קפה של לילה.

קפה של לילה.

G-O-L-D​(שולט) • 18 ביוני 2005

"בחיבוק שלך אני חייה", היא לחשה לי ואני חייכתי וחבקתי בה.
המוזיקה ליטפה אותנו, הרוח נשבה, שעוות הנר עוכלה בלהבה ואני, כל מה שרציתי היה לישון...


*


"אתה יהיר, שחצן, ומתנשא", הוא אמר לי ואני חייכתי, משכתי בכתפיי ואמרתי:
"מתנשא הוא אדם בעל ניסיון, הנשפט על ידי אדם חסר ביטחון".


*


את יודעת, שנים כבר עברו מאז ידענו האחד את השניה והנה, בשעות האלו, אני תמיד נזכר בך.
כן, השעות הקטנות, אלו שבהן הרעש שוכח, העשייה תמה, וכל שנותר לך הוא אתה עצמך.
את יודעת, השנים עוברות ועד עתה עוד לא חבקו בי זוג ידיים כשלב קטן נצמד לחזי ופועם ברגש.
"איך נעכל את בני האנוש", שאל אלוהים את השטן בתום התערבותם על הליכותיו של המין שבראו למען רצויים העצמי והתנגחותם רבתם המילניומים.
"נכה בהם את הזמן!" צחקק השטן ברשעות, "הוא יעשה בהם את שלו..."
"יעכל אותם..." המהם האל.
"כן, יעכל!"
"טוב, אבל אני ארצה שהוא גם ירפא..."
"ירפא?" שאל השטן.
"כן, בין נפתוליו, עליו לרפא אותם ולהשכיח את מכאוביהם".
"אם כך אתה חושב שיקרה, גם על זה אני מוכן להתערב איתך", זרק השטן בבוז ואלוהים השתתק ולא השיב.

אתה יודע אלוהים, אני אוהב אותך.
אני, גולדי הקטן שיושב לו עם עצמו ומאמין בך מידי פעם בפעם.
גולדי, ההוא... זה שפעם, לפני שלושים שנה, בראת.
אני לא יודע אם חשובה לך דעתי ודע כי אינה נכתבת או נאמרת בבוז, אבל גם בהתערבות הזו הפסדת.
הזמן, לא רק שאינו מרפא, אלא שבהלכו מעלינו, מחורר הוא בלבנו חורים חורים עד זוב דם.



*


גאלה שלחה לי את השיר "אצלך בעולם", בביצוע של מאיר בנאי ואביתר.
זה שיר נפלא וברוח העולה מהים ופורצת את חלונות ביתי אני נעמד במרכז הסלון, פורש ידי, ורוקד.
אחר כך אני מתיישב על הספות אל מול הים ומשקיף בו.
ראבק,
אין לנו פינה אחרת מלבד ראשנו וזה גם לא משנה אם היתה.
אין לנו יכולת או הזכות לשקוע אל עצמנו ואם היתה, לא היינו מי שאנו.
אנחנו חווים את מה שאנו חווים, ויודעים את שידענו.
אבל בלילה, שניה לפני שהכול נודם, ההנהון המסויים ההוא עולה לטוב ולרע.
תחייה, רק תחייה,
זה עובר כלא היה...



*


לפעמים אני עומד על סף מרפסת ביתי ומביט ברחוב העולה ויורד אל הים.
כל כך הרבה זוגות עולים ממנו, מהים.
זה בעיקר בערב, בקיץ, בחופש כשזוגות זוגות, שלובי ידיים, מחייכים ועולים בו.
אני מביט בהם, בריקוד הזה שהם מרקדים מבלי לדעת.
יד ביד, פסיעה פסיעה, יד ביד.
אני משקיף בהם, בכל אותם אלו המהלכים.
לפעמים גם אני מדמה את עצמי כקופידון, משלח בהם חצים מחוייך.
אבל אני לא, אני לא קופידון ולא אל או מלאך.
אני סתם אדם שעומד על סף מרפסת ביתו עם כוס קפה שחור וסיגריה בעודו משקיף על חיים שהוא עצמו אינו חי, פרט מלכתוב עליהם.
ראבק,
כמה שנים שלא הלכתי ברחוב כשאני משלב ידי ביד אחרת.



*



אם היית יכולה לאהוב אותי,
אולי הייתי יכול לשוב ולהיות מי שהייתי, כי אחרי הכול, את כל מה שהיה באמת חשוב,
לקחת בלכתך.
וכן,
עד עתה, עד עתה עוד לא הצלחתי להשיב לי את היקר לי מכל.
את עצמי...

Lilu-FemdoM{Pon} • 19 ביוני 2005

עוד יצירה מופלאה שלך
רומנטיקן חסר תקנה שכמוך
אל תפסיק להזכיר לנו שיש אהבה בעולם.


לילה טוב גולדי מאן.


נ.ב:

לא תמיד אני מסכימה עם אלוהים (מה לעשות שקרניים ועיניים אדומות עושות לי את זה , טוב נו אני משוחדת), אבל הפעם דווקא אני
נאלצת להסכים איתו , הזמן הוא התרופה הכי טובה שהוא נתן לנו לכאב.
מנסיון

יפיוף

יערית • 19 ביוני 2005

אתה אדם רגיש ומופלא, ברת מזל מי שתהה שלך.



שולחת לך עד לקפה הבא חיבוקי ענקי.