פלג(נשלטת){ע_מ}
|
לפני 19 שנים •
18 ביולי 2005
סערה
לפעמים יש בתוכי תחושה כל כך חזקה של מועקה
מועקה אמיתית. היא באה מפחד, מכמיהה, מרצון, מחרדה, ממיליון דברים ובעיקר מעיסוק אובססיבי בשליטה. כל הזמן זה במחשבות שלי. מדי פעם יש תחושה של "ניקיון" מזה. אבל זה תמיד חוזר אליי. בבום. וכשאני כבר מתעייפת מלחשוב על זה אני נהיית סיוט. לעצמי. נלחמת בכל מגע, בכל מילה שנאמרת, בכל ליטוף.. לפעמים משדרת מסרים כפולים, לא ממש ברורה, לא ממש רוצה, לא ממש יכולה בלי, לא ממש כלום. 'שבי' הוא אומר לי ואני דוקא נלחמת. שיושיב אותי בכוח. אז הוא קצת דוחף ואני מתיישבת. והוא עומד מעליי מלטף את הלחי ומנחית סטירה. ועוד אחת ישר אחריה. אני עוצמת את העיניים. וכל הזמן נוחת שילוב לא ברור של סטירה-ליטוף-נשיקה. ובסטירות אני נלחמת וזזה אחורה, גם בליטופים ובנשיקות אני נלחמת. לא רוצה את המגע הזה עכשיו. הוא צורב אותי. אני רק צריכה את הבכי. שישחרר אותי מזה. והוא אומר... תני לי את הדמעות שלך. מיד מגיעה תחושת האנטי. 'לא רוצה!' אני כבר לא צריכה את הבכי. אני אסתדר לבד. הוא דוחף שתי אצבעות לפה. דופק לי את הפה בצורה הכי סתמית שניתן עם האצבעות שלו. רק אצבעות בפה שלי. לא צריך שום דבר מעבר כדי לגרום לי להרגיש קצת מושפלת. במיוחד כשמגיע הרוק הסמיך הזה.. כשכבר אין לי אויר ואני נחנקת.. מוציאה את האצבעות מהפה ושבריר שניה אחר כך נוחתת סטירה. מצלצלת כזאת. אז אני מיד מחזירה את האצבעות לפה. ואחרי כמה שניות שוב נחנקת, הדמעות מתחילות לבצבץ ואני מזיזה את הראש אחורה, שוב מוציאה ושוב סטירה.. שניה לפני הבכי אני זזה לגמרי ונשכבת על המיטה. אחר כך... אחרי שהולך ונפרדים עם נשיקה וחיבוק ועוד נשיקה אחרונה.. ועוד אחת ודי.. הבטן מתהפכת לי לגמרי. והדמעות מתחילות לצאת. סתם מלחמה מיותרת. וכל יום המחרת הפוך לי לגמרי.. לוקח לי זמן להרגע מעצמי. מהמצב. ועוד קצת דמעות שיוצאות במהלך היום.. והסערה נרגעת. לגמרי נרגעת. |
|
|
G-O-L-D(שולט)
|
לפני 19 שנים •
18 ביולי 2005
פלג,
כפרה עליך,
את ה-שוס של האתר הזה. |
|
|
Master_Abra_Kadabra(שולט)
|
לפני 19 שנים •
18 ביולי 2005
פלג
זה בדיוק זה. תודה לך לא רק על הכתיבה, אלא על הדיוק הזה שיש בה. |
|
|