היא היתה איתי פעם, ההיא שכבר לא. אני זוכר אותה, אני זוכר מספיק טוב בכדי להיזכר בריח שיערה בכל פעם שבו מתמלא הירח ומאיר את שמיי הלילה באורו הרך והמלטף. אני צריך ליזכור, לא יודע למה, ככה אני מרגיש, אני מרגיש שאני צריך להמשיך וליזכור אותה. ולא, זה לא שאני רוצה אותה כיותר מזיכרון.
