המזכירה

המזכירה

סאב-לימינל • 3 באוג׳ 2003

שלום לכולם.
אני חובב סרטים מושבע,(לא ארוס,סקסטייל וכאלה).ניגשתי ביוםחמישי האחרון לספריית הוידאו הקרובה לביתי כדי להביא סרטים לשבת.בעודי מסתובב בין המדפים העמוסים,נתקלו עיני בעטיפה לא שיגרתית,בעטיפה נראתה בחורה על ארבע עם מעטפה בפיה,משום שהתמונה סיקרנה אותי, ניגשתי לראות מקרוב,ולהבין על מה מדובר,הפכתי את העטיפה כדי לקרא את עלילת הסרט ,וזה מה שהיה כתוב שם.

"לי הולווי (מגי גילנהול) אינה המזכירה האידיאלית במשרד עורכי הדין של אי.אדוארד גריי(ג'יימס ספיידר).למרות שמעולם לא עבדה קודם,ולאחרונה שוחררה ממוסד לחולי נפש-מר גריי,עורך הדין המסתורי והנוירוטי,שוכר אותה.לי מתאהבת בבוס שלה ובין השניים מתפתחת מערכת יחסים סאדו-מאזוכיסטית ועם זאת משעשעת.לי,בהומור מבולבל ומקסים,הולכת בעקבות התשוקות העמוקות ביותר שלה,למקומות אליהם לא ציפתה להגיע."המזכירה"חוקר את הרעיון שאהבה לא תמיד מתרחשת כפי שאנו מצפים."
השחקנים הם:מגי גילנהול(מועמדת לפרס השחקנית הטובה ביותר,גלובוס הזהב 2003) ולדעתי מגיע לה,ג'יימס ספיידר,ג'רמי דיוויס ,במאי:סטיבן שיינברג , ארה"ב 2002
הסרט זוכה פסטיבל סאנדנס 2002.
עכשיו כבר הסקרנות הרגה אותי והייתי חייב לקחת את הסרט,אז לקחתי.

לפני שאני מתחיל לבקר את הסרט אז אתן לכם רקע קצר על הסיבה ש-לי הייתה במוסד לחולי נפש.
לי הייתה במוסד מפני שהיא הייתה נועצת ברגלייה סכינים ומספרי ציפורניים וגם לאחר שיחרורה היא הייתה ממשיכה עים אותו הרגל ומזיקה לעצמה.
לאחר שענתה למודעה בעיתון,דרושה מזכירה והתקבלה לעבודה מראים כיצד מתפתחת מערכת היחסים בין עורך הדין והמזכירה.

לאט לאט לי מתחילה להעריץ אותו ולכבד אותו והיא מקשיבה לכל מה שהוא אומר לה,מכיוון שאמה הייתה דואגת לה שלא תעשה שטויות ,היא היתה מסיעה אותה לעבודה.
לי כל כך העריצה את העו"ד ,שגם כשהיתה לבד,הייתה אומרת לעצמה כן מר גריי אני אבצע את מה שאמרת.

אחת הפעמים העו"ד אמר לה שהיא לא צריכה שיסיעו אותה לעבודה והיא הקשיבה לו ואמרה לאימה שהיא מעכשיו תלך ברגל,וכשהראו אותה הולכת,תיארו גם את מה שהיא מרגישה בפנים ואני מצטט אותה :"הוא נתן לי את הרשות לעשות זאת,מאחר והוא עמד על כך,וחשתי כאילו הוא אוחז בי כשצעדתי.חשתי שהוא איתי ובה בעת חשתי שמשהו צומח בתוככי מר גריי.נצר אינטימי מתוך אזור אפל שבו,שניזון מן ההרגשה שהוא גילה עליי משהו".(וואו מקסים)

אך הקטע שפשוט הרס אותי ושבר את ליבי הוא הקטע בו העו"ד קולט את לי מזיקה לעצמה עם מספרי הציפורניים,ובהזדמנות אחרת הוא אומר לה "את לא צריכה את מספרי הציפורניים והיוד יותר",(את היוד היא היתה שמה לאחר שהיא היתה חותכת את עצמה),ולמענו היא הלכה לאיזשהו אגם וזרקה שם את המספריים והיוד,עצם כך שהדום שלה(העו"ד)דאג לה וזה היה לטובתה,וגם היא מאוד העריצה כיבדה ואהבה אותו זה מאוד נגע לליבי(מה שהמוסד שהיא היתה בו לא יכל לעשות האהבה עשתה),הוא אף דרש מימנה לדבר בקול סמכותי יותר שהיא עונה לטלפון ולא להוציא לשון שהיא מדפיסה, והיא השתנתה למענו.
יום אחד הע"וד גם היכה בעכוזה על מנת שהיא תשתחרר יותר והיא גילתה שהיא אוהבת את זה לאחר שראתה את ישבנה אדום במראה.
הוא היה נוזף בה גם על טעויות ההדפסה שלה,אך איזה אושר היה על פניה כאשר היא קיבלה מחמאה שהמכתב הוא טוב.
גם ששואלים אותה מכרים אם הוא עו"ד טוב ,היא עונה הכי טוב.
בהמשך העו"ד חושב שזה לא בסדר מה שהם עושים ולכן מחליט להתיחס אליה כמזכירה רגילה והיא לא מצליחה למשוך את תשומת ליבו.
היה לה חבר ילדות שאהב אותה ,היא רמזה לו שיכה אותה בישבנה,אך הוא היה נבוך ולא שיתף פעולה.
לאחר כל כך הרבה רמזים ונסיונות,העו"ד לא יכול יותר והוא נכנע למזכירתו שמשתוקקת אליו.
העו"ד אף מחליט למענה איזה סנדוויץ' היא תאכל,היא אף מפנטזת עליו בחדר השירותים וגומרת עצם המחשבה עליו.
העו"ד לא מבין מה קורה איתו והוא מבקש מימנה לעזוב אך היא מסרבת,המזכירה (לי)רוצה להכיר אותו בזמן שהוא רוצה להפסיק עם הקטע,והוא אף מתנצל בפניה ונותן לה מכתב פיטורים וצ'ק.

היא מאוד סובלת וחברה לילדות מציע לה הצעת נישואין,לאחר שלא היתה לה ברירה היא הסכימה.

בהמשך מראים ,שבזמן מדידת שמלת הכלה היא מתחילה לפתע לרוץ לכיוון משרדו של העו"ד ואומרת לו "אני אוהבת אותך",והוא אומר לה "העיניין נגמר ברגע שנתתי לך את השיק האחרון ופדית אותו",אך היא מתעקשת "אני אוהבת אותך" ואז הוא אומר לה את משפט המשפטים,"אי אפשר לעשות את זה 24 שעות 7 ימים בשבוע",והמזכירה שואלת בביטחון רב ובנחישות למה לא?(גם אני בהתלהבות שואל למה לא?),והוא מחליט לבחון אותה ,הוא אומר לה לשבת עים כפות הידיים על השולחן וכפות הרגליים על הקרקע כשהיא יושבת על כיסא,אך בלב הוא אומר לעצמו"אני מחבב אותך".
הוא אומר לחבר הילדות שלה איפה היא וחברה לילדות מנסה להזיז אותה ממקומה,כאשר הוא מצליח היא מתפרצת עליו,מרביצה לו וחוזרת למקומה בדיוק באותה תנוחה,וככה היא נשארת עד הבוקר שלמחרת,היא אף משתינה במכנסיה ולא זזה ממקומה.
המון אנשים קרובים באים כדי לשכנע אותה להפסיק עם זה ,בסוף היא מדמיינת את אביה שנפטר אומר לה "את צאצא למתת החיים הקדושה של האל.מקורך מימני אבל את אינך אני. נשמתך וגופך שלך הם,לעשות בהם כרצונך.והיא מודה לאביה.
ללא אוכל וללא שתיה היא נמצאת באותו מקום,היא מוכנה להרעיב את עצמנ למוות,ואז העו"ד מוצא מכתב שבו כתבה: "כך או אחרת,תמיד סבלתי.אני לא יודעת למה בדיוק אבל אני יודעת שעכשיו אני כבר לא כל כך פוחדת מסבל.אני מרגישה יותר משהרגשתי אי-פעם,ומצאתי מישהו להרגיש איתו.לשחק איתו,לאהוב אותו.מבחינה מסויימת זה מרגיש לי נכון,אני מקווה שהוא יודע שאני רואה שגם הוא סובל.ושאני רוצה לאהוב אותו.
העו"ד ממהר למשרדו ומביא לה משהו לשתות ובסוף הם מתחתנים.
בסוף הסרט לי מתארת את מה שהיא מרגישה,וכך היא אומרת,"כל חתך,כל צלקת,כל כוויה הם מצב-רוח או זמן שונה.סיפרתי לו על הראשון.סיפרתי לו מאין בא השני.זכרתי את כולם.ולראשונה בחיי,הרגשתי...יפה.סוף סוף חלק מן האדמה.נגעתי בקרקע...והוא השיב לי אהבה.

סוף הסרט אך תחילת המחשבות שעברו במוחי,כל כך יפה שהיא היתה בטוחה מה היא רוצה,ובכלל מאוד הזדהתי איתה במיוחד בקטע שהיא הייתה בטוחה בעצמה ושאלה למה לא?לשאלת הע"וד לגבי 7 ימים בשבוע ו-24 שעות,נו אז גם אני שואל למה לא(פשוט הוציעה לי את המילים מהפה).
דרך אגב מי שמביא את הסרט בDVD שיראה את התוספות הרעיונות עם השחקנים והבמאי מאוד מעניינות ,לדוגמה הבמאי מספר ,כאשר הוא נתן לאנשים לקרא את התסריט ,שאלו אותו אם היא חוזרת להיות נורמאלית.הוא לא הקשיב להם וידע שזגם זה סוג של מערכת יחסים ופשוט השאיר את הסרט כמו שהוא ,עים המון אמונה בעצמו.

בשורה התחתונה ,מומלץ לכולם,סרט ענק ,משחק מצויין ,שחקנים מדהימים.
המזכירה ,התאהבתי.
יחי 7ימים בשבוע ו-24 שעות ביממה,תהנו .