| annie(נשלטת) |
לפני 21 שנים •
13 במאי 2003
להיות שיפחה - הפגישות הראשונות
בעצתו של כלובי אני מדלגת על הזמנים וכותבת מה שעבר עלי בתקופה האחרונהו
דיברתי בצ'ט עם מישהו שיצר איתי קשר דרך הכלוב. הוא נשוי כמוני, מנוסה, היו לו שפחות בעבר והוא בדיוק ידע והבין על מה אני מדברת. הוא לא התנפל עלי, ניסה לקחת עלי בעלות אלא גישש יחד איתי והזמין אותי לצאת איתו למסע - ככה הוא קרה לזה. בתחילה קבע כי נמשיך להתכתב וניפגש רק כשנהיה מוכנים. אהבתי את הגישה הזאת. עברו עלי כמה ימים של התמכרות והתרגשות. התמכרות אל הגבר החדש שהלך וחדר לתוך חיי ונשמתי. כל עשר דקות בדקתי אימייל, ציפיתי לטלפון, ציפיתי לקשר ובכל פעם שנוצר, הרגשתי את הפרפרים שבבטן. הפגישה הראשונה הייתה בבת הקפה. הגעתי לבושה כמו שאמר לי - לבוש שחור וצעיף שחור סביב הצוואר. היה לי חם אבל באתי ככה. כשהגיע והתיישב מולי לא הופתעתי. הוא נראה בדיוק כמו שציפיתי שיראה. גבוה, פנים נחושות. מאוד מרשים בהופעתו. השיחה הייתה נינוחה אולם בכל רגע נתון לא היה ספק לרגע מי האדון ומי השיפחה או כמו שהוא הקפיד לקרוא לי - המועמדת להיות שיפחה. הוא חקר אותי על הרצונות והשאיפות שלי. סיפר לי קצת על עצמו. השיחה התארכה. מידי פעם דיבר בפלאפון אבל כאשר הפלאפון שלי צלצל ורציתי לענות הוא נתן בי מבט קשוח. ביקשתי ממנו רשות לענות והוא עשה תנועה של הסכמה עם הראש. זה היה הרגע האמיתי בו נכנעתי לו. נשארנו לדבר עד 8 בערב וכשנפרדנו ליווה אותי למכונית, נישק אותי בפה הושיט לי את ידו. י נשקתי אותה וכשעשיתי זאת הרגשתי צמרמורת של שימחה עוברת בכל הגוף. כל כך רציתי להיות שלו. בלילה רשם לי אימייל ארוך ארוך בו פירט את הכללים ומה שצפוי לי כן כן כן אני מסכימה להכל. ביום ראשון נפגשנו שוב, פגישה שלא תישכח. שוב נפגשנו בבית קפה ודיברנו קצת. הוא שאל אותי איך אני מרגישה והמשכנו לדבר על העתיד בינינו, מה צפוי לנו ביחד. הוא ניסה להפחיד אותי, אמר שהוא יהיה קשוח, שזה לא יהיה לי קל... הבטתי בעיניו היפות וניסיתי לקרוא אותן. יצאנו והלכנו למכונית שלו. כבר היה חשוך והוא חנה במקום צדדי בתוך המכונית פתח לי את החולצה ושיחק לי בשדיים. בהתחלה הוא היה עדין ואחר כך התחיל להיות פחות ופחות עדין עד ש צבט לי בכוח את הפיטמות. זה כאב אבל אהבתי את זה. תמיד אהבתי שצובטים לי בפטמות. הוא שאל אותי איך אני מרגישה ואמרתי לו שאני מתחרמנת מאוד. התשובה מאוד מצאה חן בעיניו. הוא ביקש ממני להוריד את המכנסיים. הורדתי אותם. בכל פעם עברו מכוניות בחניון ופחדתי שישימו לב אלי. הייתי עם חולצה פתוחה, השדיים בחוץ ובלי מכנסיים. ואז הוא אמר לי לצאת ככה מהמכונית. רעדתי מפחד שמישהו יראה אותי ככה אבל יצאתי והוא אחרי. השכיב אותי על מכסה המנוע, פיסק לי את הרגליים והכניס לתוכי אצבע. זה שיגע אותי לגמרי בערתי לגמרי. הוא המשיך והכניס כמעט את כל היד שלו לתוכי ואז הוציא וביקש שאנשק לו את הרגליים. עשיתי כדבריו ואז הורה לי להכנס למכונית ולהתלבש. התאכזבתי. רציתי יותר אבל הוא לא רק שלא הסכים, אלא אמר לי שהוא לא מרשה לי לגמור עד הפעם הבאה שניפגש - "הגמירות שלך שייכות לי" אמר לי. חלק משמעותי מהקשר בינינו הוא אמון ואני לא אפר את האמון שלו בי. אני כל כך מתגעגע אליו. |
|
|
עתליה(שולטת)
|
לפני 21 שנים •
13 במאי 2003
אנני,
לאורך כל הקריאה היתה לי תחושה שעם כל גמיעת מילה, אני מתקרבת לשיא.... שיא הפגישה שלכם... שיא התחושה שלך.... שיא ההרגשה..... ואז.... הגעתי לסוף 
ונשארתי עם תאוותי במוחי 
מאחלת לך הצלחה! |
|
|
כלובי
|
לפני 21 שנים •
13 במאי 2003
מרתק ומעניין כרגיל, תודה annie
למי שרוצה לקרוא את הוידויים הקודמים של annie, הם מרוכזים בעמוד הבא: http://www.thecage.co.il/library.php?Library=author_page&UserID=740 |
|
|
|
DeepBlue
|
לפני 21 שנים •
13 במאי 2003
מרתק לקרוא
מרתק לקרוא
אני מקווה שתקבלי רשות לכתוב עוד
|
|
|
|
אדון טיפות הגשם(שולט)
|
לפני 21 שנים •
13 במאי 2003
אנני , ממכר ונפלא . מאד מתחבר אלי התיאור שלך . גם תיאור הדברים גם המיקום גם המהלך
ההדרגתי אל השיא שודאי עוד יבוא . מחכה לתיאור הבא שלך . |
|
|
DomDomina(שולט)
|
לפני 21 שנים •
13 במאי 2003
תענוג
אנני
ממש תענוג לקרוא את התאורים שלך. רק שתדעי לך,זה , "מה זה מחרמן"
|
|
|
פולו
|
לפני 21 שנים •
14 במאי 2003
אנני,
ממש כיף לקרוא אותך כל פעם מחדש. שיהיה לכם המון בהצלחה
|
|
|