מחבואים

מחבואים

lain • 8 ביוני 2005

לב שמנמן
מתחבא מאחורי גלימתו השחורה של מוח
כילד מפוחד
לב מפסידן
זה מה שיש לי
תמיד מוותר לו
למוח היהיר הזה
שחושב שהכל הוא יודע
והכל מותר לו

לב מטופש
כמעט שונאת אותו על חולשתו
כמה קל לו לתת לכולם
וכשמגיעה השעה לקבל, מייד מקפל את עורקיו בין חדריו
שולח שתי זרועות מדממות ומטפטפות שומן רווי פחד
אך נחושות
ומעיר את המוח

והמוח
כעורך דין משופשף אך בלתי נלאה
מתעורר בעיניים חציין עצומות
ניגש לשבת לידו
כהורה שקם בלילה להרדים מחדש את ילדו שהתעורר מתוך חלום בלהות
ושוב מביא טיעונים אינסופיים
מדוע לא לקבל הפעם
מדוע לא כדאי
מדוע לא מגיע לי
מסביר לו לאט
בהתנשאות מהולה ברחמים
ודוחס לגופו גדול המימדים דברי שקר ממותקים
מוח מאוס
אותו אני מתעבת בלי כמעט ובלי ליד – בדיוק!

וכך הלב מפוטם ורגוע
מכונס בכיסאו המרופד למול האח
בחברת המוח הציניקן
מביט בו עכשיו בספק מהול בהשלמה מרירה
מזדקנים יחדיו
יושבים וצולים ערמונים.

מזדהה עם הקונפליקט בהפוכה

DearPrudence • 8 ביוני 2005

הלב רוצה לתת והמוח מזהיר.

לפעמים המוח הזה באמת מזהיר יותר מידיי והורס אבל לפעמים הלב קצת כועס ש שהמוח לא השגיח מספיק.

אוהבת את עולם הדימויים שלך.

אהבתי במיוחד את : וכשמגיעה השעה לקבל, מייד מקפל את עורקיו בין חדריו .

מכירה את המאבק

Belisana​(שולטת) • 9 ביוני 2005

הזה ומזדהה איתו לא פעם.
אוהבת מאד את כתיבתך.
את חסרה כאן.

ספל חמאה • 9 ביוני 2005

וואוו
זה עמוק
(ביצבצו לי כאן לא מעט רבדים)


>ספל חמאה צריכה לקרוא שוב<

lain • 10 ביוני 2005

תודה רבה לכן
בעיקר לך בליסנה
על מילותיך החמות

דיר פרודנס - עדיף להתעצבן על המוח מידי פעם בפעם מאשר להשלט על ידו.

אוליי

DearPrudence • 10 ביוני 2005

שיר יפה בכל מקרה

infinite​(נשלטת) • 11 ביוני 2005

ואז, דממה .
דממה בינונית
זה לא יימשך
הלב כבר נרגע
מהפעם האחרונה
הוא חולה שיכחה ,
כבר נרגש
לקראת הבריחה הגדולה
ואז בשקט בשקט,
על קצות האצבעות ,
אוסף עורקיו שותתי הדם
מתגנב החוצה
הוא עוד יחזור

lain • 15 ביוני 2005

תודה אינפי
על ההמשך האישי והמיוחד

infinite​(נשלטת) • 15 ביוני 2005

האמת שכל כך אוהבת את הכתיבה שלך ואת מה שאמרת בשיר ,
זה כל כך נכון ולפעמים ממש מרגיש כך...
זה מעין המשך אבל גם תגובה למה שכתבת