היסוד הפסיכולוגי

אני מודע לכך שאין תשובה אחת. מניין נובע הצורך והסיפוק שבשליטה?
מדוע נשים מסויימות אוהבות לשלוט? מניין זה נובע?
כמו כן, האם העובדה שאין מדובר בשליטה אמיתית, אלא כזו היכולה להילקח כפי שהיא ניתנת, לא פוגמת ויוצרת סוג של "תיאטרון"?

אנחנו כותבים את המחזה של התיאתרון הזה מתוך הפחדים והמיתרים הכי עמוקים שלנו, דברים שלא היינו מעיזים לומר או לחשוב - אנחנו מנסים להמחיז. האם זו הצגה? לפעמים, אבל זו הצגה שעושה נעים ושמרגישה כאילו פעם ראשונה ראו אותנו באמת.

סדיזם.

להפיך, זה מאפשר לך להתחבר למקומות הכי נסתרים בך בלי להתנצל עליהם ובלי שמי שמומלך הוא שיפוטי כלפייך. זה לא הצגה, זה הכי אמיתי שיש. ואם זה תיאטרון אז אתה הופך להיות השחקן הראשי בהצגה. מה רע?

סאדיזם היא תשובה בעייתית. בהגדרתו סאדיזם הוא הנאה מסבלו של האחר. היות והאחר כאן לא ״הסובל״ מבקש ונהנה מזה, הסיטואציה לא עומדת בהגדרה של סאדיזם. לפחות לא הפתולוגי. אני לא מאמין בסדיזם בהסכמה. זו העמדת פנים. אין פה סבל אמיתי.