לא עושה טובות!

לא עושה טובות!

sheket • 4 באוג׳ 2005

אני כותבת כאן משהו שאולי לא כולם יחשבו שקשור לבלוג ההתמכרות המהירה שלי לBDSM ובכל זאת, אני אכתוב כי בעיני זה מייצג את כל ההיסוסים שיכולים להיות לי על התרבות הזאת, את כל הלבטים אם יש לפעמים, את כל הביטחון שיש בדרך כלל. תלוי איזה יום היום...
"מרד הנפילים" מישהו קרא?
ככה בקיצור ועל רגל אחת זה ספר שמספר מה קורה כשלפיל מהבדיחה נמאס לעשות את האבק שעליו הפישפש לוקח קרדיט (בערך..)
איין ראנד, משווקת אחד הרעיונות החזקים, הקשים לעיכול שעליו אנחנו חיים בלי לדעת ומתכחשים לו בו בזמן: קפיטליזם.
שנים אחרי שקראתי פעם ראשונה את הספר האמנתי שאין לו כל יסוד, שהחברה האנושית לא מסוגלת למעשי זוועה כמו בספר. אני מגלה שאני טועה, אבל לא החברה האנושית מעניינת אותי כרגע אלא אני.
דווקא לפי הספר הזה- זה לגיטימי ביותר, איזה כיף לי- אגואיזם זו מחמאה.
הספר מדבר על לחיות לפי הדרך שלך, עד הסוף. להיות יצרן- פרודוקטיבי בעברית צחה, לא משנה באיזה תחום, להיות אמיתי עם עצמך ולככת עם רעיונות עד הסוף, לא לתת שינצלו אותך:
ואני מגיעה לפואנטה- מאז הפעם הראשונה שקראתי את הספר הזה אימצתי ללבי עיקרון אגואיסטי שהבנתי שאי אפשר בלעדיו: אני לא עושה טובות. (נקודה)
משמע: אם יבקש ממני אדם כלשהו שאעשה עבורו א' או ב' אני אשאל את עצמי- מה יצא לי מזה? אם אקבל תמורה (נפשית, אומנותית או חומרית) אשמח מאוד לעשות עבורו את הטובה, ואם לא: לא משנה (כן, זה מאוד אגואיסטי) עד כמה האדם מקורב אלי, עד כמה אני אוהבת את אותו אדם וכו'- לא אעשה עבורו את הטובה.
אני מוציאה את זה קצת החוצה היות וזה קיטור שחייב להשתחרר, ביקשו ממני היום טובה די גדולה וסירבתי בנחישות, למרות שמדובר היה בחברה קרובה (?) שלפי תגובתה אני צריכה לשקול מחדש את ערכי החברות ביננו.
אני מאמינה במה שאמרה איין ראנד: אדם חייב לדעת שלא משנה כמה הוא חשוב לך- אתה לא חייב לו כלום, והוא לא חייב כלום לך, אני בתור אדם בעולם יודעת שאף אחד לא יעשה עבורי שום טובה שאינה תורמת לו משהו, ועל כן יודעת להעריך את הסכמתם כמו סירובם של אנשים כאשר אני מבקשת משהו, כמו כן משתדלת למעט בבקשות, היות וזמנם של אחרים חשוב ומרצם חשוב לא פחות משלי (גם לא יותר).
אני אומרת את זה כאן כדי לנסות קצת אולי במעט להעביר איזה מסר: להעריך את הזמן של אדם אחר, את יכולותיו, לדעת שאם הוא עושה דבר בשבילכם עליכם לת לו תמורה מלאה עבור זמנו ומרצו- ואין זה משנה אם זה על ידי כסף או מתנה, או אפילו הצורה הפשוטה ביותר להעריך אדם אחר: לומר תודה, אני מעריך/ה מאוד את מה שעשית, לתת חיבוק. לדעת מראש שאין דבר שנעשה שלא על מנת לקבל תמורה, ובאופן אישי, אם אני מרגישה שמישהו עושה עבורי טובה שאין מאחוריה רצון לתמורה- אני נבהלת וחוזרת בי מבקשתי.
אף פעם על תקיחו על עצמכם יותר ממה שאתם יכולים או רוצים- שכן מיד תקבלו במקום הנאה שבעשיה או סיפוק שבריצוי (סאבית נשארת סאבית...)- עול כבד על כתפיכם. תקריבו משהו מעצמכם עבור מישהו אחר, ובהתאם אותו אדם יהייה הרבה פחות מוכן לתת את התמורה.
אני לא מאמינה בהקרבה אישית- אני נגד, אני לא מאמינה בהערצה עיוורת- אני תמיד דואגת להשאיר סביבי את האנשים שיתרמו לי באופן אישי הכי הרבה בחיים ויודעת שיש בי מה לתת להם. תמיד.
תודה על ההקשבה, יום טוב

מיתוסית​(שולטת) • 4 באוג׳ 2005

אני מסכימה חלקית עם דברייך.
אני עושה טובה לאנשים בגלל שאני רוצה לעשות להם טוב- כי הם חשובים לי וגם לאנשים פחות חשובים לי, כל עוד זה לא פוגע בי או אני צריכה להתאמץ יותר מידי.
לעומת זאת, כשיש לך חברים- את איתם כי זה סוג של יחסי ניצול הדדי.
וככאלה (אם נמשיך בגישה הזאת) את עוזרת להם כי את יודעת שכשאת תצטרכי עזרה- הם יעזרו לך.

אני יכולה להשוות בנקודה נוספת:
את רואה קבצן ברחוב. הוא פושט יד ואת נותנת לו סכום כסף מסוים.
את טוענת שעשית את זה ממניעים טהורים, הרי לא ציפית מהקבצן לשום דבר- נכון?
אך האם אכן ישנה אהבה בעולם שהיא חסרת התניות?
הרי נתת לקבצן כי זה אח"כ עשה לך הרגשה טובה שעזרת למישהו. הרי אם זה היה עושה לך רע והיית מרגישה מנוצלת, לא היית עושה זאת, נכון?
ואומרים שהאהבה היחידה בעולם שהיא חסרת תנאים זאת אהבת הורים לילדם. האם הם אינם מצפים לדברים מסויימים מילידהם? האם הם אינם מצפים למילוי צרכיהם הרגשיים? הפיזיים? אולי אפילו הכלכליים כשיגיעו לעת זקנה?
כל דבר בעולם הזה בנוי ומבוסס על אינטרסים, אין מה לעשות.
פשוט מישהו קבע שאינטרס הנובע ממניע רגשי/נפשי הוא טוב יותר מפיזי/כספי למשל.

Re: לא עושה טובות!

Succubus​(אחרת) • 5 באוג׳ 2005

אני לחלוטין לא מאמינה בדרך שלך, אבל מקבלת אותה כדרך לגיטימית.
התחשבנויות הן דרך לא מוצלחת לחיות. במין האנושי יש הרבה תכונות שפיתחו בנו את היכולת לשיתוף פעולה, מה שנהוג להגדיר "אלטרואיזם". אלטרואיזם זו תכונה חיובית כל עוד לא לוקחים אותה לקיצוניות, כשהיא מבוססת על חברה שבה כל החברים אלטרואיסטים במידה סבירה. אני לא הולכת להיכנס לכל הנושא הארוך והמעיק הזה, אם את נורא רוצה, תקראי קצת חומר על תורת המשחקים ועל דילמות חברתיות, במיוחד מאספקטים אבולוציוניים. איין ראנד, צר לי לומר, מאד פשטנית מהבחינה הזאת, ויש הרבה אספקטים של הנושא שהיא לא מכסה.
מעבר לצד התיאורטי, התחשבנות מתמדת היא פשוט לא דרך כיפית לחיות. יותר נחמד להיות טובים אחד לשני כי רוצים להיות טובים אחד לשני. ובסופו של דבר, כולם מפיקים מזה יותר. כן, למרות כל ההנחות הנחמדות של הקפיטליזם, כשבודקים את הנושא מעשית, מגלים שבחברה שיש בה נורמות אלטרואיסטיות כולם מרוויחים יותר.
כפי שאמרתי, אני מקבלת את הדרך שלך כדרך לגיטימית גם אם אני לא מאמינה בה. אבל קחי בחשבון שכשאת חיה בסביבה שרוב האנשים בה מאמינים בדרך אחרת, ה"חוזים" שלך עם האנשים הקרובים אלייך יהיו בעייתיים. או שתצטרכי למצוא חברים ואהובים שמאמינים באותה דרך כמוך, או שתצטרכו להגיע לפשרות זה מול זה. בכל מקרה, קל זה לא יהיה.

melody • 5 באוג׳ 2005

יפה אמרת Black Blue .