רגעים נחלקים בין הווייה אחת לשנייה. מתבוננת מהצד, קוראת סיפורים וחוויות בזמן אמת של אחרים ואז חוזרת בזמן וקוראת אותי. איך הייתי בזמן אמת שכזה. ופתאום הכל נראה לי כל כך מוזר ולא הגיוני. איזו שטות זאת להיות שם למטה.
