הפות הוא כבר לא איזה איבר מסתורי, מביש, שצריך לעמוד בסטנדרטים מסוימים - הוא כאן

פילאטיס הוא שלום, במלחמה הרימי משקולות - כתבה מעיתון הארץ

תחושת הישגיות, אנדורפינים, מהירות הטיל שבה האימון עובר. שלא כמו בפילאטיס הרודני, שמחייב אותך "לגייס את כל הגוף", אימון משקולות קבוצתי מזמין אותך להשתחרר ולברוח לאן שאת רוצה.

רובן המוחלט של המתאמנות הצעירות יותר מתהדרות בקעקועים גדולים דרמטיים, הן מניפות משקלים גדולים ולא פוצות פה. מהפכת הבודי־פוזיטיב שמפתה לעתים ללעוג לה, כפי שקרה ליעל פוליאקוב לא מזמן, נוכחת בחדר עם המראה הגדולה: יש כאן רזות, יש מלאות, יש צעירות מאוד יש גם מבוגרות נועזות. אין שום אווירה של סקס, אין גניחות של אחרי תרגיל קשה. יש עבודה מאומצת, שעוני דופק וכן, גם קוביות.

אפשר ללעוג לזה, לדור שמקדש חיצוניות, לצעירות שמסתובבות בטייצים צמודים ברחוב, ומילא ש"רואים להן את כל התחת", רואים להן את קווי המתאר של הפות. יש בחשיפה הזאת משהו גס אבל גם, תסלחו לי – מאוד מנרמל. הפות הוא כבר לא איזה איבר מסתורי, מביש, שצריך לעמוד בסטנדרטים מסוימים, אלא הנה הוא כאן, הנה תחנת האוטובוס, הנה המקום של הקפה הטעים והנה הפות. כולם חיים יחד.



https://www.haaretz.co.il/blogs/vitakairys/2026-05-07/ty-article-magazine/0000019d-fc48-db6e-ab9f-ffdcf2170000

האמת שלא מסתכלים כשמתאמנים. מבחוץ זה נראה אולי פרובוקטיבי.
אבל בתוך האימון מתעסקים באימון עצמו.
גם לרוב לא באמת באמת רואים, כנראה יש כיסוי ומכנסיים או משהו אחר .

את לא חושבת שיש דברים או איברים שנועדו להיחשף או להעשות רק בסיאואציות מסויימות?

ואיפה לדעתך עובר הגבול
האם אפשרי ללכת בתחתונים?
האם אפשרי ללכת עם טייץ שקוף בלי תחתונים?
האם זה בסדר שילדים יחשפו לזה? או אנשים שפשוט לא מעוניינים לפגוש איברים מסויימים? משני המינים

מה הקו המנחה בעיניך?

לא כתקיפה או תוכחה
שאלה אמיתית

יש אנשים שממש לא בא לי לראות את הפרצוף שלהם ברחוב. אבל אני לא יכול להכריח אותם לכסות אותו למרות שאני ממש לא מעוניין לפגוש בפרצופם. לעומתם, שלל פותות בתחנת המוניות, מכל גיל וצורה ומצב, יהיה שדרוג מעולה.

למה אפשר לצ-פּוֺת?
ל-פּוֹת.
די הזוי ששדיים שרובנו ינקנו ו-פּוֹת שרובנו יצאנו ממנו נחשבים לאיברים ״אסורים״… כמה שאני הכי לא פמיניסטית, אבל הפטריארכליות שעדיין חוגגת היא פשוט משוועת…
והרי השיר שמבטא את דעתי הכנה בנושא (במיוחד לקראת הקיץ המתקרב):

זו כתבה בדסמפובית.
מה הבעיה להימשך לכפות רגלים????
רק פות מושך בגלל שהוא מתקשר לבדסמופבים האלה למיניות???

זה נראה לי מה שהכותב רצה לומר.

אממממ... אבל באמת מעניין.
אחרי שיש לכל אחד העדפות משלו.
למה הוא נהנה מזה.
ומה עושים עם לחץ חברתי

גילוי נאות - לא הצלחתי לקרוא את הכתבה, לא משנה כמה פעמים ניסיתי לבטל את חוסם הפרסומות! אבל מגיבה למה שנשלח כאן:
לא צעירה במיוחד, ואין לי בעיה להסתובב בטייץ ברחוב. אודה שזה גם זה אף פעם לא נתפס אצלי בתור משהו מפתה או פרובוקטיבי במיוחד. מבחינתי טייץ וסווטשירט זה סוג של סטנדרט של דרגה אחת מעל לפיג'מה. עם זה אני אצא למכולת או לגינה עם הילדה. ג'ינסים אף פעם לא היו נוחים לי – לא נוח לי עם בגדים מבד נוקשה. התפרים תמיד מרגישים דוקרים וגסים, והם הרבה פעמים חתוכים ותפורים באופן אחיד, עם יחס לא משתנה בין המותן לירכיים (שתואם ממוצע של מבנה גוף אירופאי לפני כך וכך שנים), ויחס לא משתנה באורך בין המפשעה למותניים. הכוונה שלא משתנה זה שהוא גדל או קטן עם המידה, אבל לא משתנה. לכן אם את מקומרת יותר את יכולה לבחור בבגד שצר מידיי בירכיים או רופף מידיי במותניים, ואם את פחות מקומרת תאלצי להתמודד עם ההפך. אם את יותר מידיי נמוכה תאלצי להתמודד עם מכנסיים שמייצרים קפל בד מתסכל במפשעה בכל פעם שאת מתיישבת, אם את יותר מידיי גבוהה קו המותניים לעולם לא יישב במקום שבו הוא אמור לשבת. מיטת סדום מודרנית, אם תרצו. לכן - אלא אם יש לך מכונת תפירה בבית וידע מספק בתפירה, או שיש לך גוף שדומה מספיק לסטנדרט שבעבורו המכנסיים נתפרו - את תאלצי לנתב כל רכישה של ג'ינס או מכנסיים מחוייטים לתופרת, או פשוט להתמודד עם בגדים שלא מתאימים לך, בין אם זה מבחינת מראה או בין אם זה מבחינת נוחות. וזה עוד לפני שמדברים על סדרי העדיפות כשזה נוגע להאם המכנס נועד להיראות טוב בזמן עמידה או בזמן ישיבה.
מצד שני, כל מכנסיים שמכילים כמות מסוימת של לייקרה יכולים להתאים למנעד הרבה הרבה יותר רחב של מבני גוף שונים, ואף פעם לא הבחנתי שהם חושפים יותר מהפות מאשר כל מכנסיים הדוקים אחרים. אותו הדבר מבחינת קו התחתונים בישבן. אם רוצים להסתיר את הדברים הללו לחלוטין, תמיד אפשר להחליט שלובשות חצאית וזהו. השאלה למה להתעמק כל כך במשהו שהוא לא עד כדיי כך מורגש מתחת הבד?



כמובן שאני חושבת ככה, ולעיתים הדעה שלי שונה מאשר מה שמנורמל חברתית. אבל בסופו של דבר, הדעה שלי לא יכולה להיות הסטנדרט. למשל, אני לא מאמינה בזה שצריך לאלץ מגדר אחד להסתיר מה שמגדר אחר יכול לחשוף. אז כן, לדעתי אפשר לחלוטין לתת לגברים ללכת עם טייץ הדוק לחדר כושר, כמו שגם אפשר להניח לנשים ללכת לים ולרוץ בטיילת עם חזה חשוף.
ברגע שאיבר מנורמל בסיטואציה מסוימת, הוא לא חייב להיות מיני. כמו שגם היום אפשר (ורצוי) להניק גם מחוץ לבית, כי ציצי שמספק מזון לתינוק הוא לא ציצי מיני. ילדים שהולכים לים ורואים טוסיקים בחתיכת בד זערורית לא מתעוורים מזה, כי 1. בים לובשים בגדי ים, זו הנורמה ו- 2. מבחינתם מדובר בגוף של אדם, לא במשהו מיני. ככל שהמראה נפוץ יותר, סף הריגוש שהוא יוצר יורד. לכן אף אדם שמתגורר באזור חילוני לא יתרגש יותר מידיי ממראה של עצמות בריח או מרפקים חשופים. בגלל זה גם אותו לבוש בדיוק על שני מבני גוף שונים ייתפס שונה מבחינת פרובוקטיביות. לבוש חשוף על גוף רזה הרבה יותר מנורמל (ונמצא בכל מקום סביבנו – בטלוויזיה, במדיה החברתית, פוסטרים ברחובות וכו') מאשר אותו לבוש בדיוק על גוף מלא יותר. צבוע? לחלוטין. כמו שזה צבוע לאפשר בתיכונים או בחטיבות ביניים לבנים להגיע עם מכנסיים קצרים ולבנות לא. זה מגיע גם בדיוק מאותו מקום – שבו גוף מפסיק להיות גוף של אדם, והופך להיות אסופת איברים מיניים שעשויים לגרום לכאוס במרחב הציבורי בגלל שאנשים לא מספיק רגילים אליהם, ולכן ישנה פעולת תגמול שיוצרת פיקוח על האיברים במקום על אסופת האנשים שנתפסים ככאלו שלא יכולים להיות אחראיים לתגובות של עצמם.
ברגע שאיבר חשוף בסיטואציה בה זה לא מנורמל, ברוב הפעמים זה יתפרש כמיני. והאמת שזה מעפן ממש. וואלה, היה מתאים לי לפעמים להוריד את החולצה כשחם. אבל זה מגיע מתוך מקום ברור - שבירת חוקים לא תמיד נוצרת מתוך צורך תמים. אדם שמסתובב עירום בחוף נודיסטים לא יעניין אף אחד, אבל אדם שחושף את עצמו במכוון ברחוב עושה את זה מתוך צורך שמבחינתו דורס את הצורך של האחר לשמור את האשליה השברירית של חברה מתורבתת. ויחד עם זאת, אם זה היה מנורמל ללכת בעירום ברחוב – לא הייתה לו היכולת הזו לעורר את הזעזוע אותו הוא מחפש (והריגוש שהזעזוע הזה מעביר בו), וזה לא היה עונה על הצורך המיני שלו (וכנראה היה בוחר לעשות משהו קיצוני יותר, כמו לאונן בפומבי). עירום לא חייב להיות מיני, אבל משהו שמגיע מצורך מיני תמיד יהיה מיני. בגלל זה ללכת ברחוב בחליפת ספנדקס מלאה תמיד יהיה מיני יותר ממכנסונים קצרצרים שמראים קצת מהטוסיק וחולצת בטן.
אבל למרות הכתבה הזו - ללכת בחוץ עם טייץ זה עדיין מאוד מנורמל, והיה נורמלי מאז שאני זוכרת את עצמי (וכפי שכבר סיכמנו, אני לא צעירה במיוחד). לא בטוחה למה הכתבה הזו מתייחסת לזה בתור משהו חדש ונועז.

כייף שזה כך.
חגיגה לעיניים ולנפש.

אני חושב שהכתבה פשוט הקצינה את "הנירמול" בהשוואה בין קפה לפות...

דורות של נשים גדלו עם תחושה שיש להצניע את האיבר ולעיתים גם בהקשרים של לכלוך, בושה ועוד שלל תיאורים שמקורם בכלל לא קשור לאיבר, אלא לנורמות חברתיות, דתיות ועוד..

אני חושב שזה נפלא שנשים משתחררות מזה, מאמצות גישה של בודי-פוזיטיב, מחוברות יותר למיניות שלהן ולתשוקות שלהן וגם לגוף שלהן על שלל איבריו, ניחוחותיו, צורותיו ועוד..

ההקשר המיני לאיברים בכלל מתרחש במוח. אצל חלקנו זה פות, ישבן, שדיים, כפות רגליים, ירכיים, או תנוך האוזן...

נשים הן נפלאות הבריאה, הכח המניע את האנרגיה המינית (בשני המינים), החיים עצמם... תחגגו את עצמכן בכל דרך שבא לכן. עם טייץ, עם שמלה, עם בורקה.... נשיות פורצת דרך הכל וממלאת את העולם בתשוקה..

מה מוכרים בכתבה- תחנות אוטובוס, ויגינות, פילטיס או בית קפה טעים
.
כבר אין פרינט שניתן לעטוף בו דגים
יחי הקדמה