שעווה - לא מה שחשבתן.

שעווה - לא מה שחשבתן.

אאוס{{}} • 4 באוג׳ 2005

כרגע סיימתי. הגוף שלי בטראומה... רועד וכואב ופצוע, ותוהה למה עשיתי לו את זה.
למה באמת?

כי הוא אמר. הוא אמר "כמה שפחות".
קמתי, התקלחתי, התיבשתי טוב טוב.
הושבתי את עצמי על המיטה עם רצועות שעווה מוכנות.
הצטיידתי במראה, מסתכלת, מנסה לחרוט בזכרוני את איך שזה נראה עכשיו, ולדמיין איך זה ייראה אחר כך.
ידעתי שזה יכאב.
פעם אחת, מזמן, לפני שנים, ניסיתי להוריד שער מקו הביקיני באמצעות שעווה.
אאאאוווץ'.
זה כאב מספיק בכדי שלא אחזור על ההתנסות הזאת יותר.
עד היום.
כי עד היום זה היה בשביל ללכת עם בגד ים מסוים, או להיכנע לתכתיבים חברתיים מסוימים, או אולי להיראות יותר מושכת בעיני גבר ונילי זה או אחר... זה פשוט לא היה שווה את זה. אבל עכשיו זה בשבילו. עכשיו זה כן שווה את זה.
אני נושכת שפתיים. זה יכאב, אני יודעת שזה יכאב.
איך זה שמצד אחד BDSM מסתכל על ומקבל את הגוף הנשי כצעצוע אהוב, על כל הפאקים הקטנים שבו שיש לכל אחת, ומצד שני מעודד מריטה של כל השער פרט לגבות, לריסים ולקרקפת?
אני נושמת עמוק ומסלקת את התהיה האינטלקטואלית הזאת. מה זה משנה (למהדרין, גם יש לי תשובה, אבל זה רק בגלל שהראש פועל מהר יותר מכח הרצון ). הוא רוצה "כמה שפחות", יהיה כמה שפחות.

רצועה ראשונה. קו הביקיני.
נשימה עמוקה, משיכה.
זה לא כל כך נורא...
צד שני.
רצועה.
נשימה עמוקה, משיכה.
אוקיי, אני יכולה לעשות את זה.
כבר מפנטזת על החלקלקות שלי אחר כך.

שתי רצועות אחר כך, אני כבר מפסיקה לפנטז.
התחלתי לרדת במורד המשולש, מהבטן התחתונה מטה.
אלוהים, זה כואב אימים.
אחרי כל משיכה אני פולטת זעקת כאב בעל כורחי, ומתנשפת.
הכי גרוע זה שלא כל רצועה מורידה את כל השערות שמתחתיה, ואז צריך לעשות את האזור הזה שוב – ככה, כמו שהוא, כואב ומאדים.
אחרי שלוש רצועות כאלה הגוף שלי מתחיל להגיב לכאב ברעד.
אני צריכה לחכות בין רצועה לרצועה כמה דקות, עד שהידיים תפסקנה לרעוד.
אלוהים, זה כל כך כואב.
צפיפות השערות שם גבוהה, והעור רגיש.
זה שקיצרתי את השערות קודם כנראה עוזר, אבל...
אוי אלוהים.

אני נחושה בדעתי לא לוותר.
אני מדמיינת אותו מניח יד על ראשי.
אני רוצה שיהיה גאה בי.

עוד רצועה, נשימה עמוקה, משיכה, התנשפות כאב.
לא, אני לא אוותר.
עוד רצועה.

ספרתי כמה רק אחרי שסיימתי.
לא לעצור, לא לוותר, לא לתת לדם שיורד לרפות את ידיי. לנגב אותו ולעבור לרצועה הבאה.
לא לתת לרצועה שלא הורידה הכל לייאש אותי. להחליף אותה ולנסות שוב, הפעם זה יצליח.
הצבתי לעצמי יעד של סנטימטר מתחילתו של החריץ בין השפתיים. אני אעמוד בו.

כשהסתכלתי במראה בפעם האחרונה, כשנשאר רווח של חצי סנטימטר ביני לבין היעד, כמעט התחלתי לבכות.
העור אדום, מנומר בשטפי דם סגולים ובנקודות דם אדומות.
חלק, כן – אבל כואב, מוכה וחבול.

אני נושמת עמוק ומכינה את הרצועה האחרונה.
רואה אותו בעיני רוחי מחייך כשאספר לו על זה, מלטף לי את הראש ואומר לי "אני גאה בך".
אני לא אוותר לעצמי.
אני רוצה שיהיה גאה בי.
אני אתן לו סיבה טובה להתגאות בי.

אני מניחה את הרצועה האחרונה.
פחדנית.
מפחדת למשוך אותה.
נושכת את השפתיים, מחזיקה חזק –
ותולשת.
אאאאאייייייייי!!!
אוח, אלוהים. אלוהים אדירים.
איי.

לא הכל ירד, אבל אני כבר לא יכולה יותר. לא יכולה.
משליכה את כל הרצועות (בא לי לבכות כשאני רואה כמה יש) לפח, ומורחת שמן מרגיע על העור הפצוע שלי.
לוקחת פינצטה.
אני איישר את הקו לבד.
אי.
אי.
אי.
אי.
לא לוותר. לא להתייאש.

מראה.
וואו.
זו אמנם לא בדיוק הצדפה החלקה שדמיינתי לי, אבל כמעט.
אני, שיודעת איך זה נראה קודם ובאיזה מחיר זה עבר להיראות כפי שזה נראה עכשיו, נושמת ומחייכת לעצמי. רק הקפל מכוסה שער, ואותו ממילא לא הייתי מצליחה לעשות עם שעווה.
מסירה עוד כמה שערות – וזהו.
אני בוחנת את עצמי במראה מכל הכיוונים.
גאה בעצמי.
קצת כואב לי הלב למראה הסימנים הסגולים שלי, אבל אין טעם לבכות על שער שנמרט.
נושמת עמוק. זה כואב ממש.
רחיצה וקרם מרגיע, שלא מרגיע יותר מדי. אולי רק כל עוד אני לא נוגעת.
טוב שעשיתי את זה היום, אני מקווה שעד מחר בערב זה יירגע.

עכשיו אני מתלבטת אם לגלח את היתר מחר או לא.
הוא אמר "כמה שפחות"... כמה זה כמה שפחות?


תגידו לי מזל טוב. מחר הסשן האמיתי הראשון שלי.

יפה מאוד, נוגע ללב

Dom_Quixote • 4 באוג׳ 2005

ואף על פי כן ולמרות זאת יש להפנות את העניין לגורמים המוסמכים.

קרייזי טוסט, לטיפולך.

כבוד,
קיחוט

lori{ע_מ} • 4 באוג׳ 2005

זה שייך לבנים על הבנות, לא ?
שיהיה בהצלחה מחר..
תעברי למכונה.. לדעתי זה עדיף.. או פינצטה
שעווה זה סתם למזוכיסטיות

Queencie​(שולטת) • 4 באוג׳ 2005

אם כבר פרסמת ב"בנות על הבנים" ....
לי יש חיבה מיוחדת לגוף גברי וחלק
וכחלק מהאילוף וההכנה של העבד לרצונותיי אני משלבת לפעמים סשן שעווה.

לדעתי הכאב שלך יהיה נסבל יותר
והתוצאה של הסשן לשביעות רצונו המלאה אם הוא יהיה זה שיעשה לך את השעווה

זריזים אתם :)

אאוס{{}} • 4 באוג׳ 2005

loRi - מסתבר שאני לא מתמצאת עדיין בכללי ההתנהגות בפורומים כאן, אבל אני בהחלט אקח לתשומת לבי את ההערה להבא.

קיחוט, חזרת? בפעם האחרונה שראיתי אותך באזורי הפורום הצהרת על הפסקה... כמה זמן זה החזיק?
(אני אולי נרשמת חדשה, אבל אני קוראת ותיקה מאוד כאן)


Queencie, רעיון מעניין, לא חשבתי על זה אני אשאל אותו לדעתו, אבל האמת היא שאני לא בטוחה שאני מתכוונת להתמיד בשיטה הזאת. טרם החלטתי אם אני רוצה שכשהשער יגדל הוא ייראה... הרבה פחות שופע מכפי שנראה לפני כן...

Re: שעווה - לא מה שחשבתן.

Succubus​(אחרת) • 4 באוג׳ 2005

(היה באחד הפורומים איזה דיון לפני כמה זמן על שיטות להסרת שיער.)
מעולם לא ניסיתי שעווה במפשעה, אבל ב"קו הביקיני" (כמו בכל איזור אחר שאני מורידה ממנו שערות באופן קבוע) אני משתמשת באופן קבוע באפיליידי, וזה כמעט ולא כואב. למעשה, לדעתי באיזור הזה זה אפילו פחות כואב מאשר ברגליים.
שווה לנסות את מכשירי הסרת השיער בימינו. מדהים כמה שהם מוצלחים.

Lilu-FemdoM{Pon} • 4 באוג׳ 2005

תתפלאי איזה נזק הם גורמים : הוצאת ורידים וצמיחת שערות לתוך העור ואז פצעונים וצלקות.

שעווה הכי מומלץ ולא השעווה של שקל וחצי בסופר פארם, ללכת למישהי שמנוסה.

Succubus​(אחרת) • 4 באוג׳ 2005

כל שיטות הסרת השיער שהשתמשתי בהן עד היום (כולל שעווה - ותמיד עשיתי אותה אצל קוסמטיקאית טובה) גרמו לי את אותן תופעות (בעיקר שערות שצומחות לתוך העור) בדיוק באותה מידה. להפך, ברמה העקרונית שעווה יותר מזיקה לבעלות נטייה לוורידים, גם כי זו טראומה יותר קשה לעור וגם כי היא חמה.

Lilu-FemdoM{Pon} • 4 באוג׳ 2005

אצלי להפך , המכונות גרמו לי לנזקים והשעווה תיקנה וצימצמה את הנזקים.
כנראה שכל אחת מגיבה בצורה אחרת, הרי יש סוגי עור שונים.
אם מישהי מורידה בעצמה שתדאג שהשעווה טובה, מקוסמטיקאית ולא הגומי
הנוזלי בפרפומריות למינהן.

Queencie​(שולטת) • 4 באוג׳ 2005

לילוש בואי תעשי לי את המפשעה עם חוט ..... (קצר)