איך אוכל?

איך אוכל?

בעיניים כלות • 14 ביולי 2005

גבירתי..
את רוצה שאתמסר לך, שאסגוד לך, שאוהב אותך..
בלי סדק של ספק, בלי שבריר של תהייה..
את רוצה את גופי ונשמתי הולכים שבי אחרייך..
גם את מחשבותיי, נפשי, חלומותיי והרהוריי את רוצה לעצמך.

ואני..
מנסה בכל כוחי לאחוז בשפיות,
שומרת על אוצרותיי קרוב אליי.
לא אוכל להיעלם ע"פ בקשתך,
להיטמע בך כל כולי,
מבלי להילחם.

יש לי אותי,
יש לי אותי קרוב..
אבל אני מתרחקת מהאחיזה
כשאני נסחפת במורד הזרם אלייך.

יודעת שכשאגיע לחוף מבטחים אמצא אותך שם,
מושיטה לי יד לעזרה.
אבל דבר ממה שהיכרתי לא יהיה לי עוד.
עצמיותי תשתעבד לך, כמו צל נאמן לבעליו,
רוחי תינשא על כנפיי נשימותייך,
עת תגעי בי בתוכי, בכאבי, בשמחתי.

והפחד הנטמע בי כל כך עמוק
להיזדקק לך..
שולט בי בידיעה
שהוא נכון, הוא אמיתי.
להיות תלויה בך, להיות כבולה
מבלי יכולת לקום וללכת,
גם אם תשחררי..

ואיך אוכל לאסוף אחר כך הכל?
מה יוותר עדיין, ומה כבר לא?
איך אוכל להחזיר למקומה,
נשמה שהוצאה, נשלטה,
נחבטה ועונתה,
כאילו היה זה חלום?..
..........................
שלך בכניעה,
בעיניים כלות

*מאלפת הכלבים*​(שולטת) • 14 ביולי 2005

יפה,עמוק ורגיש..אהבתי

וואו! מדהים

Belisana​(שולטת) • 14 ביולי 2005

כלות יקרה,

את כותבת נפלא. ממש עוצר נשימה.
הפחד שלך כל כך טבעי וברור - מי לא היה מפחד?
אבל אני מאמינה שגבירתך תתן לך את הביטחון להגיע למקום הזה ולבטוח בה כל כך
עד שהפחד ילך ויעלם, אם כי לא יתפוגג לגמרי אף פעם.

אני מבינה שהפחד הגדול שלך הוא לא מההווה אלא ממה שיקרה אחר כך - איך תתמסרי ואחר כך תעזבי. זה פחד שיש בכל מערכת יחסים ובמיוחד במערכת יחסים בד"סמית ואני מאמינה שהוא פחד שמשותף לכל הנשלטים או לפחות לרובם. הייתי מציעה לך להצטרף לאחד מהפורומים הסגורים של הסאביות ולשתף חברות ולשמוע מה יש להן לומר בחדרי חדרים, הרחק מעיניהן הצופות של הדומיות

מעבר לכך - פרידה היא אכן אופציה תמיד, גם כשאת הכי מתמסרת בעולם וזה באמת מפחיד וזה באמת יכאב. השאלה החשובה שאת צריכה לשאול את עצמך לדעתי היא האם תתני לפחד שלך לשלוט בך או לגבירתך ואם תתני לו לגרום לך להפסיד חוויה כה נפלאה. כן, יתכן שזה יכאב מאד אחר כך - אבל האם זה לא שווה את הכאב?

DearPrudence • 14 ביולי 2005

זה לא שווה את הכאב.

ל - Belisana

בעיניים כלות • 14 ביולי 2005

הפחד הזה כרגע כמעט משתק,
הוא תמיד ברקע.
אבל ברור שהוא לא ימנע ממני מלחוות ולהיות שם.
בחרתי את בחירתי,
ואני מוכנה לשלם את המחיר.

ו..תודה על התגובה המושקעת.

Re: איך אוכל?

קלייר​(נשלטת) • 14 ביולי 2005

כל כך מבינה אותך ואת פחדייך.
זה תהליך מפחיד ומדהים בעוצמותיו וביופיו. משירה לאט את המעטפת, את ההגנות...
מפחיד להיות חשופה כך, בלי עור שמגן, אבל אם בחרת בה לגברתך, האינטואציות אומרות לך שאת יכולה לבטוח, שאת יכולה לוותר מולה על כל החומות, ולהיות הכי חשופה ובטוחה בו זמנית.

אבל אל תיעלמי, להפך, היי הכי את, הכי עד הסוף, בכל נשימה, בכל מחשבה שעוברת. זו המתנה המדהימה שאת מקבלת, הזכות להיות את במוחלטות.

בהצלחה כלות יקירה, מחזיקה לך אצבעות, ומחבקת המון המון.

מאסטר יקיר​(שולט) • 14 ביולי 2005

איך תוכלי לתת את גופך, נשמתך, נפשך, חלומותייך והרהורייך...?
תוכלי אך ורק בעזרתם של המוכנות הנפשית והכוח שלך
להתמסר, לסגוד ולהעריץ
וכל זאת בתנאי אחד חשוב:
שלא תאבדי את ה"אני העצמי" שלך ולו לרגע!

ה"אני העצמי" שלך, הוא ההגנה הבלעדית שלך לטווח הארוך!

היי חזקה ובהצלחה!