בוקר יום ראשון. התעוררתי משארית הלילה שלי היישר אל תוך הריחוף, מן המחשבה, על הסשן שיתקיים הערב, ערב יום השואה. דיברתי עם חברה, ועוד אחת, סיפרתי להן מה התכנון שלי. שיתפתי אותן בתחושות החוויה שאני חווה, עוד בטרם הגיע הערב. הרגשתי שאני מתנתק מגופי.
