G-O-L-D(שולט)
|
לפני 19 שנים •
22 ביולי 2005
להשפיך את הכאב
"את אוהבת אותי?"
"כן". "כמה?" "אני לא יכולה להסביר לך". "למה לא?" "כי להסביר לך כמה אני אוהבת אותך זה כמו לזרוק מטבע לתוך באר ללא סוף ולחכות לצליל". "אז את אוהבת". "אוהבת". "אז תמותי איתי?" "אם תרצה, כן". "עכשיו!" "מה עכשיו?" "תמותי איתי עכשיו!" "למה אתה מתכוון?" "אני מתכוון למות". "למה?" "כי אני לא רוצה לחיות". "מה?" "כן". "לא". "כן". "איך אתה מסוגל להגיד לי דבר כזה שניה אחרי שאני אומרת לך שהאהבה שלי אליך לא יודעת גבולות?" "אני אומר את זה בגלל זה". "אבל אני רוצה לחיות". "אני לא מבקש ממך למות. אני מבקש אותך למות איתי". "מה ההבדל". "אני לא רוצה שתצאי מפה איתי, אני רק מבקש שתחזיקי לי את היד". "להחזיק לך את היד..." "כן". "להחזיק לך את היד כשמה?" "כשאני אצא מפה". "כמה רומנטי, 'אצא מפה' אתה מתכוון כשתפוצץ לך את המוח על קיר!" "גם זו סוג של יציאה". "ומה יהיה איתי?" "את תשארי כאן". "אני אשאר כאן בשביל מה?" "לחיות". "ואתה חושב שאחרי שאני אמות איתך, אני אוכל לחיות?" "כן". "באמת? למה אתה חושב ככה?" "כי הכאב יזין אותך". "הכאב?" "כן". "אבל זה לא יהיה חיים". "זה יהיה יותר חיים מה שאת חיה עכשיו". "למה?" "כי בכדי להשכיח אותו, את תבקשי לעשות את כל מה שאת לא עושה עכשיו. אולי אז את תתחילי לחיות". "אני אחיה מהמוות שלך". "כן". "גולדי..." "מה?" "אתה לא מבין עד כמה אני אוהבת אותך". * אני זיינתי היום שבע בחורות שונות. אני לא צוחק, אני רציני. בבוקר התעוררתי לטלפון של מישהי ששאלה איפה אני ולאחר שאמרתי לה שאני במיטה עם גב תפוס היא הציעה מסאז'. היא באה, ליטפה, הלכה. כשהיא יצאה הרגשתי את האטרף עולה לי במוח. התקשרתי לאחת אחרת. היא היתה בעבודה. אמרתי לה לבוא, היא אמרה שהיא לא יכולה. אמרתי לה מתי את מסיימת והיא אמרה בשבע, אמרתי לה שניפגש בשבע וחצי במקום הקבוע. היא הסכימה, אני סימנתי V. קמתי, התלבשתי, יצאתי מהבית. במשרד החדש שלנו, תקעתי את החדשה שהיא כבר ישנה בכל הנוגע לתקיעות ולמען האמת התקבלה רק בגלל היותה חור זמין. אחר כך יצאתי מהמשרד ונסעתי לחבר. הוא לא היה בבית. גם את השותפה שלו זיינתי פעם, אז מתוך האנרציה של הזין, כשהיא אמרה לי בדלת שהוא לא נמצא, דחפתי את הדלת, הורדתי חולצה ואמרתי: "טוב, אז בואי נדפוק קטנה". אחר כך התקלחתי והלכתי לפגישה. כשסיימתי אותה נסעתי לבית הקפה הקבוע שלי. אחת שאני מזיין כבר כמה זמן היתה שם. גם חברה שלה שמתגוררת בקרבת מקום היתה. דיברנו, צחקנו ואז אמרתי בנונשלנטיות: "אתן יודעות, מהבוקר עד עכשיו זיינתי שלוש נקבות ואת האמת, מה זה בא לי להביא עכשיו את שתיכן". הן צחקו. זו שאני מזיין שמה עלי יד. אחר כך זרקה מבט בחברה שלה ואמרה: "חולה נפש, מכות, כל הגוף שלי מלא כחולים אחרי זיון איתו". כנראה שחברה שלה רצתה להבין על מה היא מדברת... כשיצאתי מהבית של חברה שלה הרמתי טלפון ל V שלי. היא בדיוק סיימה את העבודה. קבענו במקום הקבוע ואחרי שיצאתי ממנו, נסעתי לפגישה נוספת בבית הקפה שלי. אחת המלצריות שבדיוק סיימה משמרת חייכה אלי את אותו החיוך שהיא בדרך כלל נוהגת לחייך אחרי שאני גומר בה. קרצתי לה. כששטפתי את הידיים בשירותים והיא בדיוק יצאה מאחד התאים ונישקה אותי באוזן, נכנס החבר שלי שקלט מה שקלט ואמר: "מגעילים! זרע על האסלה או בגרון?" אחר כך חזרתי לספה שלי בקפה ותקתקתי על המחשב כמה מילים שלבסוף התחברו למשפט אחד: "בזיונים אין חום למרות שאתה מרגיש שרוף, אבל מה לעשות, לפחות ככה אתה יכול להשפיך את הכאב". * בין כל הזיונים שלי, לבין כל הבבל"תים שלי, ישבתי היום עם חבר שלי שהביא איתו איזו "ידידה". היא, הפרצוף עבס הזאת, בכתה לי שבשבועות האחרונים היא מרוסקת כי האקס שלה, שהיא עדין מאוהבת בו, שנפרד מהחברה שלו סוף כל סוף, ראה את התמונה שלה באתר הכרויות שבו היא מסתובבת ושלח לה, איך קוראים לזה, "קריצה". "אמרתי לה נו, מה הבעיה?" והיא אמרה: "אתה יודע איזו מעורערת אני?" "ולמה זה?" "כי הוא החזיר אותי שנה וחצי אחורה, כולי הייתי שבורה ממנו". "נו, אז מה הבעיה?" "לא יודעת, הוא לא מפסיק להציק לי באתר". "באתר?" צחקתי וחשבתי שהיא עוד לא יודעת מה זה הצקות ושכדאי לה להיכנס לכלוב רק בכדי לקבל פרפסקטיבה. "כן", היא אמרה, "באתר המסריח הזה..." "אז סגרי אותו מטומטמת", אמרתי בבוז הכי בוז שאני מסוגל להעלות. "למה אתה מדבר אלי ככה?" "למה?" "כן, מי אתה? למה אתה מדבר אלי ככה?" "אני מדבר אליך ככה, כי אם יש משהו שאני שונא", קמתי ונעמדתי מולה, "זה אנשים 'שמשחקים אותה' כאילו הם לא יודעים איך לעצור את הצער שבהם". "מה?" "מה מה, את לא מבינה מטומטמת?" "לא". "תגידי, כמה שעות את מול האתר מחכה שהוא יעלה, את האמת!" צעקתי והיא הביטה בי בשתיקה. "את האמת?" היא מלמלה. "רק אמת!" אמרתי והתיישבתי בחזרה. "כל היום", היא אמרה בבושה. "את מבינה?" "כן..." היא המהמה, "אבל אני לא יודעת מה לעשות". "היא לא יודעת מה לעשות, המסכנה לא יודעת", הכתי ברגלי, "שמעי סתומה! יש לך שתי רק אפשרויות..." "מה?" "האחת, תהיי שחקנית פורנו ותפרידי בין רגש לזיון. זייני אותו למוות ודפקי לו בעיטה. הוא בטח יגלה עד כמה הוא מאוהב בך ויתחנן לחזור, מה שיעלה לך את האגו ותוכלי להשתחרר ממנו כי את לא באמת מאוהבת, את סתם פגועה וילדותית. האפשרות השניה, סגרי את האתר המסריח הזה וצאי היום בערב לתפוס מישהו שינער לך את החיבורים", פסקתי והחבר שלי צחק. גם היא צחקה. "ראית איך הוא עשה אותי קטנה?" היא אמרה לו. "אני לא עשיתי אותך קטנה. את קטנה. כולם קטנים. ברמה העקרונית, אנחנו כולנו עכברים מפוחדים שרצים בחושך. הבעיה שלנו זה שאנחנו חושבים שאנחנו בכלל משהו אחר..." "ואתה מה?" היא זרקה בזלזול. "אני?" "כן". "אני אתמול בכלל טעמתי את החרא שלי. שאמשיך?" * בשעה 00:00 אני יושב בים על החול מול הגלים ומתקתק בלפ-טופ מילים. קשה לי להסביר את זה, אבל משום מה, היום, כתבתי פרק שלם שם מול הגלים. פרק שלם ולא סתם פרק, אלא פרק שאני מרוצה ממנו. זה לא קורה הרבה, לכתוב פרק שלם בשעה זה משהו כמעט לא הגיוני, במיוחד שאחר כך תהיה מרוצה ממנו. כשסיימתי לכתוב, חייכתי אולי את החיוך הכי חיוך של החודש. אני כל כך אוהב את זה, לכתוב. אני מאלה שכותבים כמעט שלושים דפים ביום, ומתוכם עשרים שווים משהו, עשרה באמת טובים, ומול החמישה אני ממש חורק שיניים איזה שניים יכנסו. ככה אני עובד. לכל אחד יש את דרכו, זו דרכי. כשאני מסיים לכתוב ומרים את הראש מהמחשב, אני מגלה שכמה זוגות מימיני ומשמאלי, החליטו להשרע על החול כמו בכדי לעשות לי דווקא. חייכתי אליו, אל אלוהים, אל הים, אל הרוח, אל השמיים, אל מי שנמצא שם לעשות לי את הדווקא החולני הזה. אחר כך ספרתי אותם, את כל אותם הזוגות. היו שם חמישה ואז צחקתי וחשבתי על זה שהיום, היום כאילו עברתי מזוג לזוג וכמו מניאק דפקתי אחת אחת ואפילו שתיים מהן נדפקו פעמיים בסיבוב חוזר. זה הצחיק אותי. אחר כך נעשה לי טוב מהמחשבה הזו לחצי דקה ואז הכי חרא שבעולם. חשבתי על זה שהם שוכבים שם, מחוזקים האחד בשניה, מחובקים, מתגופפים, מדברים באותה שפה וצוחקים מאותם הצחוקים. זה עשה לי להרגיש הכי ריק שבעולם ולחבק את הלפ-טופ שלי כמעין איזה סוג של עוגן. אני והוא, או ליתר דיוק, אני והיא, הלפ-טופית שלי, "בטי" כמו שחברים שלי קוראים לה כי אני כל היום איתה. אני והיא, היא ואני. חברים, שני חברים שיושבים על החול ומדברים באותה השפה, לאותם צחוקים ומלטפים האחד את השניה בכל תקתוק מקש. "אין מה לעשות בטי", אמרתי לה, "אין מה לעשות, זו את ואני באי הלא שפוי שלנו, מחפשים אחר שפיות", חייכתי אליה אבל היא לא ענתה. היא רק פתחה את פיה שוב והשמיעה לי שיר, שלדעתה היה נכון לאותו הרגע... -למי שבא לשמוע, איך היא, החמודה שלי, מלטפת אותי לרגעים- http://s30.yousendit.com/d.aspx?id=2BILQSMCGSLU023T5SARAEQM9L |
|
|
מאוהבת(נשלטת)
|
לפני 19 שנים •
22 ביולי 2005
נהדר.
אני לא זוכרת אם הגבתי על הפוסט האחרון, אבל כהשמך להתפעלות שלי, אני מורידה בפניך את הכובע. |
|
|
lain
|
לפני 19 שנים •
22 ביולי 2005
<מתנגן כרגע שירך והוא ממש מתאים כאן, בטי יודעת מה טוב>
הקטע האחרון כמו סגר את מעגל הטירוף והריצה האינסופית צחקתי מההתחלה התרגזתי מהאמצע (אבל רק קצת) הזדהתי בעיקר ונעשה לי עצוב מהסוף אתה כותב נוגע גם כשאתה בוטה זה רק שם ראי מול פרצופו של העירוני הטיפוסי שרץ בין פגישות בבתי קפה למשרד שמזיין ללא הכר אך בלילה מחבק את הכרית (במקרה שלך את בטי) בבדידות מעיקה תודה. |
|
|
| ורה |
לפני 19 שנים •
22 ביולי 2005
נהדר אינדיד
|
|
|
נתנאלה(לא בעסק)
|
לפני 19 שנים •
23 ביולי 2005
אתה פשוט אוהב את זה
את הדיכאון הזה את אני חכם מול החיים עלוב... אבל העיקר שעדיין מתים עליך גולדי כל הבנות באתר והעיקר שאתה ממשיך לזיין אתה צודק, אולי אין בך שום דבר מיוחד פשטות= מיוחד |
|
|