חום יולי אוגוסט

חום יולי אוגוסט

G-O-L-D​(שולט) • 21 ביולי 2005

היא היתה איתי פעם, ההיא שכבר לא.
אני זוכר אותה, אני זוכר מספיק טוב בכדי להיזכר בריח שיערה בכל פעם שבו מתמלא הירח ומאיר את שמיי הלילה באורו הרך והמלטף.
אני צריך ליזכור, לא יודע למה, ככה אני מרגיש, אני מרגיש שאני צריך להמשיך וליזכור אותה. ולא, זה לא שאני רוצה אותה כיותר מזיכרון.
כזיכרון היא מהווה עבורי את כל מה שאני צריך ממנה, לא מעבר.
אני לא רואה את עצמי שב אליה, ואני גם מבין, שהכמיהה שלי אליה, היא לא אליה כשם שהיא אל מי שהיינו אז. היא ואני.
היא, היום, כבר לא מי שהיתה כשם שאני לא. אבל אני, אני עד עכשיו עוד מתגעגע למי שהיא היתה, או ליתר דיוק, למי שהיינו פעם.
כן, פעם...
המילה הזו.
המילה הזו שאני לא מצליח לשחרר. המילה הזו שהולכת עמי. הכמיהה הזו לשוב אל ימי נעורים. לשוב אל רגעי שמש וצחוק בטעם מישמש ובריח מליחות הים.


*


כל כך הרבה מכם כתבתם לי היום לתיבת ההודעות לאחר שקראתם את "פוסט החרא", עד שבאיזה שהוא שלב, הבנתי שהדברים שמצליחים לנער אותנו, הם הדברים הכי קטנים. הדברים היומיומיים שקרובים אלינו מכול.
אם ג'ורג' בוש היה נתפס כשהוא בולס מקערה חרא שחירבנה בה מלכה, סביר להניח שהזעזוע שהעם האמריקאי היה חווה, היה גדול מאסון התאומים.
ריח חרא יש לכל אחד בנחיריים, ריח אבק שריפה המהול במתכת, גופות ודלק, אין לכל אחד.
את שניהם הרחתי, ואת האמת, חרא יותר נעים.


*

יצאתי היום לשבת בחוף הים.
אני משתדל לשבת בשעה קבועה למשך שעה אחת עגולה ולא יותר.
זה מצחיק, אבל אני מרגיש כמו תשוש נפש.
אני מתיישב בשעה 00:00 ב-ד-י-ו-ק וכשאני מתכוון לבדיוק, אני מתכוון לרמה דקדקנית כשל ריימוד, איש הגשם המתנודד שבחמישה דקות לג'פרדי כבר התחיל להגביר את קצב התנודות שלו בעצבנות שמא יפספס את אותה סדרה. כן, גם אני כמותך ריין-מן יקר, עומד אל מול פיסת החול הקבועה שלי שבחוף השרון, מחכה שהשעה 00:00 תעלה על השעון ורק אז מתיישב.
00:00 עד 01:00, שעה שלמוח שלי מותר לעזוב את עצמו. לא יותר. רק שעה. סוג של אמון או התניה. תהיה ילד טוב במשך שאר היום, תקבל את שלך בערב. זה תופס לגבי סיגריות, אוכל או סקס, זה תופס לגבי כל שאר הדברים. ככה זה, פשוט ככה. אתה רוצה להבריא אבל ל-ה-ב-ר-י-א, אל תחפש ללטף ולרפד את עצמך בתרופות, תבריא על ידי השלה של עצמך, על ידי הסרת צרכים ולא הוספה. אתה מול עצמך, לבד. מישהו מביניכם בטוח ינצח.
חוף השרון, ירידה אל עבר החול, מסוכת המציל צעידה צפונה לסידני, וכשאורות המסעדה נחלשים, אני מתיישב.
אני יושב שם, מביט אל המים, מחשב חישובים, משחק בחול, בוכה, צוחק, אבל בעיקר שוכח את עצמי. זה קשה, קשה לשכוח את עצמך במיוחד כשזה לשעה אחת בודדה. אבל אחרי רבע שעה של קולות גלים, גם הטרוד באדם מחליש את כימוץ מצחו ומתחבר למה שטבעי לו מכל, מרחב.


*

את יודעת, אם יש דבר אחד שגרמת בהתקלותך בי, זה הניעור הזה שאני חש מהרגע שעזבת.
קשה לי להסביר לך, ואולי זה יקרא לך הזוי, אבל הקימה בבוקר לריחך שעמד בחדר האמבטיה, או לקומקום שעוד נשאר חמים מכוס הקפה שהכנת לעצמך, חסרה לי.
אני יכול לכתוב אלף ואחד דימויים שינסו להעביר את מה שעשתה ההתקלות המהירה הזו, אבל כנראה שאף לא אחד מהם יהיה שווה ערך.
הפעם הזו, הפעם הזו שאני כל כך הרבה פעמים כותב עליה, זו שכל כך התגעגעתי אליה, באה ונזרקה בפני בהבזק אחד קטן של הבנה ומאותו רגע, התחושה שמלווה אותי ביומיום, היא אותו קור שאני חש בגבי לאותו חסך של תחושת החום שלרגע קט עטפה אותו.


*

אמא שלי תמיד העידה עלי שאני ילד מוזר.
ילד שעד שכוס הפטל שלו לא היתה בייחסיות הנכונה של מים מול תרכיז הוא לא היה שותה אותה, או עד שבסלט שלו לא היה עגבניות בייחס צבעוני למלפפון הוא לא היה אוכל.
אני זוכר את זה, אני זוכר את התיאורים האלה שלה להתנהגותי בילדות.
לקחו לי כמה שנים וכמה חבטות בכדי להבין שהכול "על הקרח", אבל את הגרעין העקשן שבי להגיע למקומות שאני רוצה, מעולם לא ביקשתי לשנות. ההפך, הוא תמיד הניע אותי קדימה.
זה די קשה להישאר כל הזמן בתנועה ולא להתפתות לקלות או למנוחה. אבל אני כזה מהיום שאני זוכר את עצמי. לא פשרן. מעולם לא הייתי. יכאב כמה שיכאב, קשה כמה שקשה, להגיע אני אגיע.
חייל של עצמי, מאומן בקרבות כנגד האויב הכי גדול שלי, אני.


*

אם יש דבר שמהווה סכנה עבור נפשו של כל מי המבקש לצעוד בנחישות כלפי מטרתו, זה להתיישב ולו לרגע קט. אז ורק אז, הוא באמת מרגיש עד כמה הוא עייף...





- מלחמות וחום אוגוסט שבפתח, להקת סינרגיה הוציאה חידוש לחום יולי אוגוסט של שלמה, והחידוש הזה, החידוש הזה עושה לך לדרוך שוב את הנשק. איכות השיר לא טובה כי רק היום הוא יצא לרדיו והוא עוד לא מסתובב ברשת. שווה האזנה-
http://s31.yousendit.com/d.aspx?id=1DA5AF2IC5I7U29PGET7C7W6PZ

DearPrudence • 21 ביולי 2005

שוב קראתי ושוב התרגשתי.
תודה.

יפיוף

יערית • 21 ביולי 2005

מכירה את השעה הזאת, מן מסע שכזה....
הרגישות שלך, הכנות שבך הם הנפש היפה שלך.

U R GOLD

Re: יפיוף

אדון בשבילך​(שולט) • 21 ביולי 2005

SHE סחתיין על התגובה