G-O-L-D(שולט) |
לפני 19 שנים •
2 באוג׳ 2005
"ילדת אור הירח"
לפני 19 שנים •
2 באוג׳ 2005
G-O-L-D(שולט) • 2 באוג׳ 2005
לפעמים בלילה, אני נזכר בימים טובים של צחוק ואושר.
אני מניח שרובנו מהרהרים בהם מעת לעת, אך יש העושים זאת מידי פעם בפעם, ויש החיים אותו, את הפעם... זה לא משנה מי מהם אתה, זה גם לא משנה אם תהרהר בהם או לא, הם שם. * השנה שעיצבה אותי ובנתה אותי יותר מכולן גם יחד, היתה השנה השבע עשרה לחיי. אני חייתי באילת, על חוף, חופשי כשם שלא חוויתי חופש מאז. לפעמים בלילות אני נזכר בכל אותן הנערות עמן היית מתרועע. בחורות טובות, ילדות, בורחות לעיר הרחוקה של מדינתו, מתחבאות מעבר ומשמש קודחת. "ביטניקים", קראו לנו תושבי העיר, "ילדי רחוב", "זרוקים", ואת האמת, כך באמת היינו אלא שהם, כל אותם יושבי העיר, מעולם לא הבינו שמה שאנחנו חווים, הוא משהו שהם לעולם לא יבינו... אני זוכר אותה, את ההיא החמודה שבאה לבדה עם תיק וורוד וכבר בלילה הראשון "זאבי השבטים" עשו בה שפטים והותירו אותה כשרק בגדיה לגופה. אני זוכר את הדמעות הקטנות ההן, את הייאוש, את "הלבד" שחשה. היינו ילדים. ילדים אבודים, פרועים, אכזריים כלפי העולם אך בעיקר כלפי עצמנו. קבוצות קבוצות התחלקנו, אנשי "החוף הלבן" מול אנשי "חוף ציון". חבורת "חוף השקמית" מול חבורת "חוף אדי". בטלני "מדשאות נפטון" מול "שוכני כרי הדשא" שנחו מול המק-דיויד. ילדים, חבורות חבורות של פורענות, תאווה, ייצר ורוע. אני זוכר שאספנו אותה, את אותה קטנה שנשדדה, להפוך אותה לחלק מחבורתנו. הסיפורים שסיפרנו אודות עצמנו, הצחוקים שחלקנו בהם, הכסף, האוכל, הבגדים, השירים, השתיה, הסמים, הכול. שלי, שלך. "ילדי אין אבא", הייתי מכנה אותנו, "ילדי פרא". אני זוכר שיחות איתה, עם הקטנה החדשה שמהר מאוד הפכה להיות וותיקה ודווקא לאחר שהפכה כזו, החליטה לעבור לחבורה יריבה, אותם אלו שגנבו את רכושה, אותם אלו שהיו מזיינים אותה האחד אחרי השני. בדס"מ לנפש אני קורא לזה עכשיו, ריצוי בלתי סביר. אני זוכר שהייתי פוגש בה מהלכת סהרורית או שתויה על מדרכת הטיילת, משפילה את מבטה בכל פעם מחדש ונמנעת מלהביט בעיני. מעולם לא שאלתי אותה "למה עזבת", מעולם לא, אבל מאידך מעולם לא הצלחתי שלא להפסיק לתהות להחלטתה. אני רואה אותה, את הקטנה הזו, צצה ועולה בכל מיני בחורות שאני פוגש. "ילדות האין אבא", אני מכנה אותן, "ילדות חוף ציון". לפעמים, בלילה, אני כל כך רוצה לקום ולנסוע לשם, לחוף ההוא, לחפש את אותן הילדות ההן שמתהלכות בו כמו רוחות רפאים השבויות בעברן, אך יחד עם זאת לא מפסיקות מלנסות לברוח ממנו. מי יודע מה הותירו בלכתן, מי יודע אם הן אי פעם ידעו... * והלילות שלך הם לא לילות. אני יודע שאת בוכה בהם או סתם שוכבת עם עצמך, גם אם חבוקה. את הכי לבד בעולם, וכמה שסובבים אותך, כך גם הבדידות גוברת. אני יודע שקשה לך, אני יודע שאת מתגעגעת. אני יודע שכמהה, מחשבת וחושבת על עבר שהיה או לא היה. אני יודע. האמיני לי, יודע. את, את הפרפר של האתר. ולא, אני לא מתכוון מלשון התפרפרות, אלא לכנפיים הזקוקות במשב רוח חם. הלילות שלך, אין להם קץ והימים, הימים עוברים ומזדחלים ללא טעם או רצון. רצון, כל רצון, את כבר לא ממש רוצה. לישון, להתהפך על הצד ולעצום עיניים. זו לא את, זה הם, העפעפים. הם כבדים, מותשים, סהרורים ומייואשים. אבל לא, האמיני לי ילדת חוף שכמותך, אין לך שום סיבה לחיות כך ומצד שני יש לך את כל הסיבות. את יכולה להכנע לעצמך כשם שאני נכנעתי, את יכולה שלא. איך שלא תקראי לזה או תקראי את זה, את היא זו שתבחר. אין אבא, הוא היה או לא היה, הוא כמו רוח רפאים מרפרפת הילתה ללא מילה. אין אמא, היא היתה או לא היתה, היא מדקלמת משפטים מעבר עם ניסיון שלא באמת חוותה. את עצמך לעצמך, והחול שחבוי בין אצבעות רגלייך, מרשרש ימי עבר, על חופש, נעורים, לב ואור ירח מנצנץ סיפור של נגמר. אני אוהב אותך. * לפעמים, כשבאמת קר לי בלב, אני חושב עליך צוחקת. זה מעלה לי חיוך על השפתיים וגם עכשיו, בעודי כותב לך את המילים, הלחי נמשכת לי לימין. יש בחיים האלה לדכא לנו את הלב עד שנפסיק לחוש בו, אבל את בובה, את כולך לב. בביס את טורפת את עצמך לדעת, ומצד שני בביס מטריפה את כל הסובבים. פייה חופשיה של חיוך נעורים. כן, כך אני מדמה אותך ולעיתים, כשממש בא לי לצחוק, אני שם לי שיר שאם הייתי זמר או זמרת הייתי כותב אותו לך, במיוחד בימים האלה שכל כך קשה לך לנשום. אז הנה מאמי, תקשיבי לזה, זה השיר שלך כי בעיני רוחי אני רואה אותך עומדת במרכז החדרון שלך, פורשת ידיים לצדדים ובסיבובים סביב עצמך שרה מחוייכת. תשירי, זה יעשה לך רק טוב. נו מאמי, תשירי... -לכל מי שיש בו גיחוך -Natalie Merchant - Life Is Sweet- http://s61.yousendit.com/d.php?id=2E0QQPPKVEZO83UOFZJ0YNGU8G |
|
Lilu-FemdoM{Pon} |
לפני 19 שנים •
3 באוג׳ 2005
לפני 19 שנים •
3 באוג׳ 2005
Lilu-FemdoM{Pon} • 3 באוג׳ 2005
מקסים
תודה גולדי. |
|
gala |
לפני 19 שנים •
3 באוג׳ 2005
אויי גולדי..
לפני 19 שנים •
3 באוג׳ 2005
gala • 3 באוג׳ 2005
איך זה שאתה תמיד מרגיש ויודע?
חיוך עם דמעות . זה מה שהפוסט והשיר הזה עשו לי הבוקר. אני כ"כ אוהבת אותך. תודה. |
|
זרה מוכרת |
לפני 19 שנים •
3 באוג׳ 2005
לפני 19 שנים •
3 באוג׳ 2005
זרה מוכרת • 3 באוג׳ 2005
מדהים עד כמה הפוסט הזה,
כשמתעמקים בו ממש לבפנים גורם לי לראות חלקים מאותה ילדה בהרבה מאוד נשים יפות שאני מכירה מכאן. נשים כאלה שהנשמה שלהן פשוט מרחפת מעל הדמות הגשמית שלהן נשים כאלה שלא מודעות כלל לעד כמה הן יפות נשים כאלה גדולות מהחיים. תודה גולדי על היכולת שלך לגרום לי לפקוח עיניים קצת יותר למה שקורה סביבי. זרונת |
|
ד--פנה |
לפני 19 שנים •
3 באוג׳ 2005
אתה
לפני 19 שנים •
3 באוג׳ 2005
ד--פנה • 3 באוג׳ 2005
שיקוף של החולשה ושל החוזק.
|
|
יערית |
לפני 19 שנים •
3 באוג׳ 2005
יפיוף....
לפני 19 שנים •
3 באוג׳ 2005
יערית • 3 באוג׳ 2005
אתה כולך נשמה
אוהבתותך }{ }{ }{ |
|
venus in our blood(שולטת) |
לפני 19 שנים •
3 באוג׳ 2005
לפני 19 שנים •
3 באוג׳ 2005
venus in our blood(שולטת) • 3 באוג׳ 2005
זרה מוכרת כתב/ה: מדהים עד כמה הפוסט הזה,
כשמתעמקים בו ממש לבפנים גורם לי לראות חלקים מאותה ילדה בהרבה מאוד נשים יפות שאני מכירה מכאן. נשים כאלה שהנשמה שלהן פשוט מרחפת מעל הדמות הגשמית שלהן נשים כאלה שלא מודעות כלל לעד כמה הן יפות נשים כאלה גדולות מהחיים. תודה גולדי על היכולת שלך לגרום לי לפקוח עיניים קצת יותר למה שקורה סביבי. מסכימה לחלוטין עם זרונת... יש לי תחושה שזה נוגע כמעט בכל אחת תודה לך, גולדי }{ זרונת |
|