אגודת השרמוטות |
לפני 19 שנים •
22 ביולי 2005
שלושת הצבעים
לפני 19 שנים •
22 ביולי 2005
אגודת השרמוטות • 22 ביולי 2005
"Liberté - Egalité - Fraternité", שזה, בתרגום סימולטני לשפת הקודש "חרות, שוויון, אחווה", ומי שנדמה לו שהכל קצפת ודובדבנים, מוזמן לעלעל בהמשך המשפט (ou la mort! כלומר – או מוות!). ולמה זכינו לארח בפוסט המשובח הזה את המשפט הכי מזוהה עם המהפכה הצרפתית? או, יופי ששאלתם.
קודם כל, קצת השכלה כללית אף פעם לא מזיקה, אבל ברור שלא הטרחנו אתכם, קוראים נכבדים, אדונים וגברות, שפחים ושפחות, כדי לשחק אותה הרסגור של הכלוב. הסיבה שהסלוגן הזה קפץ לנו לראש, היתה משפט מסוים שנזרק לחלל האוויר, שבציטוט בלתי מדויק אמר: "אגודת השרמוטות מתרחבת מדי, צריך לבדוק שרק שרמוטות אמיתיות מתקבלות". כמו האקדח שתלוי על הקיר במערכה הראשונה ובסוף יורה בתחת, כך הוריד שהתנפח לנו בצוואר כשנאמרה המילה "מדי", התפקע במילה "אמיתיות". ככה זה שרמוטות, שלווה היא לא אחת מתכונותיהן הבולטות. חרות – והנה אנחנו שולפות את המילון מהמדף העליון – חופש, עצמאות, הזכות לבחור. כמו חג החירות, רק בלי עצירות. שוויון – דימיון גמור, היעדר כל הבדל ערך או חשיבות. מכירים את הסימן הקטן הזה = ? אז ככה. אחווה – אחדות, רעות, ידידות. "אחי, יש'ך אש?". אז כן, אחים, אבל לא כאלה, אלא אחים בדם ובנפש. מכיוון שהפוסט הופך כבד מרגע לרגע, ננצל את המצב שכולם כבר נרדמו, כדי לצאת בהצהרה: הכלוב הוא מיקרוקוסמוס; תסתכלו עלינו ותראו אותם. הכלוב הוא העולם האמיתי. יש פה חזקים וחלשים, שולטים ונשלטים, כאלה שאוהבים להכאיב וכאלה שמתענגים מכאב, רק שפה הכל SSC, ובעולם האמיתי יש לא מעט אנשים רעים באמת, שנהנים להכאיב גם למי שבכלל לא מעוניין. לומר – "שימו לב שהאגודה (שהיא חלקיק בתוך המיקרוקוסמוס) לא הופכת לגדולה מדי", "אל תכניסו כל אחת" ו"רק שרמוטות אמיתיות יכולות" מעיף לנו את הפיוזים. למה? כי זו סלקציה, ובמקום בו מנפים שרמוטות, עוד ישרפו חזיות תחרה. מי קובע מהי אגודה גדולה *מדי*? מי קובע מי זכאית להצטרף? על סמך מה מחליטים שזו שרמוטה אמיתית ויאללה תתפשטי, ומי בעצם סתם אחת בתחפושת, וקישטה הביתה? אגודת השרמוטות אוחזת במוטו "חרות, שוויון, אחווה" בגאון: כולנו יפות, חכמות, מאממות ועירומות. ולא, אין לנו מצלמה. זדיינו. |
|