צהריים טובים אורח/ת

אבדון (גבירתי מוקדש לך)

דממת. דיממתי. כפפות המשי שלך פסקו מלשסע בתוכי, הצטננו עברו למנת ניקוטין ולשוקולד ולכל הנותר מסביב באי נחת וידיי זעו והזיעו והמבט.. המבט שיסע בתוכי דרך הבשר, דרך העורקים, הישר אל הלב - האמדמדם והסגלגל והתלוש ממקומו ואל המח שהחל זוהר באולטרה סגול זיעה קרה, צמרמורות זעקתי לך בעיניי

הדיון המלא זמין לחברי הכלוב

להתחברות להרשמה