מאז ומתמיד יש בי דילמה. אחת הפנים של הדילמה הזו עבורי היא, שאיכשהו נדמה לי שפה בבדס"מ אין מקום לרוך, למגע אנושי נטו. אולי זה ככה כי אנחנו צריכים את ההקצנה הזו בכדי לעשות דיס-האנשה לאדם שאותו משפילים? לא יודעת. מה שאני כן יודעת שזה חסר לי! כל כך כל כך חסר לי!
