ההופעה של פינק פלוייד (!!!)

כלובי • 3 ביולי 2005

מעניין, אני אישית לא אוהב לבחור איזה דיסק הוא הכי טוב, מעבר להאדרתו של אחד הדיסקים הקטע הקשה הוא לרמוז בכך שהאחרים לא מספיק טובים, כל דיסק והאוירה המיוחדת שלו, כל אחד מתאים למצברוח אחר. אבל זה אתגר מחשבתי מעניין בסך הכל

"נראה לי ונשמע לי פתאום נפוח מידי. מלא חשיבות עצמית, חסר הומור עצמי מינימלי, לא יודע, קשה לי אם הרצינות התהומית הזו, ועדיין, דוקא התחשק לי לראות את האיחוד... אולי זה יעשה לי זכרונות נעימים מימי יום חמישי מתקופת הצבא"

מעניין שמעתי בדיוק את הטענות האלה כמה פעמים על הפינק פלויד אבל אני חושב שהרצינות הזאת היא מה שהופכת את היצירות שלהם לחד פעמיות ונצחיות. כאלה שתקועות חזק בתודעה ומזוהות עם רגשות ומצבים נפשיים בצורה חזקה.
לא מבין מה רע במוזיקה עם חשיבות עצמית, אני חושב שאם זה לא נשמע לך מזוייף ואם המילים מדברות אליך אז החשיבות העצמית מוסיפה לאפקט הדרמטי.

למעט כמה יציאות פסיכדאליות עתיקות שלהם אין הומור עצמי, יש הרבה דרמה, הרבה כאב והרבה טראומות ממלחמות העולם הראשונה השניה.

אבל דוקא זה מה שמבליט ומיחד את המוזיקה הזאת לעומת רוק/פופ/להיטים אחרים שבאים והולכים.

קצת קשה ככל שמתבגרים להתרגש מחדש מהשירים ששמענו כבר מליון פעם כאילו שזאת הפעם הראשונה. יותר מעניין הרבה פעמים לשמוע מוזיקה חדשה במקום לחרוש שוב ושוב את אותם דברים - אבל זה בסך הכל טבעי, ואני לא חושב שזה מפחית מהעוצמה של היצירות האלה.

והאיחוד אתמול היה מרגש מאד ועל זה אני עוד ארחיב כאן או בבלוג כשאסדר את המחשבות קצת יותר. אני בטוח שהוא ישודר עוד עשרות פעמים אז תוכל להתרגש אמדאוס. אחד הדברים המרגשים בזה זה באמת לראות את היוצרים המקוריים של המוזיקה שגדלנו עליה על הבמה מנגנים אותה במקצועיות ובאיכות יוצאת דופן שללא ספק רק הם (רק גילמור ווטרס ביחד) יכולים להפיק. מרגש ברמות שקשה להאמין

קלייר​(נשלטת) • 3 ביולי 2005

בטח שראיתי, וחלמתי שהם ישירו את shine on או את אקו...
היה כל כך קצר, כמו גלידה נמסה באמצע הקיץ לפני שמספיקים לקחת לק שני אבל מתוק באותה המידה

אני כל כך מקווה שהם ירימו מופע שלם, אבל קשה לי להאמין שגילמור יכול לעמוד בזה. הוא נראה מותש לאחר ארבעת השירים.

ובלי קשר לפינק, גם רובי ויליאמס ומדונה נתנו הופעות מדהימות. אפשר היה לראות מי פה המלך והמלכה של המוזיקה בימינו

wish you were here

פומיקי • 3 ביולי 2005

עשינו עניין שלם מהמופע, וישבנו שעות בתקווה לא להרדם לפני האירוע הגדול. צחקתי כשקראתי כאן, שפינק פלויד התקופה הצבאית של כמה, אז גם שלי.
היו שם לא מעט מופעים ומופיעים, שלא הצליחו לשמור על הרמה. זמרים חבוטים, שחיים על בוטוקס או ויסקי ולא מחזיקים יותר תו. היו גם כאלה. זה גרם לנו לתהות במידה מסוימת האם אכן רוקנ'רול זה עניין לצעירים, וכשגדלים ומתחיל לזרום הכסף, נעלמת הנשמה.
כשהפינק פלויד עלו, זאת אכן היתה הפתעה גמורה. למה? הרי הם עלו בדיוק בזמן, וחיכינו להם כל הלילה... אבל שלא כמו המופעים האחרים, אף אחד לא הציג אותם. הייתה שניה של שקט, ואז הם פשוט התחילו לנגן. כמה מתאים להם פשוט לצוף מתוך השקט, בדיוק עם השיר שבלעדיו עבורי אין לישון....
אבל היו שם דברים שראיתי ולא יכולתי להתעלם. הקול של ווטרס. הוא לא הצליח לפתוח אותו בהתחלה, כל ההתרגשות והכל, ואני כבר נדתי בראשי לעומתו, שגם הוא, אחרי הכל... אבל אז זה קרה.
והיה עוד משהו, שאחרי כל כך הרבה זמן, הם עדיין יוצרים שמנגנים מהנשמה. שומעים אחד את השני מתוך מקום עמוק ואמיתי, ושומעים רק את זה. פעם הם היו אנשים ששינו את העולם עם המסר שלהם. היום המסר שקיבלתי הוא - שאם תלך עד הסוף עם הדרך שלך, יש סיכוי שבלייב 10 מישהו אחר ישיר את השירים שאתה הקאת החוצה. אני מבינה את גילמור ואני יכולה לקבל את כל מה שנעשה שם כמשהו שנועד לשמור עליהם קיימים ובועטים. אבל תן לבן אדם לשיר את השירים שהוא כתב בעצמו. אם הוא שר אותם בתקליט, אל תציע לנו תחליפים. כמו שאתה לקחת שיעורי פיתוח קול, גם הוא יכול.
אם הייתי עומדת בקהל, מנידה ראשי בחיוך לברי המזל שמסביבי, המנטרה בליבי חוזרת ""אני לא מאמינה שאני כאן, אני לא מאמינה שאני כאן"", בטוח הייתי רואה פחות טוב, והיה לי קצת פחות נוח, אבל לא הייתי צריכה לעבור את האכזבה המטורפת של לראות את הפינק פלויד עולים לשלושה ארבעה שירים, ויורדים. אולי היה הדרן? אני לא ראיתי. אבל לחכות יום שלם לארבעה שירים, זה מעליב. אם כבר התאחדתם, פעם אחת בעשרים שנה, למען מטרה נעלה מהכל, והמוניטור מאחוריכם מראה שמעט מדי אנשים תומכים (27 מיליון זה לא הרבה בהתחשב בכמות התושבים במדינות), תשארו עוד איזה שיר או שניים, ואז נוכל לקרוא לזה הופעה. הרי כל כך התגעגענו.

לדבר על הפינק פלויד במונחים כאלה זה חילול קודש עבורי, ועוד לחשוב את המחשבות האלה בפומבי - אני הראשונה שתולה אותי בכיכר העיר עם הרגליים למעלה.
אבל זה איזה עקרון שליווה את המופע הזה כחוט השני. ""אני תומך באפריקה"" אמר סטינג (אהובי) כשפניו מלאי הבוטוקס נראות כמו תיבת זכוכית של דמותו, שפרצופו דבוק אליה מבפנים. ""אני תומכת באפריקה"" אומרת מאריה קארי, שרק הסכום שסוני שילמו לה על מנת שלא תקליט אלבום נוסף, מאפשר לה לקנות עיר בירה קטנה באפריקה, ולקרוא לה על שמה.
תומכים במה?
אפריקה, פעם יבשת עשירה במחצבים, נשדדה בשיטתיות מאוצרותיה, מאנשיה, על ידי אותן מדינות שהוציאו מתוכן את גיבורי התרבות הללו. פעם אפריקה נחשבה יעד מועדף למסע התעשרות זריז. פעם אפריקה היתה יבשת קסומה, עד שהגיע האדם הלבן, לקח את שלקח, והשאיר רק חורבן והרס. ועכשיו רוב אוכלוסיית אפריקה גוועת, חולה, תלושה משורש, רעבה, אנלפבתית, מישהו מופתע? מה השאירו שם אלו שצדו את החיות, הוציאו את הזהב, לקחו את העבדים? האם מטרתנו היחידה יכולה להיות למחוק חוב? האם זה ישנה משהו בחינוך? האם ישלחו לשם את המזון שאנחנו שורפים כשאין מי שיקנה אותו? האם זה יעצור את התפשטות האיידס?

מי שצפה בשידור כולו לא יכול היה להתעלם מהשאלה שצובטת בלב - פעם היו כל כך הרבה יצירות מופת, מצעד שלהן ערכו על הבמות האלה - היום זה הכל מסחריות. אתה לא צריך להיות גאון או מוכשר במיוחד - רק למכור. איפה יצירות המופת של זמננו? מישהו איתר אחת? (ואל תגידו לי "ANGELS" כי אני אצרח)
הסיבה שאפריקה נראית כמו שהיא נראית, קשורה בקשר בלתי נמנע, גם אם לא נראה לעין, לסיבה בגינה יכולה ויקטוריה ספייס- בקהאם לקנות נעליים בסכומים שיכולים להחזיק 200 יתומים סומליים למשך כל חייהם.

טענו בפרסומת המאוד מוזרה (מאוד ""לוק אדידס"") שבכל שלוש שניות ילד מת מעוני. זה לא מדויק. אף אחד לא מת מעוני. מתים מרעב, ממחלות, מהזנחה, מצמא, ממלחמות. חוסר הדיוק הזה איננו מקרי. המטרה של המופע היתה לפנות אל המדינות העשירות בעולם, שנפגשות לקפה לדון באיך העולם יראה, למחוק את החוב של מדינות אפריקה הנחשלות. כמו שידידי היקר, שהוא קפיטליסט לא קטן וגם הולך ללמוד בסטנפורד, העיר בשלב זה או אחר -
תחשבו על המינוס שלי בבנק למשל. נניח הוא מיליון שקלים. זה ממש משנה לי אם המינוס הוא מיליון או ששת אלפים רק? אם אני עניה, ולא נכנס כסף, אבל לא נכנס, מה זה משנה אם אני חייבת מאה או אלף? זה ממילא מונחים מופשטים שאליהם אני מגיבה נפשית. בתכל'ס, זה לא ממש משנה. אם מישהו אכן האמין בנשגבות המטרה שלמענה הגיע, אני לא ראיתי.

וגם כאן הקשר. פעם יוצרים היו הופכים למיתוס בגלל היצירה המושלמת שלהם, שמעבר להכל, גם העבירה משהו חזק, ערך מוסף -"אני מאמין". היום האני מאמין הזה הוא כלכלי בעיקרו, להיטים וכאלה. פעם הפינק פלויד היו גדולים מהחיים. היום - אני לא בטוחה שמישהו היה מוכן להוציא את הסרט....חתרני מדיי. לא יתפוס.
אז כשאנחנו מסתכלים על אפריקה, ורואים את המוות עומד מעליה, מנפנף בכנפיו, או שאנחנו מסבים מבטינו למקומות אחרים (מי אמר מדונה?) כדי לא לראות, או שאנחנו נאנחים ואומרים "כה עצוב". הכושי עשה את שלו, ועכשיו הכושי ילך, כמו שהעולם נהג מימים ימימה.
ורק אם ג'ון לנון היה קם לתחייה לרגל המופע, אז אולי היינו מגיבים אחרת.

ועכשיו יקום כל מי ששלח אס.אמ.אס שתומך במטרה.

קלייר​(נשלטת) • 3 ביולי 2005

צודק בכל מילה.
ושלחתי

בטי בום​(שולטת) • 3 ביולי 2005

ישבתי מהופנטת לבד , הילדה נרדמה ואפרוח הלך ל"סרט בנים " עם חבר
ומהרגע שהם עלו הרגשתי איך אני שוב חוזרת 15 שנה אחורה לפחות ,
בwesh you were here כבר זלגו לי העיינים מהתרגשות .
הסולו גיטרה והצליל של הקול שלו , ענק . לאומת שאר הזמרים הם נראו כמו סבים של מישהו
אבל איזה סבים , אגדות רוק !!!!!!!!!
כל המופע היה שווה לדעתי בשביל 4 השירים האילו .
אני מסתובבת כל היום בכזו התרגשות .....

חוץ מזה הופיעה גם אהובתי המלכה האמיתית אנני לנוקס - ענקית .
חבל רק על הבחירה של השירים ..
גם אני בטח אתאפס עוד כמה ימים ואכתוב על זה בבלוג , בנתיים זה רק השאיר לי געגוע נוראי לבני גרעין שלי .

Tame • 3 ביולי 2005

וולפדאנג וכלובי.
אני חושב שההשלכה על פינק פלוייד זהם רציניים ונפוחים זה לא בגלל המוזיקה אלא כל פעם שאנחנו מתווכחים את הויכוח הזה על הדיסקים ועל הדקויות (וכן, גם אני חושב שזה תרגיל מחשבתי מעניין מאוד ועושה את זה הרבה עם חברים שלי) אנחנו משליכים עליהם את הנפיחות והחשיבות העצמית שלנו בוויכוח.

פומיקי, חוץ מהעובדה שה8 בלייב 8 לא מציין את מספר הפסטיבל אלא בגלל שהעצומה תגיע ל8 המדינות העשירות בעולם ולפיכח לא יתכן לייב 10 (אלא אם כן תשתנה הG8 לG10), אני מסכים איתך בכל מילה.
כאילו הקלטת את כל המחשבות שהיו לי אתמול ורק עכשיו היה לך זמן לכתוב אותן

ולהוסיף על דברייך אני אומר דבר כזה.
כל הכסף שביל גייטס והתומכים האחרים השקיעו... על מה הוא הלך? על קבוצת ניירות מרופטת שהG8 יתכן וישתמשו בזה כדי לנגב את שאריות הקויאר מהשפתיים בזמן הישיבה?
למה לא לקחת את כל הכסף שנתנו ביל והתורמים האחרים, להרים את אותו המופע, לקחת גם מהקהל כסף והרבה (מי שיש לו כסף לשלם כל כך הרבה על מופע רוק - ותכל המון היו משלמים המווווון בשביל פינק פלויי - טוב שיחזיר מעט לעולם).
ואז בעזרת כל הכסף ישקיעו באפריקה, לא בסגירת החוב, אלא בהקמת שם תשתית תעשיה, תשתית חברתית, ייבוא תרופות, גידול מזון ומכירתו בפנים, מתן עבודה לאפריקאים.. כל כך הרבה כסף היה יכול לשנות המון מדינות שם. כמובן שהכוונה היא לא לתת אותו לממשלות אלא שהארגון עצמו בעזרת עצות כלכלנים ידע מה לפתוח איפה להשקיע וכמה.
במקום זה כל המערב קיבל מופע ראוותני ומלא בהמון אגואים (רק אני קיבלתי בחילה כשרובי וויליאמס ווויל סמית' עלו לבמה??). ובחינם....
אז שוב עושה רושם שהמערב משתכשך בתוך בריכה חמימה של כסף בזמן שהאפריקאים מתים בכל פעם שהמערב מקיש באצבע..

זהו, הוצאתי את זה. רק חבל שעשיתי את זה דווקא באשכול הזה..

tame

פומיקי • 3 ביולי 2005

כמובן שהכוונה לא היתה לכך, אלא ניסיון (כושל כנראה) לתת דוגמה לעוד מופע כזה, בוא נגיד עוד 20 שנה, בוא נגיד על איזו מטרה נעלה, בוא נגיד תמיכה בזכויות החוצונים.
מטרה מסובכת כמו שאתה מציע, לא נמכרת טוב על T-שירטס, ותחשוב כמה פעמים צריך להקיש באצבע עד שמנסחים אחת כזאת...
בכל מקרה, זה לא מבטל את הריגוש האדיר שהיה בציפייה ובהגשמתה, וזה לא משנה את העובדה, שעל כל 27 מיליון דעות, נעשה מעשה אחד, וגם הוא פורח באויר.
יש שמועות שמדובר במתאבן של סיבוב הופעות חדש, אבל אני בספק אם הם יופיעו גם באפריקה, נניח בחינם. אולי כן, אם מישהו יציע.
באים לאפריקה?

Tame • 3 ביולי 2005

לא דיברתי על הלהקה, דיברתי על מארגני האירוע.
אין לי טענות ולו הקטנות ביותר לאמנים המופיעים. חוץ מכמובן אגו נפוח..

נ.ב
חוץ מפינק פלוייד הלהקה שהופיעה טוב ביותר ושנהיניתי לראות ביותר הייתה גרין דיי. נתנו הופעה עם שירים קשורים, אג'נדה מסויימת, להט מתפרץ, קהל משתתף והרבה פאנק רוק!

בטי בום​(שולטת) • 3 ביולי 2005

[color=orange]אני דווקא לא מסכימה ,
מי מכם חשב על אפריקה במהלך השנה החדשה ?
להעלות מודעות אי אפשר בלי שאיזה כוכב יעניק את עצמו למטרה , מי ידע על גרינפיס עד שהצטרפו הסלבריטאים ?
נורא קל לנו לשבת בסלון שלנו ולדבר על האגו הנפוח של ביל גייטס ובונו.אבל ביל גייטס תורם לאלפי מטרות , מי מאיתנו יודע איזה ?
בונו יכול היה לבזבז את הזמן שלו על דברים אחרים , יכול להיות שיש פה אגו אבל לפחות הוא מופנה למטרה הנכונה .
לכל אחד מהמנהיגים יש קהל בוחרים שעמד בהופעה וישאל את עצמו , מה המנהיג שלי עשה השבוע בפגישה של הG8 ?
אולי את בוש אפריקה מענינת כמו קוץ בתחת אבל הוא כבר ויתר על חלק מהחוב , שלא לדבר על כך שבלייר שנרתם למטרה (ולא ממש משנה מאיזה סיבה )
גם ללייר ולבוש זו הקדנציה הראשונה ואחרי הפשלה בעירק הם ירצו להשאיר בעולם מורשת יותר ראויה .

למוסיקה יש כח לשנות אולי לא בארץ אבל בתרבות הפופ השטחית של היום משמח אותי שדינוזאורי הפופ נרתמים לדברים הנכונים .
[/color]

בוב גלדורף

teacher​(שולט) • 3 ביולי 2005

מעניין לדעת שזהו בוב גלדורף שכתב את מילות השיר:

The Great Song Of Indifference lyrics

I dont mind if you
go I dont mind if you take it slow
I dont mind if you say yes or no I dont mind at all

I dont care if you live or die
Couldnt care less if you laugh or cry
I dont mind if you crash or fly
I dont mind at all

I dont mind if you come or go
I dont mind if you say no
Couldn't care less baby let it flow
Cos I dont care at all

Na na na...

I dont care if you sink or swin
Lock me out or let me in
Where I'm going or where I've been
I dont mind at all

I dont mind if the government falls
Implements more futile laws
I dont care if the nation stalls
I dont care at all

I dont care if they tear down trees
I dont feel the hotter breeze
Sink in dust in dying seas
I dont care at all

Na na na...

I dont mind if culture crumbles
I dont mind if religion stumbles
I cant hear the speakers mumble
And I dont mind at all

I dont care if the THird World fries
Its hotter there I'm not surprised
baby I can watch whole nations die
And I dont care at all

Na na na...

I dont mind about peoples fears
Authority no longer hears
Send a social engineer
An I dont mind at all