כשנאוה מרקו הייתה בפעם הראשונה במועדון ה"דאנג'ן", היא חוותה מה שאפשר להגדיר בקיצור ככאפה. כאילו, לא מילולית, למרות שגם זאת אופציה שם: כאפה תודעתית. החודש היא ערכה שם ביקור חוזר, לא הבינה ממה היא בעצמה התכפכפה כל כך – וכמה שזה היה מבאס, ככה היה בזה משהו נורא מעודד
