן ולא התעלמות ממנה, שכבר הסברתי שלדעתי היא עצימת עיניים מסוכנת.
TooT​(נשלטת){פטרוניוס}
לפני 19 שנים • 11 ביוני 2005
TooT​(נשלטת){פטרוניוס} • 11 ביוני 2005
Tame כתב/ה:
סקורפיון קינג,
נכון, סטיתי מהנושא קצת.
בנוסף אין מילים נרדפות בעברית. ישנן מילים עם משמעויות יחסית דומות ובסלנג של היום טועים בהן ומהזים את אותה המשמעות. אחר כך באים וטוענים שהעברית שפה דלה יחסית למקבילות אירופאיות כמו אנגלית וגרמנית.

נ.ב
אתה מרגיש רחמים כלפי הקורבן מאחר ואתה מעוניין להרגיש טוב עם עצמך, לאשש בפני עצמך את האנושיות שלך. אין בזה דבר פסול, עם זאת זה לא בדיוק מועיל לקורבן.
בנוסף אתה כן יכול להחליט מה להרגיש, הכל תלוי בדרך שבה אתה בוחר לתפוש את העולם.
ושוב רחמים הם לא חמלה. אפילו אם נתרגם את המשמעות היומיומית של המילים לאנגלית נקבל mercy ו-compassion. האחד פעיל השני סביל.
כשאתה מרחם אתה לא עוזר לקורבן, כשאתה מפגין כלפיו חמלה אתה כן. (כמובן שהרבה יותר קל לרחם מלחמול).



צודק .
מה גם שברחמים יש יחס מתנשא כלפי האחר.