| אדם אחד(שולט) |
לפני 19 שנים •
29 באוג׳ 2005
מטרה
התבוננה בו, בדמותו, בקווי המתאר, בצל שהשמש הטילה בו. בפניו, בחיוך הזעיר. "הרם ידיך" ביקשה ומשכה חולצתו מעל ראשו. בידה ליטפה. בידה הרכה, את עורו החלק החליקה עד שצמרמורת שלחה גלים והמראה נסדק.
למרגלותיה ישב, חשף, גבו מולה. רכנה ובעיפרון איפור ציירה קשת. הקצה הרך שקע בבשר, נתקל בעצם השכמה וזז. לא נורא, החיים אינם סימטריים, חשבה. שלושה סנטימטר מתחת לקו לחצה וסובבה. גרעין שחור עם גבולות מטושטשים. נקודה אחת למעלה. אחת למטה ובצדדים. בזהירות משכה קו פנימי, חיברה בשרטוט מדויק. את העיגול הקטן במרכז צבעה. שלוש פעמים חידדה בטרם השלימה. מושלם קם וניצב נוכח עיניה. הרימה ידה בקשת. הרימה ומתחה אל האופק. כצבי רץ. למענה רץ, למענו, למען חייו. בתנועות ארוכות זינק ועלה ועקף מהמורות. כל כך מיהר עד שהדרך נמלטה תחתיו ולאחור עד למקום מושבה. בקן הציפור פרשה כנפיים, שתיים תלשה בנקישת מקור. בחרה שניים ארוכים, כשירים, כחיצים. לחלחה אצבע אל הרוח. קיבעה ראשון על מיתר. משכה לחזה, שחררה, קיבעה ושיחררה. רגע לפני שנבלע בצל. רגע לפני שנגע, נפגע. חבטה העיפה את שיווי המשקל. איבד ונפל התרסק והוטח. שכב וריסס נשימה אחת אדומה ומסתתרת. בעקבותיו שבה, על נתיבו. בעין חדה פרטה צעדיו עד שמצאה. תלשה את הכאב המזדקר ובמטפחת עדינה מחתה את החוד. יתכן ותוכל לעשות בו שימוש נוסף. בידה ליטפה, בידה הרכה ליטפה וסגרה עיניו. הביטה בקשת, אל האופק. אם תזדרז תמצא מטרה חדשה לפני השקיעה. |
|
|
|
|
|