5 מיתוסים על BDSM - עם מקורות

אמנם פה בין יושבי הכלוב, הרבה יודעים שבדסמ זה לא מחלה. אבל כשמישהו מבחוץ, ולפעמים גם מבפנים, מנסה "לאבחן" את מה שאנחנו עושים, טוב שיהיו ביד לא רק תחושות אלא גם מחקר. אז ריכזתי חמישה מיתוסים, עם מה שהספרות המחקרית באמת אומרת עליהם, כולל המקומות שבהם היא פחות חד משמעית.

מיתוס 1: רק מיעוט שולי נמשך לזה.
זה אולי המיתוס שהכי קל להפריך. בסקר של ג'סטין להמילר עם יותר מ-4,000 משיבים, פנטזיות של שליטה ומין קשוח היו מהנפוצות ביותר, כשני שלישים דיווחו על פנטזיה כזו, וכרבע אמרו שזו הפנטזיה האהובה או התכופה ביותר עליהם.[1] בבלגיה, סקר אוכלוסייה מצא כ-75% שגילו עניין כלשהו,[2] וסקר מייצג אחר מצא כ-47% שכבר התנסו בפועל ועוד 26% שהיו רוצים.[3] מחקר קנדי מצא שכ-60% מהגברים פינטזו לשלוט בבן או בת הזוג וכ-65% מהנשים דמיינו את עצמן בצד הנשלט,[4] וסקירה רחבה מסכמת שכ-40 עד 70 אחוז מפנטזים וכ-20 אחוז כבר התנסו.[5] המסקנה פשוטה, מה שמסומן כ"שולי" הוא חלק נרחב מהנוף המיני הרגיל.

מיתוס 2: זאת סטייה
כדאי לזכור ש"סטייה" היא מושג היסטורי וערכי הרבה יותר מאשר שהוא קליני. ריכרד פון קראפט-אבינג, שטבע ב-1886 את המונחים סאדיזם ומאזוכיזם, כתב בגישה מדעית לכאורה, אבל תפיסותיו הדתיות בלטו בה, והוא ראה סטייה גם באוננות ובהומוסקסואליות.[6] הוא אפילו אמר שמונוגמיה היא הוכחה לעליונותן של האומות הנורדיות הקתולויות. מאז ההגדרות השתנו מן היסוד. DSM-5 מבחין בין נטייה לא שגרתית לבין הפרעה, שמתקיימת רק כשיש מצוקה ממשית שאינה נובעת מאי-קבלה חברתית, או פגיעה,[7] ו-ICD-11, הרלוונטי יותר לישראל, הסיר לגמרי את הסאדומזוכיזם בהסכמה מרשימת ההפרעות.[8] ובכל זאת, גם היום קריטריון "המצוקה" נשאר סובייקטיבי, ולא פעם מה שמשתקף מהאבחנה הוא דווקא עולמו של המאבחן. מעבר לזה, כאמור ההסתכלות על בדסמ כמשהו "לא שגרתי", לא עומדת בכפיפה אחת עם ממצאים מחקריים.

מיתוס 3: זה אומר עליך משהו רע
כאן המחקר מוצא כמעט את ההפך. מחקר הולנדי שהשווה 902 בדסמיים ל-434 אחרים מצא אותם פחות נוירוטיים, כלומר יציבים רגשית יותר, וגם מוחצנים, פתוחים ומצפוניים יותר.[9] מחקר פיני עצום, כ-8,000 משתתפים, מצא שההבדלים באישיות בכלל קטנים עד חסרי משמעות מעשית,[10] וסקר אוסטרלי של כ-19,000 איש הראה שבדסמיים אינם סובלים יותר מבעיות נפשיות, וגברים בדסמיים אף הראו מצוקה נמוכה יותר.[11] גם החששות ה"אפלים" לא מחזיקים, רמות האמפתיה דומות לאוכלוסייה הכללית,[12] וסאדיזם בהקשר בדסמי מוסכם נמצא תופעה שונה לגמרי מ"סאדיזם יומיומי".[13] ולגבי טראומה, זה החלק שהכי פחות דרמטי. גם במחקר שמצא שיעורי התעללות גבוהים יותר, כ-90% מהמשתתפים לא דיווחו על שום פגיעה,[14] מחקרים גדולים אחרים לא מצאו פער בשיעורי ההתעללות,[15] וגם תחום ההיקשרות סותר את עצמו, יש מי שמצאו קשר לדפוסים לא בטוחים,[16] ואחרים מצאו דווקא היקשרות בטוחה יחסית.[9] סקירות רחבות מסכמות שאין עדות עקבית לכך ש-BDSM צומח מפתולוגיה או טראומה.[5]

מיתוס 4: "בסוף זאת פשוט אלימות או פגיעה עצמית.
ההבדל בין BDSM לאלימות אינו במעשה אלא באופן שבו הוא יוצא לפועל - בהסכמה, בתיאום הציפיות, במילת הביטחון ובאפטרקייר,[17] וזה כנראה מובן לכם יותר מאשר לרוב התיאורטיקנים המכובדים. גם מצבים כמו סאב-ספייס נחשבים נורמליים בהקשר של הסכמה וטיפול לאחר מעשה, אם כי דווקא הם מזכירים כמה חשוב לא לשנות גבולות באמצע, כשהשיפוט עשוי לרדת זמנית.[18] ומול פגיעה עצמית, ההבדל הוא ההקשר, המוטיבציה והתוצאה. בפגיעה עצמית הכאב הוא בדרך כלל אמצעי פרטי להפגת מצוקה, שאחריו באות לא פעם חרטה ובושה,[19] ואילו ב-BDSM הוא בין-אישי, ורוב האנשים יוצאים מסשן עם סיפוק, רוגע וחיבור.[20] ההבחנה, בסוף, היא לא ב"מה" אלא ב"איך".

מיתוס 5: אפשר וצריך לשנות את זה
הספרות על ניסיונות לשנות נטייה מינית שורשית עקבית למדי. גם ב"סיפורי הצלחה", הפנטזיה לרוב לא נמחקה אלא לכל היותר שינתה צורה או ירדה למחתרת, ואין מחקרי מעקב שמראים הכחדה לאורך זמן.[21] טיפולי הסלידה שפותחו בעבר נזנחו כלא אתיים, והדפוס מוכר מטיפולי המרה בלהט"ב, שם דיכוי בכוח נקשר לעלייה בדיכאון, בחרדה, בבושה ואף באובדנות.[21] לכן גם משרד הבריאות שולל "טיפולי המרה".[22] הגישה שנתמכת במחקר אינה מחיקה אלא שילוב בריא בתוך החיים.


ואם כבר יש את כל זה מהמחקר, אפשר לעבור לשאלה המעניינת באמת. לא "האם זה נורמלי", אלא מה המשיכה הזו בעצם עושה לנו, ולמה דווקא ככה, מה אנחנו מקבלים שם? על זה בדיוק בניתי את ההרצאה שלי 'חמישים גוונים שנחקור', שמפרקת את השאלה הזאת דרך חמש זוויות, מהגוף והמוח, דרך למידה, פנטזיה, היקשרות ואמון, ועד חופש, זהות ומשמעות. אם בא לכם להעמיק, כל הפרטים וההרשמה כאן: https://thecage.co.il/events/?events_users_concept=view_date&d=2026/7/26

הטקסט מבוסס על סדרת הספרונים שאני כותב 'שולטים בחומר'
מקורות:
[1] Lehmiller, J. J. (2018). Tell Me What You Want: The Science of Sexual Desire. Da Capo Lifelong Books.
[2] Coppens, V., Ten Brink, S., Huys, W., Fransen, E., & Morrens, M. (2020). A survey on BDSM-related activities. The Journal of Sex Research.
[3] Holvoet, L., Huys, W., Coppens, V., Seeuws, J., Goethals, K., & Morrens, M. (2017). Fifty shades of Belgian gray. The Journal of Sexual Medicine, 14(9), 1152–1159.
[4] Joyal, C. C., Cossette, A., & Lapierre, V. (2015). What exactly is an unusual sexual fantasy? The Journal of Sexual Medicine, 12(2), 328–340.
[5] Brown, A., Barker, E. D., & Rahman, Q. (2020). A systematic scoping review of the prevalence, etiological, psychological, and interpersonal factors associated with BDSM. The Journal of Sex Research, 57(6), 781–811.
[6] Krafft-Ebing, R., & Chaddock, C. G. (1892). Psychopathia Sexualis. F.A. Davis Co.
[7] American Psychiatric Association. (2013). Diagnostic and statistical manual of mental disorders (5th ed.).
[8] World Health Organization. (2019). International classification of diseases for mortality and morbidity statistics (11th Revision).
[9] Wismeijer, A. A. J., & van Assen, M. A. L. M. (2013). Psychological characteristics of BDSM practitioners. The Journal of Sexual Medicine, 10(, 1943–1952.
[10] Paarnio, M., Sandman, N., Källström, M., Johansson, A., & Jern, P. (2023). The prevalence of BDSM in Finland and the association between BDSM interest and personality traits. The Journal of Sex Research, 60(4), 443–451.
[11] Richters, J., de Visser, R. O., Rissel, C. E., Grulich, A. E., & Smith, A. M. (2008). Demographic and psychosocial features of participants in bondage and discipline, "sadomasochism" or dominance and submission (BDSM). The Journal of Sexual Medicine, 5(7), 1660–1668.
[12] Jansen, K. L., Fried, A. L., & Chamberlain, J. (2021). An examination of empathy and interpersonal dominance in BDSM practitioners. The Journal of Sexual Medicine, 18(3), 549–555.
[13] Erickson, J. M., & Sagarin, B. J. (2021). The prosocial sadist? A comparison of BDSM sadism and everyday sadism. Personality and Individual Differences, 176, 110723.
[14] Nordling, N., Sandnabba, N. K., & Santtila, P. (2000). The prevalence and effects of self-reported childhood sexual abuse among sadomasochistically oriented males and females. Journal of Child Sexual Abuse, 9(1), 53–63.
[15] Ten Brink, S., Coppens, V., Huys, W., & Morrens, M. (2021). The psychology of kink: A survey study into the relationships of trauma and attachment style with BDSM interests. Sexuality Research and Social Policy, 18(1), 1–12.
[16] Tierens, E., Coppens, V., De Zeeuw, I., Wuyts, E., Goethals, K., Claes, L., & Morrens, M. (2025). Associations of BDSM fantasies and practices with insecure attachment styles. Psychology & Sexuality.
[17] Moser, C. (2023). Differentiating sexual violence from BDSM. The Journal of Sexual Medicine, 20(10), 1233–1234.
[18] Ambler, J. K., Lee, E. M., Klement, K. R., Loewald, T., Comber, E. M., Hanson, S. A., ... & Sagarin, B. J. (2017). Consensual BDSM facilitates role-specific altered states of consciousness. Psychology of Consciousness: Theory, Research, and Practice, 4(1), 75.
[19] Hepp, J., Carpenter, R. W., Störkel, L. M., Schmitz, S. E., Schmahl, C., & Niedtfeld, I. (2020). A systematic review of daily life studies on non-suicidal self-injury based on the four-function model. Clinical Psychology Review, 82, 101888.
[20] Ritchie, A. (2008). Harming or healing? The meanings of wounding among sadomasochists who also self-injure. In Sex, violence and the body: The erotics of wounding (pp. 71–87). Palgrave Macmillan UK.
[21] Haydn-Smith, P., Marks, I., Buchaya, H., & Repper, D. (1987). Behavioural treatment of life-threatening masochistic asphyxiation: A case study. The British Journal of Psychiatry, 150(4), 518–519.
[22] משרד הבריאות. (2022). עמדת משרד הבריאות בהקשר ל"טיפולים" להמרת הזהות המגדרית והנטייה המינית (חוזר מנכ"ל 03/2022).

הסקר הבא שאני רוצה (ולא אקבל) הוא: כמה מהחברים בכלוב יודעים שזה מיתוס.

וגם, קראתי הכל ואני מעריכה את ההשקעה שלך בלכתוב פוסט ארוך ומסודר עם מקורות אבל עדיין המשפט שהכי התעכבתי עליו היה "מחקר פיני עצום".

בקשר למיתוס 1.
כמי שמתעסקת בסטטיסטיקה של מחקרים בהתנהגות ארגונית, האחוזים הגבוהים לא אומרים הרבה אם לא יודעים איך נכתבו השאלות. לא הצלחתי למצוא את המאמר שצירפת. זה לא מופיע באתרי מחקר. אז אני באמת לא יודעת כמה המחקר אמין.
כי יש הבדל גדול בין פנטזיות למימוש. בתור אנקדוטה, אני יכולה לומר שהפנטזיות שלי מאוד קיצוניות ברמת האלימות. אבל... אין לי שום רצון ליישם אותן במציאות או אפילו "לדמות אותן בכאילו". זה שיש למישהו פנטזיה, לא אומר שיש לו רצון אמיתי לממש אותה.

מיתוס 2 קשור לתפיסה חברתית. אז זה לא עניין של מיתוס או לא אלא יותר עניין של נורמות חברתיות.

מיתוס 3 נשמע לי הגיוני, לא חיפשתי את המאמרים. אבל צריך לשים לב שאולי בממוצע אין הבדלי אישיות בהקשר לנטיה ל BDSM אבל כן יש משהו ביחסי כוחות שמאפשר ניצול אם מי שמגיע לזה הוא עם הפרעות אישיות.

מיתוס 4 לא מפתיע אותי. אם לצד "הנפגע" לכאורה יש יכולת לעצור את הכאב בכל רגע, יש לו שליטה על המצב ויכולת לצאת ממנו. זה לא אלימות.

מיתוס 5 כשאתה רושם שאין מחקרי מעקב שהוכיחו הכחדה של הנטיה, האם זה אומר שיש מחקרים הוכיחו שהנטיה לא הוכחדה?
אחת הבעיות במדידת נטיה מינית (ובכלל בהרבה תחומים בפסיכולוגיה) שיש טווח רמות וטווח פרשנויות מאוד גדול.

היי תודה על התגובה המלומדת והמעמיקה!

איזה מחקר לא הצלחת למצוא? אנסה לשלוח לך לינק לגביו.

נכון, יש פער רחב ורב שלבי בין פנטזיה לבין מימוש ולא את כל הפנטזיות אנחנו רוצים לממש, אפילו לא בתוך קונטקסט 'משחקי' נקרא לזה, אבל העניין הוא שהמחשבה שפנטזיות או פרקטיקות בדסמיות הן נדירות, היא לא נכונה.

מיתוס 2 - בגדול לדעתי את צודקת, אלא שיש אנשים שיחשבו שאפילו בעיני הממסד הטיפולי זה נחשב חולה/סטיה , אבל בעצם זה לא המצב היום - מהבחינה הזאת ראיתי בזה סוג של מיתוס, אבל אולי אני טועה . בכל מקרה אני מדבר פה באמת על המילה 'סטיה', שאכן מושרשת בתפיסות חברתיות.

מיתוס 3 - חד משמעית מה שאת אומרת נכון! יש לציין גם שרק חלק מהמחקרים בכלל עושים חלוקה של תת קבוצות בתוך בדסמ, אז נניח מחקר אחד (לא זוכר כרגע אם זה אחד מאלה שציינתי, או אחר, אבל אוכל למצוא לך אותו אם מסקרן אותך) - מצא שגברים שיותר הולכים לאירועים ומסיבות, היו במתאם גבוה יותר למאפיינים נרקסיסטים. ובכל מקרה, נכון, הסביבה של בדסמ, בין אם זה אנונימיות ובין אם זה העניין של יחסי כוחות מובנים, או סביבה מינית וחוסר מודעות של אנשים לזכויות המיניות שלהם - זה איזור פגיע שיכול למשוך אליו גם פוגעים וגם נפגעים.

מיתוס 5 - מה שהמחקרים שאני קראתי בהם הראו זה שבעצם אין אפשרות להעלים פנטזיות מיניות. המחקרים היחידים שאני מכיר שאיכשהו בכלל התעסקו ספציפית בניסיון להעלים בדסמ, נגעו באנשים שעוסקים בחניקה עצמית מסכנת חיים. שמה הצליחו להפחית את גורמי הסיכון, אבל כפנטזיה זה לא מוכחד. זאת אומרת, אני לא יודע אם זה בדיוק עונה לשאלה שלך. אבל אנחנו מכירים את חוסר היכולת לשנות נטיה מינית גם מכל הסיפור של טיפולי המרה ללהט"ב, ואפילו אצל פדופילים, שמה היינו כמובן רוצים כחברה להכחיד את הפנטזיה ואת ההתנהגות, נראה שאין כל כך הצלחה במישור הפנטזיה ומה שמצליחים זה לרסן התנהגות, לעיתים רק באמצעיים של סירוס כימי. זה נכון שגם נורא קשה למדוד נטיה מינית ולהגדיר אותה מחקרית. זאת גם בעצם הגדרה די סובייקטיבית, אני לא בטוח שיש הסכמה מלאה על מה זה נטייה מינית. גם על ההגדרות של APA לצורך העניין יש שחולקים. ויש דיון אקדמי שלם סביב השאלה אם להחשיב בדסמ כנטיה מינית או לא (אני בצד שכן חושב שזאת הגדרה נכונה לבדסמ).

אשמח ממש אם יש לך עוד תובנות או שאלות.

זה נחמד להביא טקסט שמגובה בלינקים של מחקרים מהעולם - עמוק.

לטעמי זה מאד שטוח כתפוציפס/פרינגלס
למשל כשאתה כותב על סטיה אין אף מלה לגבי נורמה חברתית ובמקום לא שגרתי מדובר בחוסר נורמטיביות
אפשר לשנות או צריך- לגמרי כן . בתנאי הכרחי שזה בא מתוך האני האמיתי ולא ישות חיצונית
תכמת "מיעוט" או "נמשך" מתי סיטואציה היא בדסמית האם ניתן למדוד?
לגבי מיתוס 3 המחקר העצמי שלי מאז היותי כאן מצא שכמעט 99 אחוז מרשומי ורשומות הכלוב נויירוטים או דרוסים או נון קונפורמיסטים או על ספקטרום כזה או כזה
כנל לגבי מיתוס 4 שאינו מיתוס רבים ורבות נמשכים או פעילים בדסמית מתוך הרס עצמי וצורך באלימות מתועלת ורצוי מווסתת.