צפיתי אתמול בפרק הראשון של הפלא הזה. לא צריך דרקונים. לא צריך עירום. לא צריך אכזריות ונסיונות לזעזע. שניים שלושה שחקנים אדירים שנותנים להם לשחק, שכותבים עבורם טקסט מדוייק, בשילוב מצלמה חכמה, לא ממהרת, שמחפשת את הפערים בין הנאמר למושתק. כמה חכמה, רגישות, והתבוננות היו בפרק הזה...
