צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

חברים וחברות, ידידים וידידות

ורה
לפני 19 שנים • 17 ביולי 2005
ורה • 17 ביולי 2005
מסכימה במאה אחוז, כמובן. (עם ההוא עם הנבוט. סתם.)
teacher​(שולט)
לפני 19 שנים • 17 ביולי 2005
teacher​(שולט) • 17 ביולי 2005
אני דווקא לא חושב כך, לפחות לא מהכיוונים שהוצגו עד כה.
לבוא ולהגיד מה דום פלוני יכול או לא יכול לעשות, או מה בסדר ומה לא - זה בעיקר תלוי במערכת היחסים שיש לו עם הנשלטת שלו.

מישהי שמחליטה לתת את עצמה לחלוטין לשליטתו, צריכה לדעת שאם ירצה יוכל להשפיע ולהחליט גם בנושא חברים/ידידים וכו'.

מה שאני בעצם אומר פה, זה שהיכולת של השולט להתערב או להחליט בכל תחום קיימת.
אבל מה שצריך לשים אליו לב זו המוטיבציה או המניע שלו לעשות כך.

למה לחסום גישה לחברים?
איזו מטרה זה משרת?

אז אולי אפשר לדבר על מהות השליטה שלו או על מהות הכניעה כלפיו.

teacher
Dom_Quixote
לפני 19 שנים • 17 ביולי 2005
Dom_Quixote • 17 ביולי 2005
teacher כתב/ה:
אני דווקא לא חושב כך, לפחות לא מהכיוונים שהוצגו עד כה.
לבוא ולהגיד מה דום פלוני יכול או לא יכול לעשות, או מה בסדר ומה לא - זה בעיקר תלוי במערכת היחסים שיש לו עם הנשלטת שלו.
אבל מה שצריך לשים אליו לב זו המוטיבציה או המניע שלו לעשות כך.

למה לחסום גישה לחברים?
איזו מטרה זה משרת?

אז אולי אפשר לדבר על מהות השליטה שלו או על מהות הכניעה כלפיו.

teacher


איכשהו אני לא מצליח לחדד את הנקודה. נסיון שלישי.

צודק בהחלט המורה (שטרם פוטר, למרבה החשד) שלכל זוג מערכת היחסים הייחודית להם, ולא נבוא ונאמר להם מה הם יכולים או לא יכולים לעשות.

הכוונה בפוסטי הנפלא לכל הדיעות לא היתה לומר לדומים מה אסור או מותר להם לעשות, אלא לצאת חוצץ (צר לי, זה הפשוט הביטוי הכי נכון במקרה הזה) נגד תופעה שאני רואה כשלילית ואווילית, שלא לומר שפלה ומגעילולה. אם נשלט\ת מוכנים לקבל תכתיבים בקשר לחבריהם כחלק ממערכת יחסי השליטה, אהלן וסהלן, מה שטוב להם הרי זה משובח. אני מדבר על משהו אחר. על משהו שלא נעשה במסגרת הבדסמ המוסכמת על השניים וגם לא במסגרת זוגיות ונילית. למעשה, הבדסמ הוא כלל לא העניין פה, אלא תופעה חברתית קלוקלת, בין אם בבדסמ או בווניל, שבה קיים צורך של אנשים לסגור את בני זוגם בבית, כי פגישה עם ידיד היא בעיניהם הפרה של נאמנות, או אופציה להפרה של נאמנות. ושוב נחזור על המנטרה: נאמנות לא מרוויחים עם קולר ורצועה. כמו שאמרה פה כחולית, הצעד הבא זה משטר טאליבני. וכן, יש אנשים שלא מרשים לנשותיהם אפילו לצאת לסופר אם יש שם קופאי שהם לא מכירים - ראיתי מקרים כאלה.

ושוב כבוד,
קיחוט
זאלופון​(שולט)
לפני 19 שנים • 18 ביולי 2005
זאלופון​(שולט) • 18 ביולי 2005
מאוחר עכשיו, כך שגם אני רפרפתי בלבד. מהרפרוף נראה לי שמדובר בעמדה דומה מאד לזו שהבעתי בפורום שכן בו הנושא עלה, שאפשר לסכם אותה בשלוש פסקאות קצרות:

מיצוב האהוב או האדון בלב ובמחשבה לפני כל גבר אחר ולפני כל החברים אינו זהה לניתוק מגברים וחברים. להיפך - כדי שתהיה משמעות להיות האהוב ראשון במעלה, חייבים להיות אחרים פחותים ממנו. אם הוא היחיד, ממילא הוא יהיה גם ראשון וגם אחרון.

רכושנות לא שווה לאהבה, ואפילו להיפך. אם מישהו מחזיק אותך קצר ולא מרשה לאף אחד להתקרב אלייך, זה לא כי הוא כל כך אוהב אותך אלא כי הוא כל כך לא בטוח באהבה שלך אליו וחושש מתחרות ונטישה.

יש אלף ואחת דרכים שבהן אפשר לגלות אהבה ולתת לאדם אחר להרגיש שרוצים אותו באמת, אך רכושנות יתר היא לא אחת מהן. מי שזקוקה לה כדי לחוש רצויה ונאהבת כנראה לא ידעה אהבה אמיתית מהי, ולמרבה הצער היא לא מחפשת אותה במקום הנכון.


יחד עם זאת אני לא בלתי מסכים עם טיצ'ר. אכן, כמו כל התנהגות, גם ההתנהגות הזו אינה ניתנת לשיפוט במנותק מההקשר שלה ומהמניעים לה. נקודת ההנחה שרובנו יוצאים ממנה היא כי המניע הוא חוסר בטחון אנוכי נוסח זה שמנחה גברים מתעללים להציב דרישות דומות, ומשום כך השיפוט השלילי. כשלעצמי אני מתקשה לחשוב על סיבה טובה למניעת ידידים שכזו, אבל אולי היא קיימת אי שם.
מישלי
לפני 19 שנים • 18 ביולי 2005

קיחוט יקר...

מישלי • 18 ביולי 2005
ממה שהצלחתי לקרוא (ואני עדיין נושמת בכבדות),
אני מסכימה איתך !!!
והפעם לא בבדיחות הדעת אלא ברצינות.
ועוד דבר -
Teacher השלים את המסר שלך יפה....
אשת לפידות{a}
לפני 19 שנים • 19 ביולי 2005

השגות והסכמות

אשת לפידות{a} • 19 ביולי 2005
ראשית, כבוד.

אתחיל ואומר, שבהחלט באופן שאיננו אופייני לי, אני מוצאת את עצמי מופתעת ומסכימה עם
הקיחוט.אך כפי שתיכף תראו (וזה, ידידי, נקרא ספויילר), אחלוק על דבריו פה ושם. שכן אחרת אי אפשר.

ציטוט:
***אם יש בדעתכם לומר לבן הזוג עם מי הוא או היא יכולים להיות בקשר ידידותי ללא כל סיבה
למעט הקנאה או הבלעדיות שלכם, באותה מידה אתם יכולים להביא נבוט ועור נמר. ***

מעבר לעובדה שזה פרימיטיבי להחליא, כמעט כמו השקפותיו של קיחוטה על המין הנשי icon_rolleyes.gif ,
אני חושבת שזה מעיד על חוסר ביטחון מטורף של בן הזוג בבת זוגתו, ובמעמדו כגבר רם ונישא
בחברתנו (בעעע).

מצד שני, והרי ללא חילוקי דיעות אי אפשר, שכן אז אנה אנו באים:
ציטוט:
***סמכות לא משיגים בהגבלות, ומשמעת לא משיגים בחוקים. ***
לא מסכימה.
משמעת בהחלט משיגים בחוקים, ולו העדינים שבעדינים שבהם (שלא לאמר סאבלימינליים.
שנתקיים בו הפסוק: יו איזה גרוע סאבלימינל..).
נכון שהרצייה למשמעת צריכה לבוא עמוק מבפנים, אבל ללא חוקים תהיה אנרכיה, שכן טבעו של
האדם הוא לחיות ללא סדר וחוק, או לחילופים- אם תרצו- לשכב כל היום על התחת ולראות כוכב נולד
רחמנא לצלן.

מצד שלישי (אלוהים, כמו צדדים, זה יותר גרוע מקוביה הונגרית):
ציטוט:
*****הדבר שקול לדום שמצליח להשיג משמעת משפחתו רק בצרחות ובאיומים חוזרים ונשנים
בעונש חמור ביותר. *****
אני נאלצת שוב להסכים עם הקיחוט, אבל חוזרת לנקודה השנייה שלי- ישנם חוקים, הם קיימים
מסיבה מסויימת. הדרך בה אוכפים אותם-עם זאת-היא היא ולא אחרת האחראית לקביעת מעמדו
כדום וכאדם. איני מסוגלת לכבד אדם אשר מנסו לאכוף מעמדו (ויהי זה שוטר, בוס, או המורה שולה
לספרות עברית בכיתה ח' מקיף עירוני) על ידי אדנות המבתטאת בווקליות, ברבריות וגסות רוח.
אחזור על עצמי שוב (כנראה ש-א) יש לי נקודות ממש טובות או ב) אין לי כלכך הרבה נקודות):
העניין מעיד על חוסר בטחון משווע של אותו אדם במעמדו, ואם הוא זקוק לאישור חברתי בשביל
לדעת מה הוא ומי הוא, הוא לא יותר מאשר דום דמיקולו, אדם מחורבן, ופרסונה דה-לא-שמעטא.

שליטה בעיני באה ממקום של שקט, של כוח פנימי. מספיק שתדע לאמר את המילה הנכונה, בטון
הרגוע והנכון- ולפי דעתי (ומנסיוני)- תשיג הרבה יותר.

וכמו שאומרים: You can catch more flies with honey than with vinegar.

כבוד.