GOLD
|
לפני 23 שנים •
29 באוג׳ 2003
צוואה שכתבה בלכתה."אם אפרח הלילה, אנא אל תבכו. אנא אל תשקו חלקת עפר בזכרונות מהעבר. שאו עינייכם לשמש העולה, כי רק יצאתי במסע לתקון הנשמה. כסופר התר לפרק, בלהט הכתיבה, מחפש שלמות ועומק, בתוכן יצירה אתרגש מהפגישה. והחיים הם פאזל בן אף חתיכות, ובכל פיסה דולקים, "עד מאה עשרים" נרות. כי כולנו רק פרקים במגילה של החיים. כן, כולנו רק גלגולים בעולם סבוך דרכים. אז אם אצא הלילה, ויפרוש גופי לנוח, אנא, אל תשאו תפילה לרוח. חדלו מלייל אל הרוחות, כמתים שבחיים אתם יושבים לבכות. המשיכו דרכם, המשיכו אל יומכם. יומכם, הוא עוד יגיע. כי הסוף קרב, והסוף תמיד מפתיע. ובסוף הדרך נתעשת, ואת סוף הדרך נבקש, לשכב סוף סוך לבטח, בין, עמקי הנצח. " בכבוד רב, GOLD. |
|
|
|
|
|