| Hadar |
לפני 19 שנים •
15 באוג׳ 2005
Re: מאסטר מיינד כתב/ה: אני מסכים לכל מה שכתב כאן pseudonim , אבל אוסיף זאת: אי אפשר ללמד תחושות, אבל אפשר לחשוף אותן אם הן מודחקות ולחזק אותן אם הן חלשות. והכל תלוי באינטראקציה בין הפרטנרים. אם זה לא קיים, עדיין ייתכן שזה יקרה, ואם לא - ייתכן שזה יקרה עם פרטנרים אחרים. ואפשר גם לרמוס תחושות קיימות - וגם זה תלוי באינטראקציה בין הפרטנרים. |
|
|
שוטרת*
|
לפני 19 שנים •
15 באוג׳ 2005
לדעתי יש כמה גורמים שלעיתים "מפריעים" לנשלט לעזוב את המושכות. יש את העניין של אי השלמה עם מה שאת רוצה- ולכן את נלחמת בו (אבל בעצם בך), יש את אלו שמאמינים שאם הם לא ינהלו את הדברים - הדברים לא ינוהלו נכון וזה לא משנה כמה הם ירצו להישלט (נראה לי שדווקא מכאן צמח הביטוי של שליטה מלמטה)..יש עוד הרבה גורמים, אבל מהקצת שקראתי כאן נראה לי שהמקרה הוא אחר איתך. יכול להיות שאת פשוט צריכה "ללמוד אותו" עוד קצת. אני מאמינה שאת מוותרת על המושכות ברגע שאת יודעת שיש מי שיקח אותן במקומך. לראות אם את יכולה לסמוך עליו במרבית האחוזים, אם את יכולה להיות בטוחה שכשתיפלי אחורנית - הוא יהיה שם בכדי לתפוס אותך.
( אם נקצין את זה , אדם שנמצא בסכנת חיים למשל יכול לספוג המון ולסבול ולהישאר בהכרה , וברגע שהוא רואה כי בא מישהו לעזרתו - הוא יתעלף, הוא "ירשה לעצמו" את זה). וזה אכן תהליך . |
|
|
|
Here And There(נשלטת)
|
לפני 19 שנים •
15 באוג׳ 2005
תגובה
אני יודעת שבהתחלה מאוד קשה לגשר על הפער הגדול בין מה שאנחנו רגילים אליו עד שנכנסנו לתחום- כלומר- מער' יחסים וניליות שבהם בני הזוג שויים זה לזה- לבין הבדס"מ- וזה אולי עניין של להתרגל לרעיון.
מעבר לזה- אני מאוד מסכימה עם שוטרת, וחושבת, שגם מי שנמצא כבר הרבה זמן בתחום וכבר "רגיל" למעמד של נשלט תמיד מהרהר על הדנמיקה הזו- כי בעידן הזה מחנכים אותנו על שיויון זכויות והחינוך שלנו ביחד עם הקודים החברתיים והמקובלים, שמלמדים אותנו ניהול שונה לגמרי ממה שמתקיים בתחום הזה, כבר מושתלים בתוכנו חזק. |
|
|
חתולת הלילה
|
לפני 19 שנים •
16 באוג׳ 2005
חשבתי הרבה על מה שכתבת כאן.
לדעתי, וממה שאני יודעת ושומעת מסביבי, אי אפשר להכריח את עצמך להתמסר, גם אם את מאוד מאוד רוצה. זה עניין של רגש, ובו, לתפיסתי, קשה מאוד לשלוט. את יכולה לומר לעצמך עד מחרתיים "אני רוצה להתמסר לאיש הזה", אבל את לא יכולה להכריח את עצמך ריגשית. פיזית כן, אבל אם זה רק פיזי, איזה ערך יש לזה בעיניך? לדעתי, מדובר פה בעניין של אמון. בפני מי את מתפשטת ככה? רק בפני מישהו שיש לך אמון בו. ואני אומרת שאין שם אמון, ממש לא. אני אומרת שאולי את צריכה עוד קצת. עוד קצת זמן, עוד קצת הוכחה עבור עצמך, עוד קצת ליטוף מסביב עד שתוכלי להרשות לעצמך לגעת בבפנים. וכן, יש גם אנשים שלעולם לא יתמסרו עד הסוף, אולי כי הם מאמינים שאחרי שימסרו את עצמם ככה, לא יהיה מי שיתפוס אותם בצד השני. אני מקווה שאת אינך מאלה. |
|
|
Eve
|
לפני 19 שנים •
16 באוג׳ 2005
ליבה כתב/ה: לדעתי, מדובר פה בעניין של אמון. בפני מי את מתפשטת ככה? רק בפני מישהו שיש לך אמון בו. ואני אומרת שאין שם אמון, ממש לא. אני אומרת שאולי את צריכה עוד קצת. עוד קצת זמן, עוד קצת הוכחה עבור עצמך, עוד קצת ליטוף מסביב עד שתוכלי להרשות לעצמך לגעת בבפנים.. ליבה , את כל כך צודקת תרשי לי לאמץ את דעתך כי זה ממש נכון ... תודה |
|
|
|
חתולת הלילה
|
לפני 19 שנים •
16 באוג׳ 2005
אופס, רק תיקון
"אני לא אומרת שאין שם אמון, ממש לא"
מילה אחת שנשמטה ומשנה חלק חשוב מהמשמעות. התנצלותי. |
|
|
| Sharp Dom |
לפני 19 שנים •
16 באוג׳ 2005
LettingGo
איך עושים את זה? כמובן שאין באמת תשובה על "הדרך" להגיע לחוסר שליטה. חוסר שליטה אמיתי, ויתור אמיתי על שליטה זה לא פחות ממצב נפשי. כל דבר שהוא פחות מזה, הוא טכני בעיקרו, ולכן אינו יכול לספק את הנפש לאורך זמן.
לחיפוש אחר "המתכון" לאיבוד שליטה אין טעם. כל אחת ואחד מכם היא נפש אחת יחידה ויחודית בעולם הזה ולכן לכל אחת יש דרך משלה, והיא ורק היא, תהיה הדרך הנכונה. ורק את תוכלי לגלות אותה. זהו תהליך נפשי עמוק ומורכב. תהליך שאסור להאיץ בו כי הוא לא נכנע לתכתיבי זמן. הוא דורש ממך ומבן זוגך המון אמפטיה ויכולת הכלה לאורך זמן. הוא גם דורש עומק ואינטליגנציה רגשית מאוד מפותחת. יש בו סיכונים. יש בו תיסכולים ויש בו אכזבות. אבל, באופן פרדוכסלי (ואולי לא...) ככל שתתמידו בו הסכוי לשינוי גדול והרווח שבשנוי גדול עוד יותר. ורק הבהרה לסיום. היכולת להתמסר עד הסוף הינה העשרה בונה ומצמיחה של נפש האדם. לרובנו, שחיים בעולם שהשרדות בו דורשת שליטה כמעט אבסולוטית במציאות בלתי נשלטת, היכולת להתמסר ולוותר על השליטה מדי פעם, עם אדם קרוב, בנפש פנימה, היא מתנה גדולה לעצמנו. |
|
|
Tobias(אחר)
|
לפני 19 שנים •
16 באוג׳ 2005
רק הערה
שאמרתי אל תחשבי פשוט תכנעי לא התכוונתי בתור זלזול אלא פשוט לוותר כמו במדיטציה לא לנסות לחשוב או לא לחשוב על זה אלא פשוט לוותר רגע על השליטה ולתת למשהו אחר להוליך אותך. |
|
|
noya
|
לפני 19 שנים •
16 באוג׳ 2005
אני קוראת כאן את כל התגובות
ולוקחת מכל אחד מכם טיפ כזה או אחר התסכול שלי הוא שלפני שנכנסתי לעולם הבדס"מ ביחסיי הוונילים עם בני זוג אחרים ידעתי התמסרות מהי ידעתי אהבה טוטאלית ידעתי בטחון מלא לציין כי גם כאן אני בוטחת בו וסומכת עליו (ראו בלוג אחרון שלי) אך עדיין יש בי משהו שעוצר אותי יכול להיות טביאס שכן אני לפעמים לא צריכה לחשוב יותר מדי ופשוט לתת לו להוביל אותי במקום לאחוז במושכות ולנסות לשלוט שוב. אי רוצה לחוות את חוסר השליטה, לתת פעם אחת למישהו להוביל אותי למקום אחר, שונה. וכן זה לא פשוט לי יכול להיות שאני צריכה עוד קצת זמן, יכול להיות שאני צריכה עוד קצת בטחון לדעת שאכן האדון שלי יחזיק אותי אם אפול (ואני לא אומרת כי הוא לא עושה זאת) אבל אולי אני באמת צריכה עוד קצת ממש קצת זמן, כי אני יודעת שלפעמים אני בדרך הנכונה ופתאום אוחז בי פחד ואז אני חוזרת כמה צעדים אחורה. יודעת גם שבפעם הראשונה אני לא מוותרת לעצמי, ולכן גם פניתי בפורום לעצת אנשי הכלוב שרובם די משופשפים בעסק להבדיל ממני. |
|
|
| Sharp Dom |
לפני 19 שנים •
16 באוג׳ 2005
אלא פשוט לוותר כמו במדיטציה
לא לנסות לחשוב או לא לחשוב על זה אלא פשוט לוותר רגע על השליטה ולתת למשהו אחר להוליך אותך.[/quote] אין ספק שזה לא מתוך זלזול.... אלא ש"פשוט לוותר" זה כמעט אוקסימורון. כמו לומר למישהו "תהיה ספונטני". מה זה? או שאתה ספונטני או לא. זה לא פשוט בכלל, אם הוויתור הוא אמיתי. זה מפחיד! כי אם בחיים לא ויתרת אתה לא יודע מה יש שם בצד השני. |
|
|