"עד שלא תמותי, לא תחיי באמת", אני אומר לה ומשקיף אל עבר קו האופק, "זה נוגע לכל דבר ודבר שאי פעם תתקלי בו בדרכך, ארוכה או קצרה ככל שתהיה", אני מושך את מבטי ומביט בעינייה, "את רוצה לחיות? תמותי", אני מחייך ומושך בכתפי. "ככה? כל כך פשוט?" היא זורקת בזלזול מהול בחשש.
