זאלופון(שולט)
|
לפני 18 שנים •
23 באוג׳ 2005
חיית מחמד כתב/ה: האם העובדה שהקורבן נמנעה מלבטא את המילה "לא" או להשתמש במילת הבטחון מסירה כל אחריות פלילית מעל המתעלל?
בהקשר הבדסמי, אני מקווה מאד שכן. |
|
|
חיית מחמד
|
לפני 18 שנים •
23 באוג׳ 2005
אם כי אולי תסכים איתי, שכשמדובר בהתעללות אי אפשר לדבר על הקשר בדס"מי.
|
|
|
|
זאלופון(שולט)
|
לפני 18 שנים •
23 באוג׳ 2005
אני מסכים שזה לא בדסמ, או לפחות לא הבדסמ שלי, אבל זה עדיין בהסכמה תקפה, או לפחות בתחום האפור של הסכמה תקפה, ולא דומה לניצול יחסי מרות חיצוניים.
אם אני מבין נכון את כוונת חוק יחסי המרות, הוא נועד כדי למנוע מצב שבו ההסכמה ניתנת תחת איום ברור למרות שהוא אינו מפורש. אשה שהבוס פונה אליה בהצעות מיניות יכולה לתאר לעצמה בקלות שאי היענות להצעות אלה תביא לאי נעימות בעבודה, אם בכלל תהיה עוד עבודה, גם מבלי שהבוס ישמיע איום מפורש בעניין. על כן יתכן שזהו שיקול עיקרי ב"הסכמתה" ולכן ההסכמה אינה תקפה. הדבר שונה כאשר מדובר ביחסי בדסמ. שם אין יחסי מרות חיצוניים אלא פנימיים, ומבחינה מהותית הם אינם שונים מיחסים בין בני זוג. אין כאן איום, מפורש או סמוי, שכופה הסכמה (ואם יש, אזי מדובר בעניין אחר לגמרי). מסוכן מאד להגדיר את ההסכמה הזו כלא תקפה, ואם ייעשה כן כולנו נצטרך לחשוש. אסור לשכוח שגם המושג "התעללות" הוא בעל גבולות לא ברורים. |
|
|
|
חיית מחמד
|
לפני 18 שנים •
23 באוג׳ 2005
אני מסכים איתך שקשה להציב גבולות ברורים להתעללות, בעיקר במערכות יחסים כאלה.
יחד עם זאת, בניגוד לך, אני לא רואה הבדל מהותי בין יחסי מרות מסוגים שונים. בעיני מהות ההתעללות היא ניצול המרות הפסיכולוגית כדי לכפות על הצד החלש מצב שהוא אינו מעוניין בו ושגורם לו סבל נפשי. זה יכול לקרות במסגרת יחסי עובד-מעביד, שולט-נשלט וגם בתוך קשר "רגיל". הבעיה הגדולה לדעתי היא לא הגדרת ההתעללות, אלא הזיהוי שלה במצבים אמיתיים. כאן, כל מקרה צריך להבחן לגופו. אבל הקושי להגדיר ולזהות במציאות התעללות הוא לא סיבה מספקת כלל וכלל להשאיר את הגבולות פרוצים. זו פירצה שקוראת למעשים לא מוסריים. |
|
|
Here And There(נשלטת)
|
לפני 18 שנים •
23 באוג׳ 2005
תגובה
קיחוט-
יכול להיות שממש לא הבנתי את השאלה- אבל בהנחה שכן- כבר דנו בנושא- אם אתה באמת מאמין שהיא דוברת אמת- אז צריך לפתוח פוסט וליידע את כולם על העובדה שיש פה אדם מסוכן. אני קצת נוטה לקיצוניות בעניין הזה ומאמינה שגם אם יש ספק לגבי אמיתו של העניין, בהנחה כמובן שהוא קטן, ושרוב הפרטים נוטים לאמת את סיפורה- צריך ליידע אנשים. חוץ מזה- אם יש לה סימנים והיא יכולה להוכיח אז היא צריכה ללכת למשטרה.......... זה עוד צעד שיחזק את צידה בסיפור (לדעתי לפחות) ושבסופו של דבר יכול מאוד להכריע בעניין אמיתות הסיפור. |
|
|
תבונת אש(שולטת)
|
לפני 18 שנים •
25 באוג׳ 2005
אני הייתי בודקת טוב טוב מה נכון לקרבן לעשות
ומשתפת פעולה עם כל החלטה של אותו קרבן (לפרסם, ללכת למשטרה, לדאוג שיסדרו לו את הפרצוף מחדש - וכל הכבוד לדומי על רעיון הכליאה).
כל מקרה לגופו. ובמקרה דנן, ממי שכבר נלקחה ממנו הזכות על גופו בעבר, יש לתת את זכות ההחלטה לגבי מה לעשות. זה בעיני, סובייקטיבי לגמרי., בהנחה שהכל אמת לאמיתה, בר הוכחה ובנוסף לכל - מעבר לכל הSSC. ת.אש |
|
|