יש משהו כל כך מגרה, בקולר עור, הרתום לצוואר אדם. החיספוס הפיזי, החיכוך המנטלי. אני משתעשעת לי, עם הסגירה. כורכת את הקולר, סביב הגרון. קצת חונקת, קצת משחררת. מחפשת את החור, הנכון. נוקשת בציפורניי על אבזם המתכת ויודעת, שכל נקישה כזו מהדהדת בתוכו.
