שאלה פתוחה: האם אלה שחיים את הבדסמ שלהם בקיצוניות מסויימת (וכל אחד יבחר לעצמו מה "קיצוני") - הן מבחינת האקטים והן מבחינת יחסי השליטה ביום יום - הם אנשים שהולכים עם האופי הפנימי שלהם באומץ והם ראויים להערכה, או שבעצם מדובר באנשים חלשים שאיבדו שליטה וקשר למציאות נורמטיבית הגיונית?
