לבד היא יושבת על הרצפה, בוהה בקיר. עברו 4 שעות מאז שהוא הלך, אבל היא לא מרגישה את הזמן עובר, כמו רובוט. העיניים שלה שורפות מהדמעות שכבר יבשו. הגוף כואב, הדם התייבש, עוד מעט היא תחזור להיות נורמלית ותצא מהחדר, עוד מעט. היא שונאת את עצמה. כל דבר בגוף שלה, כל מחשבה שעוברת לה בראש.
