שאלה: איפה אפשר להשיג כאן נרות שינה?

Succubus​(אחרת) • 29 ביולי 2005

נו, באמת. המחשב שלי מחשב ממושמע ומאולף ביותר. שלא לדבר על זה שהוא ישן עם אזיקים וגאג ונר שינה תקוע ב... הממ, כניסת ה-USB שלו.
כמה נאיבית אתה חושב שאני?

Tame • 29 ביולי 2005

חחחח
מוריד בפנייך את הכובע

אוייבת המהפיכה הראשונה

בקרקעית האוקיאנוס​(נשלט) • 29 ביולי 2005

טוב, אני לא מאמין שאני עוד מגיב לשירשור הזה. אבל מכיוון שדנית\אייה ותום החליטו בכל זאת להוריד אותו קצת לפסים אישיים אז בחרתי בכל זאת, ובפעם האחרונה (אני מבטיח) להגיב:
אז ככה, בלי להשוויץ אני הרבה פחות אפרפר ממה שאת חושבת. ואין לי שום צורך להצדיק את זה בטיעונים. בואי נגיד ככה - העובדות במציאות מדברות בעד עצמן.
ולכן, ממרום מושבי בספרייה המרכזית של אוני' ת"א על שם אליאס סוראסקי, שבניגוד אלייך אני יושב שם הרבה, לטוב ולרע (אפשר לומר שיש לי שם כבר תא\וידוי מקום קבוע. לא יודע אם לצחוק או לבכות מיזה.) , אני מכריז - סתמי ת'פה, או כמו שכבר אמרו פה, מספיק "לקשקש בקומקום". אגב, זה טיעון אד הומינם (מבוסס על כוח), ומבוסס בעיקר על "האפרפרות שלי בגילמן".
שנית, לגבי "הפילפולים הפילוסופים שלי" רובם לא היו מכוונים אלייך, אלא לאנשים יותר אינטיליגנטים כאן בפורום שטרחו לקרוא ולהגיב על תוכן הדברים, ובין אם הסכימו או לא, גם למדו מהם משהו. וגם לי היה מעניין לשוחח איתם ולקרוא את תגובותיהם.
תראי, אני לא יודע מה הייתה המטרה שלך בפתיחת השירשור הזה, אבל למען האמת זה קצת מתחיל להעיק. בכל מקרה, אני מבטיח להימנע מלהגיב ולהשחיט מילים על כל הקישקושים שלך בעתיד, ואני ממליץ גם לאחרים לעשות כן.
שיהיה יום טוב לכולם

אין בי רחמים

דנית האצילה​(לא בעסק) • 29 ביולי 2005

[color=white] [/col
נוכח דברי השטות והבלע המועלים כאן לא נותר לי אלא להתכבד פעם נוספת ולהגיב, להבהיר ולהוסיף.
ראשית תודה רבה לתום על דבריי התמיכה. אם כי אני כן בדעה שנצחון השליטה הנשית בעולם הנו רק עניין של רצון וזמן ואני גם מתכוונת לפעול בנושא כפי שיפורט בשירשור חדש שיפורסם בקרוב.
את דבריי אני אומרת בעצמי, בלי לעשות חשבון לאף אחד. בטח לא ע"י ניק כפול. אם הייתי רוצה דבריי חנופה מלאכותיים הייתי מבקשת זאת מהעבדים הפונים אליי, אבל זה לא הסגנון שלי (בהזדמנות זו אני רוצה להתנצל על כך שנבצר ממני לענות לפניות בעיקר עקב קוצר זמן).
ניק כפול אסור עפ"י כללי האתר, ואני קוראת בזאת להנהלה לבדוק מאיפה יוצאים הניקים שלי ושל תום ולפרסם בשרשור שאין שום קשר, לדעתי גם לא מאותו ישוב (תוך כדי שמירה על דיסקרטיות כמובן). כמו כן אני מוכנה לתאם איזו שהיא הופעה בו זמנית בצ'ט או בפורום אחר כדי שיוכח שלא מדובר באותו הניק.
בכל אופן, לראות איך מתנגדיי/שונאיי לא מבדילים בין אנשים שונים, גרם לי הנאה צרופה. "האדון" שהכריז על עצמו כשועל כלוב ותיק אינו אלא כלב אשפתות שראוי.... הפילוסוף שתקף אותי על דברים שבעיוורונו ייחס לי הוכיח כי הוא מנותק מהמציאות וגברת ענבר המתוקה מזכירה לי את אותן בנות שהתנכלו לי בקנאות ושילמו על כך מחיר יקר כפי שיפורט ללהלן (זה גם הסיפור על באופן בו אבדו לי הרחמים).
אז כך,
נולדתי בארץ אך את רוב ילדותי העברתי בניכר. בגיל שש עשרה חזרתי לארץ לכיתה י'.
מהר מאוד למדתי שהמראה שלי והאסרטיביות לא משאירים אף אחד אדיש לגבי. לצד אלו שמאז ומתמיד רצו להיות לי לעזר, היו תמיד את אלו שהתנכלו לי סתם מתוך קנאה (בנות) או מתוך דחייה (בנים).
הייתה בכיתה ילדה יפה (פחות ממני כמובן) שניבאו לה עתיד מזהיר בין היתר גם בזכות הוריה העשירים. היא הייתה מה שנקרא "מלכת הכתה". היא מהר מאוד הרגישה מאויימת ממני למרות ששמרתי כילדה חדשה על פרופיל נמוך. היא תמיד הייתה צוחקת על המבטא שלי (שבינתיים נעלם). היה לה ציחקוק מעצבן שכל הזמן שמעו אותו, אי אפשר היה להתעלם מנוכחותה. בשל מעמדה אפילו המורים לא העירו לה כשהייתה צוחקת עליי כל פעם שפתחתי את הפה בכיתה. זה כמובן לא הזיז לי הייתה לי תמיד שליטה על עולמי.
יום אחד באחת ההפסקות היא שפכה לי מים מלוכלכים לתיק וקרעה לי את היומן. כמובן שאחד הבנים החמודים סיפר לי על כך במהירות. ניגשתי אליה כשהייתה עם חברותיה ושאלתי אותה אם היא עשתה את זה. היא צעקה עליי ואמרה שאחזור למקום ממנו באתי, "למי אכפת מהיומן שלך" היא צחקה, שאלתי אותה איך היא יודעת על היומן והיא התעצבנה והתנפלה עליי. תפסתי את ידה וסובבתי אותה, ובידי השניה סתמתי לה את הפה. "נרגעת" שאלתי אותה ואחרי כמה שניות כשראיתי שהיא נכנעה עזבתי אותה.
זה עשה משהו למי שהיה שם בעיקר לבנים המתבגרים שהתחרמנו בטרוף. מאז כולם בכיתה התחלו לקרקר סביבי. אמרתי לכל אחד ואחד שרצה בחברתי שאם הוא חבר של גלי (שם בדוי) אז הוא לא חבר שלי. מהר מאוד גלי הפכה למנודה. העניין היה הרסני מבחינתה. הוריה פנו להורי ולמורה אך לא הסכמתי לסלוח. בסוף המורה התחננה שאסלח לה והשבתי בחיוב, בתנאי שתתנצל כמו שצריך. גלי באה אלי אמרה שהיא מתנצלת והמשיכה בלי להסתכל לי בפנים ובלי לחכות לתשובה. אמרתי לה שזו לא התנצלות והיא עוד פעם החלה לצעוק עליי "מי את חושבת שאת פוסמה וכוי"ב". לא סלחתי כמובן.
גלי המשיכה להיות מנודה, לא עקבתי אחריה כל כך, אבל היא העלתה במשקל ויצאו לה אין סוף חצ'קונים. כמובן שהציחקוק המעצבן נעלם לגמרי.
ככה עברה כמעט כל השנה ואני בכלל שכחתי ממנה.
יום אחד היא נגשה אלי, זה היה ממש כבר לפני החופש הגדול, היא סיפרה לי בעיניים אדומות שהוריה ארגנו לה מסיבת יום הולדת מפוארת כדי לעודד את רוחה, אבל , ואז היא כבר פרצה בבכי,
הגיעו רק אחד עשר חברים שאת רובם היא בקושי הכירה, זו הייתה יותר מסיבה לחברים של ההורים. היא נפלה לרגליי והמשיכה לבכות.
סלחתי לה והיא חזרה לאיזו שהיא שיגרה. בטח לא מלכת הכיתה וגם ציחקוקים אף אחד עוד לא שמע. היא נותרה ילדה ממוצעת, קצת שפופה, עם פנים מחוטטות שכל מי שראה ידע לא להתחיל איתי.
זו הייתה הפעם האחרונה שגיליתי רחמים כלשהם. היום הייתי הופכחת אותה לסאבית, אז כאמור היה לה מזל. בהמשך חיי, בוודאי שגם בצבא, ידעתי לזהות מהר מאוד את הקנאיות והמתוסכלים הפוטנציאלים ולדכא אותם עוד לפני שהעיזו לצאת נגדי.
אז רבותיי אם יש לכם משהו ענייני להגיד לי בבקשה, אם זו סתם התנכלות משיקולים זרים אז חיסכו מעצמכם חברות במועדון המחוטטים.

מי שקרא את דעותי לא יוכל להתעלם מהן, "הנזק כבר נעשה", השקפת עולמי תרבוץ לעד בתת המודע או במודע של כל מי שנחשף לה, בין אם יסכים ובין אם לאו. הוא יבחן כל דבר (גם) עפ"י ראיית עולמי ויבין לבסוף שצדקתי.
זו עוד סיבה לכך שאני לא צריכה חיזוקים מלאכותיים, לא רלוונטי אם מקבלים את דעותיי או לא.
בקיצור: הכלבים נובחים והשיירה עוברת.
בשוליי הדברים אמליץ על ספר שתורגם לאחרונה ומתאר את הגברים כ"תאונה ביולוגית". הספר הוא של ואלרי סולאנס ונקרא מניפסט החלאה. אני כאמור לא בדעה הזאת, חשוב לי שיהיו גברים בעולם אבל תחת פיקוח ושליטה נשית. זה גם לטובתם.
נ.ב. לעניין חברות מטריאכליות שמשהו הזכיר, כמה חברות פטריאכליות נעלמו? וחוץ מזה לא תמיד המוצלחים והחזקים שורדים, אלא הסתגלנים שפועלים נטו עפ"י חוקי הטבע. כך למשל הגורילות והשימפנזים נמצאים בסכנת הכחדה ואילו הבאבונים משגשגים.
נצחון זה רק עניין של זמן ורצון.

תגובות מתבקשות

איה ותום • 29 ביולי 2005

טוב, קודם כל למסטר ג'יימס:
1. למה לא מוצלח? זה הקול שהיא גורמת לי לעשות לעיתים קרובות. וחוץ מזה זה רק ניק.
2. את הניק בחרנו לעצמנו עוד בימים העליזים של "חוויות כואבות". תעשה חיפוש קצר שם ותמצא (למרות שגם שם לא השתתפנו מי יודע כמה)
3. אכן מעניין
4. צר לי על חוסר האצילות אם השתמע ממשהו
5. זה של U2?
(השאלות הבאות הופנו כנראה לדנית אז אשמור לה את ההזדמנות לענות). אני ממש לא מכיר אותה בנאדם!)

אליך טיים,
ניסיתי לתת את דעתי ואולי לא כ"כ הצלחתי, אז אנסה שוב: אני חושב שבשאיפה לאי-שיוויוניות אין כל פסול. הפסול קיים בנסיון לממש אותה. אנחנו יכולים לשאוף שיבוא יום וכל הגברים ירצו להיות נשלטים וכמו בכל שאיפה אידיאליסטית למצוא גם הסברים מהסברים שונים למה לשם למעשה צועדת האנושות, וכל זה בלי שיהיה בכך כל פסול. להיפך!

ולהקטור, למרות שלא ייעדת את דבריך אלי כנראה, אענה:
אני לא יודע כמה דנית אינטיליגנטית, אבל אני מוצא את עצמי די אינטיליגנט, לפחות מספיק כדי להבין את כל פילפוליך לאשורם. דווקא יכולת זו הקנתה לי את היכולת להעלות את הביקורת שהייתה לי בנוגע להיותם של פילפוליך פילפולים גרידא, מעיין מיסוך מתקתק (רציתי לכתוב אפרפר אבל חזרתי בי) שמענג את חושיך למשך זמן הקריאה, אך לא אומר כלום, וחמור יותר - לא מנסה לומר כלום.

Tame • 29 ביולי 2005

תום,
שוב לא הבנת את שאלתי כנראה אז אחזור עליה.
לא התייחסתי לשאיפה לאי שיוויוניות גרידא (יש לי גם מה לומר בנוגע לתשובה שלך לחלק הזה אך אני פוחד שזה יגרום לך לפספס שוב את העיקר ולכן אני נוצר את לשוני) אלא לדעותיה של דנית ולאופן בו הן מנומקות. הדעות נכתבו במספר פוסטים שלה במהלך השרשור (כולל מספר נימוקים "מדעיים") ואני סומך עליך שכבר קראת אותם או לכל הפחות תדע לאתר אותם מבלי שאצטרך לצטט כל אחד ואחד מהם.

אם תוכל לנסח מספר טענות המחזקות או תומכות בטענותיה של דנית אודה לך מאוד.

איה ותום • 30 ביולי 2005

היי tame,
אני לא מתכוון לקרוא שוב את כל הדיון הארוך הזה, אבל אני זוכר את רוב מה שהועלה כאן. התייחסתי למהות ולא לכל התבניות שהופיעו מסביב (או כמו שקראת לזה: "האופן שבו דעותיה של דנית מנומקות"). דווקא על אותן התייחסויות לטפל יצא קצפי. האם באמת צריך להתייחס לשאלות כמו "האם אפשר לקבוע שסקנדינביה יותר מפותחת מאיראן" וכדומה? לא נראה לי שנחוץ באמת לבצע דה-סטרוקטוליזציה לדיון שהחל בשאלה על נרות בתחת, ומי שמבצע פירוק שכזה הרי הוא קוץ בתחת (סליחה, זה היה מתבקש).
לא כל טקסט צריך לפרק ובטח ובטח שלא צריך לפרק טקסט רק על מנת שתוך כדי כך אפשר יהיה להפגין ידע פילוסופי מעורפל.
ן

Tame • 30 ביולי 2005

תום,
תרשה לי לחלוק עליך, הדיון כבר מזמן לא סובב סביב שאלת הנרות.
אני אקח דוגמא מהפוסט האחרון (למרות שזה היה פוסט עצוב שצבט לי קצת בלב אני נאלץ להתיחס אליו). האם אתה מסכים להגדרה שהמין הגברי הינו "תאונה ביולוגית"?
בלי להתייחס לשאלת הרביה הזויגית והאל זויגית או מניפולציות גנטיות שמתרחשות בדו-חיים כדוגמת קרפדות מאחר ואנחנו יונקים.

ואני מבקש את דעתך כבנאדם ולא כסאב כי אחרי הכל כמו שהמשפט אומר "קודם אדם ורק אחר כך.."

תודה

ויי ללילי.

Dom_Quixote • 30 ביולי 2005

כבוד,

הגעתי לשרשור הזה ממש במקרה. מסתבר שהוא פה כבר זמן מה, ואיכשהו לא שמתי לב אליו. ואני נוטה להוסיף "וטוב שכך".

לצערי עייפתי וצולקתי מקרבות ללא תוכלת, והפעם עומדת מולנו טחנת רוח במלוא מובן המילה. בעצם, במלוא כל המובנים שרק ניתן לחשוב עליהם, מילוליים ומטאפוריים.

אז תסלחו לי טיים, טיצ'ר וכל השאר, אם אשאיר לכם הפעם את העבודה השחורה. גם אביר צריך מדי פעם להוריד את הקסדה (על עיניו) ולדמיין שדרכו תזמן לו מעתה פונדקים ונאות-מדבר בלבד.

כך שברשותכם, אני רק רוצה כמה מילים באמת חטופות, להרגיש שיצאתי ידי חובה.


1. הצחיק אותי לקרוא במהלך כל השרשור שדנית מדברת על "סמכותה" ו"אצילותה". יכול להיות שהיא דומית יפהפיה וכשרונית, ויכול להיות שיש לה אחוזה בסביון והזמנה מזהב לנשף בשגרירות מרוקו. "סמכות" ו"אצילות" הן תכונות שנרכשות ע"י הנפש, ולא על ידי שום דבר אחר. מאין נרכשת הסמכות? לידידי מר דה-סנט אכזופרי בחתימה יש רעיון כזה, ובוודאי יהיו עוד שיוסיפו עליו. אני אגיד לך מאין לא נרכשת הסמכות: היא לא נרכשת בזה שאת מצהירה שיש לך סמכות, ובוודאי לא בזה שהרבצת פעם למישהי בכיתה שלך (שאז יש כמה חבר'ה בשכבה שלי שראויים לתיקים בממשלה, אם הם רק לא היו בכלא. ובעצם זה לא סותר בימינו). המחשבה המגוחכת שזה שאת אלימה ולא בוחלת בשום אמצעי על מנת להשליט את חיתתך מקנים לך "סמכות" היא בבחינת הגמל, סליחה, הנאקה, שלא רואה את שפע דבשותיה. את מתגאה, לא פחות, בזה שנקטת באלימות בשביל לפתור בעיה, ועוד ממשיכה להתפאר "זאת הפעם האחרונה בחיי שהראיתי רחמים" ו-"גם בצבא ידעתי לדכא אותם". בכירים וגדולים ממך מצאו את עצמם בכלא, מחוץ לצבא, או מחוץ לחיבוקה של החברה בשל תאוות השררה. אני מדמיין את חוה יערי מספרת מחר על הקורבן שלה "שחשב שהוא יותר טוב ממני, אז הראיתי לו ממה אני עשויה. גם בכלא המשכתי לדכא את אלה שקינאו בי". מי שרואה בהתנהלות אלימה, התנשאות, אנוכיות, חשיבות עצמית והשלטת יראה באמצעים כוחניים סיבה לגאווה, לא תהיה לה כל סמכות ראויה, למעט בעיני עצמה ואלה שאיתרע מזלם להיות כפופים לה, גם בעוד מיליון שנה, שמאו סביר בעיניי שאז באמת יהיו בכדור הארץ רק מלכות, עבדים, ואת עצמך.

על אצילות בכלל למותר להרחיב את הדיבור. בפעם האחרונה שבדקתי, הביטוי "האצילות מחייבת" התייחס ליחס מכובד כלפי כל דכפין, ולא להתנסחות והתנהלות אלימה, צעקנית וכוחנית. אבל אולי לך יש מילון יותר מעודכן.


2. באשר לנושא השרשור, נרות השינה, אני חייב שוב לחזור ולהתייחס לחתימתי בתחתית ההודעה, ירום הודה. עיקר האחריות בבדסמ היא על הדום, לא על הסאב. חובת החשיבה, שיקול הדעת והדאגה לרווחת השותף הם על הדום, לא על הסאב. כשאת אומרת "אף עבד לא יגיד לי מה להכניס לו, אם זה מזיק או לא מזיק", את בזאת מכריזה על עצמך כלא ראויה להיות דומית משום בחינה, למעט בעיני עצמך. אם מישהו מחליט, האומלל חסר הדעת, להיות לך לעבד, מוטלת עלייך החובה החד משמעית והבלתי מתפשרת לדאוג שלא יאונה לו כל רע תחת שלטונך הסמכותי והאצילי. טובי הדומים לא עושים דבר לסאבים\ות מבלי לנסות זאת קודם על עצמם. אף אחד פה שעדיין שפוי בדעתו לא יעז לתת לסאב\ית שלו משהו שתוצאותיו או השלכותיו אינן ידועות, לא כל שכן משהו שידוע מראש שהוא מזיק. ותחסכו לי את בלבולי המוח שלכם על "גם הצלפות זה מסוכן". אתם גורמים לי בפעם הראשונה בחיי לרצות להשתמש בביטוי "יפי נפש" במובן שלילי. אין דין ספנקינג כדין לקיחת כדורי שינה או תרופות. אין דין קשירה כדין הכנסת חומרים זרים לגוף ללא בדיקה ו-וידוא של בטיחותם. אין דין מצבטים כדין דיאטה תוצרת בית. אין דין שעווה כדין נרקוטיקה. נקודה, ואין פה ויכוח. מי שחושב אחרת, ולדעתי יש פה אולי 1.5 כאלה, מוזמן לגלוש לאתר "אני מוכן להתנדב לניסוי.קום" ולעשות חיל בפורומים שם. הדבר הראשון והראשוני בבדסמ, לצד הסכמה, הוא בטיחות. דום או דומית שלא מקפידים על אחד משני אלה הם לא בדסמים, הם פליליים. מה תעשו כשתגלו שכדור או נר כזה או אחר הכיל חומר רעיל (ואני לא מבין בשטויות האלה, אני אומר פה משהו עקרוני. אולי נרות השינה וחבר מרעיהם הם הדבר הכי נפלא מאז שוקולד לבן, זה לא משנה) או גרם להתמכרות או לווטאבר תופעה בריאותית אחרת? תגידו בקופת חולים או בחדר מיון שהוא העבד שלכם, ותבקשו מהאחות לדאוג לכבול אותו למיטה? הדבר היחיד שאולי מתקרב למשהו שאפשר להשתמש בו כדוגמה לסכנה אמיתית בבדסמ היא משחקי נשימה וחנק, ואפילו בהם, הדומים\ות (השפויים) שעוסקים מקפידים - קודם כל, בראש ובראשונה - על בריאותו של הסאב.

כן, בדסמ זה מסוכן, רחמנא לצלן, בשביל זה יש לנו שיקול דעת ותקנות בטיחות. וידאתם שנר השינה לא מסוכן? שהכדור בטוח לשימוש? יש לכם הסכמה של הסאב? יאללה, תיהנו. אבל האמירות המזלזלות שנאמרו פה דוגמת "אף אחד לא יגיד לי מה לעשות, אם זה מזיק או לא" אינן שייכות לבדסמ, הן שייכות לתחום בריאות הנפש ולמשפט הפלילי. מי שאומר אותן הוא אינו נבון, אינו מתחשב באיש זולת עצמו, ושוכח שהוא מתעסק פה עם בני אדם ולא עם צעצועים שניתן לרכוש בחנות. אדם כזה אין לו כל סמכות, והאצילות כבר בכלל מתחבאת מפניו במערה.


ושוב הוכח שלמען בריאותי שלי עדיף לי 1. לא להיות סאב של דנית 2. לא להיות ליד דנית בכלל 3. לא להגיב בשרשורים כאלה.

שלכם חבר'ה.


ובמקום תקציר הפוסט (C), נביא רק כמה ציטוטים שכבר הבאתי בשרשור אחר לא מזמן (למעשה, זה היה השרשור של בצלמו. נראה לי שדנית והדום של בצלמו יסתדרו מצויין, חרף הבדלי ההשקפות המגדריות). עם הקוראים הסליחה:


מתוך "10 הדיברות לפאשיסט הצעיר": (רק ציטוטים היסטוריים עובדתיים חברים):

2. ימי מאסר תמיד ניתנים בצדק.

4. אויבו של הפאשיזם הוא אויבך. אל תעניק לו רחמים. (מזכיר לכם משהו?)

7. ציות מודע ומוחלט הוא מידתו הטובה של כל חייל.

8. אין דבר כזה "דברים חשובים" ו-"דברים לא חשובים". ישנו רק התפקיד.

10. מוסוליני תמיד צודק.


כבוד,
קיחוט

כלובי • 30 ביולי 2005

אני דוקא התרשמתי מאד מהדמיון, פילוסופיה, ידע בהסטוריה, היהירות ושאר הלהטוטים שהפגינה כאן דנית.

SSC לא SSC, כן אמיתי, לא אמיתי, מומלץ לעשות בבית / לא מומלץ לעשות בבית - לא רלוונטי.

סוף סוף משב רוח רענן וטרי שעדיין לא עוצב והוגבל במסגרות הנורמות וצו האופנה שקובעת ה"קהילה".