אין תגובה

אין תגובה

שקט חזק​(שולט) • 26 ביוני 2005

כשחזר הביתה השעה היתה כבר מאוחרת. היא כבר השתגעה מגעגועים. כבר רחצה את כל הכלים, ניקתה את הכיור והלבינה אותו כמה פעמים, הסתכלה מרחוק אל סל הכביסה אבל ידעה שהוא אוסר עליה להתקרב ולגעת. וככל שאסר כך רצתה. רצתה את האינטימיות הזאת, אם לא איתו אז עם בגדיו, עם זיעתו, עם קמטי היום שנטבעו בבד.
המפתח החודר לדלת הקפיץ את פעימות לבה. מיד רצה אל המקום שלה והציבה עצמה על הברכיים, מחכה. הדלת נפתחה.
הוא הניח את המפתח על השולחן והביט סביב. הלך לבחון את הבית, כאילו היא לא שם, ורק מעשה ידיה קיים שם בשבילו. לבה דפק במהירות כשהוא עבר ליד הכיור, ליד סל הכביסה, באמבטיה, בשירותים, בחן את סידור המיטה. היא חיכתה לו במקום שלה, על הברכיים, יכולה רק לדמיין את פניו ותגובותיו, יכולה רק לקוות שעבודתה מניחה את דעתו.
רק אחרי דקות ארוכות ניגש אליה ועמד מולה היא ראתה רק את מכנסיו. התכופפה מעט ונשקה לכף ידו, ואז לכף ידו השניה. הוא לא זז. היא היתה כמהה לליטוף שלו, שתוכל לדעת שהוא מרוצה. הוא לא זז, והיא נשקה שוב לכפות ידיו. סימן השאלה ניקב בלבה. היא לא העזה להביט למעלה, אל פניו. הוא שתק. עכשיו היא כבר כמעט בכתה. הוא עמד ולא זז והיא על הברכיים מולו, מקווה למשהו ממנו, שיתן לה משהו. שיתן סטירה או ליטוף, מילה או מגע. היא נשקה שוב לכפות ידיו, והוא הלך ממנה, עדיין שותק, אל הכורסה שלו.

זרה מוכרת • 26 ביוני 2005

אוףףףףףףףףףףףףףףףף.

קטע חזק
כואב מבחינתה
אפשר להרגיש כל תחשוה שלה מהכתיבה הנפלאה שלך.


אהבתי
(אם כי הייתי רוצה לראות גם ממנו איזשהי תגובה...)



זרונת

Re: אין תגובה

אדון בשבילך​(שולט) • 26 ביוני 2005

ומה איתה המשיכה לחכות לה ?

פוטנציאל יפה

עבודת מאסטר{lori} • 28 ביוני 2005

לפתח סיפור סביבו