ובשנתך אתבונן בך, מקרוב. אסיר קצת את השמיכה ואלטף את הצלקות, שעל גבך. המזכרות שלך מימים שלא שמרת, על עצמך. כל צלקת, מספרת סיפור ואני אקרא את כולך, דרכן.
