La Moore

בעקבות פוסט שפרסמתי בבלוג, עלתה לי מחשבה על נושא שלדעתי לא נידון כאן מספיק והרי אנחנו טוחנים בשכל כ"כ הרבה, אז למה לקפח?
אם הבנתם את הכותרת, אז הבנתם נכון- הנושא הוא אהבה; אם לא הבנתם, אז איפה אתם חיים? זה הרי מונופול צרפתי נודע.
אנחנו מסתובבים פה בקהילה מאד צינית- לא משנה אם תכחישו או תחזקו, זה המצב; כרגע זה לא הנושא לעסוק בו- אבל הוא מוביל אותנו לפחד לדבר על רגשות, לפחד לשוחח על דברים שעלולים להראות לאנשים 'לא קשוחים מספיק'; לא מוגנים.
כבר מראש אומר שקרוב לודאי שמייד אחרי הפוסט הזה יפתחו אנשים בניסיונות לעג וקלס בהשמצות על זה שמה אני בכלל מבין באהבה? וכו'. כבר מראש אני אגיד שזה לא מעניין אותי.
האנשים הפחדנים ששומרים על הפסון או הקור שלהם בכל-מצב אפשרי, אלו אותם אנשים שנפגעו כשרק העזו לחשוף את הרגשות שלהם קצת- להיות הם עצמם, אמיתיים ובלי הדאווין שהחברה אילצה אותם ללבוש. אז אני לא חסיד אומות-העולם כלל, אבל אקצר ואומר שמדובר באנשים מסכנים; ואני בתור לא-חסיד אומות-העולם כלל, לא באמת אכפת לי ממה שהם יגידו או יחשבו, זו בעיה שלהם.

כשהייתי צעיר בשנותי בביה"ס היה לי סיפור-אהבה די קלאסי (וכבר זה נשמע כמו פתיחה של אבא-אבן או משהו),
הכרנו- אני והיא מהכיתה האחרת, בחזרות למסיבת-הסיום ותפסתי אותה עם המון חוש-הומור בגיבוי חברי הטוב לחזרות; היינו שניים שנונים שידעו להצחיק אפילו את המורה וזה השרה על הכול אווירת-ביטחון.
לאחר שהעזתי לפנות אליה (כן, הייתי צריך שידידה טובה תגה לי את הסוד הכמוס שבחורות אוהבות שפונים אליהן בשביל זה) ונתתי לה את התשובה הגלובאלית ל- "למה אתה רוצה להיות חבר שלי?" הפכנו לזוג.
ובכן, זו הייתה התקופה הטובה ביותר שלי באותו הבית-ספר... אני וחבר טוב אחר היינו מעבירים כל רגע שלא היינו בחזרות בעקיצות ומאבקי-כוחות אין-סופיים עם החברות שלנו ברחבי ביה"ס והיינו חוזרים כל יום הביתה עם חיוכים-דביליים ושרוטים מכף רגל ועד ראש- מרוצים; זה גם הידק עוד יותר את החברות בנינו; אחים לנשק ממש.
כשיש אהבה באוויר, אתה רואה את העולם אחרת... זה נסך בי ביטחון שלא היה לי באותה תקופה, חשפתי את מהותי יותר-ויותר מה שמיגנט יותר אנשים (וזה נועד במיוחד לכם-המסכנים מלמעלה) ואפילו בתור ילד שמעולם לא אהב לרוץ הצלחתי לתפוס את אחד האצנים הטובים ביותר בשכבה שהעז לצחוק עלינו- הרי איפה האבירות אם זה היה אחרת? מעולם לא הייתי רץ-מהר, אבל תמיד נחשבתי בין החזקים ביותר- זה גרם לחוצפן הקטן שהופתע שבכלל תפסתי אותו להתנצל מייד.
לא משנה כיצד זה התפתח משם ואיך זה הסתיים- זו הייתה זוגיות קלאסית כזו מהסרטים והעיקר פה זה שהיא גרמה לי להרגיש על גג-העולם; ודברים שרואים משם, לא רואים מכאן.

עכשיו,
זה היה סיפור אמיתי שלי להמחשה בלבד;
מה שמעסיק אותי בפוסט הנוכחי, זה-
בואו נפסיק לרגע לדבר על הסקס (כי את מי זה מעניין סקס? כן ברור...), את הנושא הזה טחנו מכל כיוון והמנוסים בנינו גם טחנו אותו רבות באופן מעשי (כשמנוסים זה לא אותם טאמבלים מזדקנים עם סיפורי-גבורת הBDSM מימי תש"ח).
בואו נפסיק לרגע לדבר על שליטה או סאדו-מזוכיזם באופן יבש ותיאורטי, כי כבר דבקה לשוני לחיכי מהישימון ורבאלי הזה; אני בספק גדול אם יש בהיסטוריה של הכלוב נושא בתחום שלא נחרש מכל כיוון בצורה כזו שיצרה בו תלמים כ"כ עמוקים שכולם כבר נמנעים מלעסוק בו... ששרטו את כולנו.
אז בואו ננסה זווית קצת אחרת ותגידו לי אתם:
איך האהבה משפיעה על הזוגיות ה- BDSM"ית שלכם?
האם יש כאן שולטים\שולטות שעל-אף שהם עושים הכול במסגרת של SSC, כשזה מגיע לנשלטים אהובים, הם חוששים יותר במעשיהם לנשלטים שלהם? למשל במקום לתקוע לה מטאטא בתחת שהיא תצטרך לגרור אחרי בצורה מגוחכת שתצחיק את כל אלו שניסו את זה וכעת מדמים זאת בעיני-רוחם הסוטה- אתם רואה את אהבת-ליבכם עושה לכם מבט מסכן של חתול-רטוב ופתאום באורח-פלא נכמרים עליה רחמיכם ואתם מתפשרים על לתקוע לה באט-פלאג ענק מלאטקס מסריח...
האם יש פה נשלטים\נשלטות שבזכות אהבה היו שוברים את הגבולות שלהם ומוכנים להתמסרות שלעולם לא היו מוכנים אחרת גם במידה והם בוטחים בשולטים שלהם?
האם האהבה מעצבת איכשהו את היחסים ה- BDSM"ים שלכם? נותנת גוון אחר לסשנים? גורמת לכם לצייר לבבות על השוט? להלביש על הנשלט שלכם מראה-קופידון?

האם יש כאן סוטים שכשהם אוהבים מישהו, הם פשוט רוצים... להרביץ לו?

כולם מספרים שהם פותחים ביחסי-שליטה, רק עם אנשים שהם באמת אוהבים,
בפועל מניסיון- לא חסרים זוגות שפותחים ביחסי-שליטה כבר מהתחלה, בתור קשר עוד לפני שבאמת התאהבו. לא חסרים גם זוגות שעל הדייט הראשון כאילו הם עבדו בצער בעלי-חיים יחד מוליכים אחד את השנייה ברצועה ישר מבית-הקפה ומכריחים את הכלב-החדש לענטז בזנב למבטים המופתעים שנעוצים לו בתחת בטוענה שזה פשוט שהם הרפתקנים...
אז איך לדעתכם האהבה משפיעה בקיצור?

"אהבת שפחה"
http://www.thecage.co.il/phpBB/viewtopic.php?t=25532&view=next
גם בבלוג,אבל לא מוצאת עכשיו ולא אקוטי
מה זאת בכלל אהבה? כל אחד ואחת והאהבה שלהם האישית
אביא מהמילון? הנה,מויקיפדיה
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%94%D7%91%D7%94
בהתחלה,זה משהו כימי במוח,פרומונים ועוד, שנועד לחבר בין שני בני זוג למטרה העתיקה ביותר בעולם האדם,(ויש המאמינים שגם אצל חלק מהחיות יש משהו קדמון בסיסי)
התחברות ,רביה והמשך הגזע האנושי,ומשם זה ממשיך,הורים חייבים לאהוב את הילדים שלהם בכדי לטפל ולדאוג להם,זה צרוב לנו במוח
והנה עוד...
[ציטוט ]"פסיכולוגים[2] הגדירו מספר הבדלים בין אהבה רומנטית לבין חיבה: משיכה מינית חסרה בחיבה, בעוד באהבה רומנטית היא תופסת מקום מרכזי. מרכיב הדמיון והפנטזיות חזק באהבה רומנטית, אך אינו מצוי במערכת יחסים רגילה המבוססת על חיבה. החיבה מופנית כלפי בני אדם המקנים גמולים ממשיים, אולם פרטנר להתאהבות עלול להביא דווקא מכאובים וייסורי נפש. הבדל נוסף הוא שהחיבה מאריכה ימים, ואילו ההתאהבות עלולה להיות קצרת טווח."[סציטוט] ויש שם עוד וזה לא רק ביויקיפדיה בערוץ 8 וNG יש הרבה תכניות מדעיות על המהות והכל.מדענים מכל הסוגים, גם מתייחסים לזה ברצינות .

קשר מיני מזדמן לא דורש,אהבה אבל קשר ארוך טווח,דורש ודורש אותה
בסרטים,מראים לנו זוג,נפגשו בבר או מועדון ומשם הם זורמים למיטה ועל התחלה הם מחליפים נוזלי גוף בעזרת נשיקות רטובות רומנטיות,ואני שואלת עצמי תמיד WTF נסגר? לא יכולים להראות זוג מזדיין ללילה אחד,בלי כל הרמנטיקה המזוייפת הזאת?
נשיקה בשבילי,תמיד היתה דבר אישי מאוד שלא מיועדת לכל אחד
ואני,טיפוס רומנטי להחריד ,אני מתאהבת,לא בכל אחד אבל אם לא אוהב,את האדם שאני איתו אני לא אהיה מסוגלת להשאר איתו, אני חייבת לעצמי את החיבור הזה מתוכי ואם זה שמעלי אוהב אותי גם,בדרכו שלו אז מה טוב ,לא כל אחד מסוגל לאהוב לא כל אחד מסוגל להביע רגשות לא,כלאחד,רוצה,לאהוב
ולמרות שהבאתי למעלה את אהבת השפחה שלי, הרי שגם בימי הוניליים הקדומים ,ידעתי אהבה וגם אז היא היתה נחוצה לי מאוד והיתה קיימת,עם האקס המיתולוגי שלי שהסתבר שאהבת הנדודים וההרפתקאות שלו ,גברה על אהבתו אלי ואל התינוקת בת השנה שלו,ומאז,לא אהבתי הרבה ואם לא אוהבת לא נישארת.אני אישית לא הטיפוס לרומנים חולפים וזיונים מרוכסנים לצורך סיפוק פיזי ,בלבד.
לא וניליים ובטח שלא,בידיסמיים..

אנשים מדברים על "לעשות אהבה" כשמתכוונים למשגל ,יחסי מין,זיון, כמו שאמרתי למעלה שמראים בסרטים? שוחקים ממעיטים בערך
לעשות אהבה זה דבר כל כך אינטימי ,זה לא רק הזיון ,אני לפעמים אומרת שגם עם השוט,אני עושה אהבה וזה ככה,זה בא כל כך עמוק מבפנים ועם אני לא מרגישה את המשהו הזה, שבי ,אז אני לא יכולה ,לא,לאורך זמן או לא בכלל.

אהבה,זה דבר מתפתח, בהתחלה יש התאהבות זה החיבור הראשון ,אתה מתחבר אל בנאדם גם על רקע דברים אחרים,אהבות משותפות אחרות וצרכים משותפים ,אדם אוהב מוזיקה ספרים ים ,המון דברים המילה אהבה הפכה כלכך שחוקה כשמשתמשים בה, לצורך כל כך הרבה דברים אחרים כמעט,
אבל את נשארת איתו,אתה,נשאר איתה רק אם באמת את או אתה אוהבים זה הדבק שמחזיק מחזק ומחדש את השיגרה
כולנו צריכים אהבה
ומי כמוני יודעת,שאהבה,גם,מכאיבה
http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=253216&blog_id=432

http://www.thecage.co.il/phpBB/viewtopic.php?t=28738&start=0&postdays=0&postorder=asc&highlight=

אני מאד לא מזדהה עם דברייך- וזה בלי להכנס לעומס נבכי-הקישורים שהבאת...

אני לא באתי להגדיר אהבה ובטח לא לתת לה פרשנות מילונית\פסיכולוגית\ויקפדית-
לדעתי מי שמנסה להגדיר אהבה לא ידע מעולם מהי; ואין פה כל שטיק של קיטש וכל-מיני דיעות-קדומות; פשוט מדובר על רגש שאף-אחד מאיתנו לא באמת הבין או מבין... כמו מיני רגשות אחרים בעוצמה מקבילה.
בשבילי אין אהבה ממבט ראשון ואין ככה ואחרת, זה פשוט משהו שלא ניתן להגדירו ולקבוע לגביו דברים מכלילים, זה משהו שהייתי עושה לגבי רוב הדברים- אבל לא במקרה הזה.

אני לדידי, שכל אחד יפרש את האהבה איך שהוא רואה אותה אצלו, זה הכי מדוייק ונכון שניתן להגיע.
לכן שאלתי אנשים מה הם יעשו מתוך אהבה- האהבה שלהם, מכאן... כל אחד מוזמן להביא את הגדרותיו שלו.
שמתי לב למשל שכתבתי אהבה בצרפתית מאד לא-נכון בכותרת; בהתחלה אמרתי איזה באסה!
אח"כ אמרתי, שזה דווקא מתאים... כל אחד רואה את האהבה אחרת גם-ככה.

אהבה מעצימה את כל התחושות מכל ההבטים וזה כולל את ה BDsM, כי היא מפשיטה ובעיקר כי היא חושפת (ולכן אני רואה בה חולשה). את מה שאני עושה עם אנג'לינה לא עשיתי עם אלו שקדמו לה לא כי לא חשבתי שאני יכול אלא כי בכל בפעולות שאנחנו עושים (מכים, מענים וכד') אנחנו חושפים את הפינות החשוכות שלנו בפני הפרטנר. עם אחרות עצרתי את עצמי בפני חשיפה זו פרט לזונה אחת ספציפית כי הייתה זונה, מה שמראש ביטל את ההמשכיות, וגם כי מתגוררת במדינה אחרת.

נקודתית - במקרה שלי, האהבה לא ריככה אותי, אלא ההפך. אך האם העובדה שהפכתי קיצוני אף יותר, משמעה שהפכתי יותר נוקשה? מנקודת מבט ונילית - כן. מנקודת מבט BDsMית, אם תסכים עמי שכך אנחנו מביעים אהבה, ה"נוקשות" הזו שנובעת מפתיחות וביטחון שלי בה, מצמאון שלי אליה ומשלמות ואסירות תודה שאני חש כאשר אני בקרבתה, היא הרכות בהתגלמותה.